Jeremiah 16

חזור

ירמיהו

פרק טז

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

לֹא־תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא־יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה

לֹא־תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא־יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. לא ברור מתי נאמר ציווי זה, ואם זוהי הוראה כללית שהנביא לא יישא אשה לעולם, או הוראה המוגבלת למקום ולזמן מסוימים. ההסבר להוראה חריגה זו:

כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־הַבָּנִים וְעַל־הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל־אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃

מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ

מְמוֹתֵי, מוֹת תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ כולם. לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, גופתם לְדֹמֶן, לזֶבל המפוזר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ. וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. על כן אין כל טעם להוליד ילדים בארץ הזו.

כִּי־כֹה אָמַר ה' אַל־תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל־תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל־תָּנֹד לָהֶם כִּי־אָסַפְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם־ה' אֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הָרַחֲמִים

כִּי־כֹה אָמַר ה': אַל־תָּבוֹא אל בֵּית מַרְזֵחַ, בית אבלים, וְאַל־תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד על המת, וְאַל־תָּנֹד, תניע ראש כביטוי להשתתפות בצער לָהֶם, כִּי־אָסַפְתִּי, הסרתי אֶת־שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְאֻם־ה', וכן אֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הָרַחֲמִים, גם אלו שבין איש לרעהו.

וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא־יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם

וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ, וְלֹא־יִסְפְּדוּ לָהֶם, וְלֹא יִתְגֹּדַד, ייחתך בבשר החי, וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם קרחה. היו שנהגו להתגודד או להתקרח כביטוי לכבוד המת למרות שהדבר נאסר על ישראל. בין אם אנשי יהודה נהגו כמנהג הגויים שסביבם ובין שלא נהגו, ירמיהו אומר שלא יהיה מי שיתאבל על המתים.

וְלֹא־יִפְרְסוּ לָהֶם עַל־אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל־מֵת וְלֹא־יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים עַל־אָבִיו וְעַל־אִמּוֹ

וְלֹא־יִפְרְסוּ לָהֶם – לכל אָבל לחם עַל־אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל־מֵת, וְלֹא־יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים עַל־אָבִיו וְעַל־אִמּוֹ.

וּבֵית־מִשְׁתֶּה לֹא־תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת

וּבֵית־מִשְׁתֶּה, שמחת חתונה בעיקר לֹא־תָבוֹא עוד לָשֶׁבֶת אוֹתָם, אִתם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְעֵינֵיכֶם, כפי שהנכם כבר רואים זאת אצל ירמיהו, וּבִימֵיכֶם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה.

וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל־מֶה דִבֶּר ה' עָלֵינוּ אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ

וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הרעים הָאֵלֶּה – בשורות המוות, המחלות וחוסר התוחלת – וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: עַל־מֶה דִבֶּר ה' עָלֵינוּ אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ?

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר־עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם־ה' וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְ

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: עַל אֲשֶׁר־עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי, נְאֻם־ה', וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְאֹתִי עָזָבוּ וְגם אֶת־תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ.

וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם וְהִנְּכֶם הֹלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי

בדורות הקודמים הלכו האבות בעקביות אחרי עבודה זרה, וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת יותר מֵאֲבוֹתֵיכֶם, וְהִנְּכֶם הֹלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי. אתם ממשיכים לעשות זאת לא מתוך התמכרות אלא בשרירות לב ומתוך אטימות לדברי.

וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם־שָׁם אֶת־אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא־אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה

משום כך – וְהֵטַלְתִּי, אשליך אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל, אל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, וַעֲבַדְתֶּם־שָׁם אֶת־אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה. ובעצם היותכם משועבדים לעובדי אלילים, אופי חייכם ועולם המושגים שלכם יהיו אליליים, אֲשֶׁר, כי לֹא־אֶתֵּן לָכֶם שם חֲנִינָה, עזרה משמים.

לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

בצד הנבואה על הגלות הקשה, נזכרת גם בשורת נחמה. אמנם כולכם תגלו ולא יישאר הרבה בארץ, אבל דעו לכם שגלות קשה זו תביא בעקבותיה גאולה מופלאה. לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד: "חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", לא כך יישבעו אז,

כִּי אִם חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם

כִּי אִם "חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה", שכן ישועה זו תהיה גדולה מיציאת מצרים, וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.

הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְדַיָּגִים רַבִּים נְאֻם־ה' וְדִיגוּם וְאַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים וְצָדוּם מֵעַל כָּל־הַר וּמֵעַל כָּל־גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים

חזרה לתיאור הגלות:הִנְנִי שֹׁלֵחַ לקרוא לְדַיָּגִים רַבִּים, נְאֻם־ה', וְדִיגוּם, הם ידוגו את המון העם. וְאַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁלַח לְרַבִּים שנמלטו מרשת הדייגים, צַיָּדִים וְצָדוּם מֵעַל כָּל־הַר וּמֵעַל כָּל־גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.

כִּי עֵינַי עַל־כָּל־דַּרְכֵיהֶם לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי וְלֹא־נִצְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי

כִּי עֵינַי עַל־כָּל־דַּרְכֵיהֶם, לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי, וְלֹא־נִצְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי. אני רואה את כל מעשיהם,

וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת־אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת־נַחֲלָתִי

וְשִׁלַּמְתִּי, אעניש אותם רִאשׁוֹנָה, תחילה על מִשְׁנֵה, כפל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם, עַל חַלְּלָם אֶת־אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם אשר מָלְאוּ אֶת־נַחֲלָתִי. ועל כך אינני מוחל להם.

ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ־שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין־בָּם מוֹעִיל

הנביא מגיב על דברי ה' על עזיבת העם את דרך ה' והליכתו אחר אלוהים אחרים:ה' עֻזִּי, כוחי וּמָעֻזִּי, מבצרי, וּמְנוּסִי, אליו אני נס בְּיוֹם צָרָה. אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי, מקצווי אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ: "אַךְ־שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ דור אחר דור, הֶבֶל נחלו וְאֵין־בָּם מוֹעִיל, תועלת". לעתיד לבוא יכירו הגויים בכך שאין ממש בעבודתם הזרה של אבותיהם,

הֲיַעֲשֶׂה־לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים! – וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים

שהרי – הֲיַעֲשֶׂה־לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים?! – וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים.

לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְאֶת־גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי־שְׁמִי ה'

לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם מודיע לעם בשמך: בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְאֶת־גְּבוּרָתִי, וְיָדְעוּ כִּי־שְׁמִי ה'. בסופו של דבר אפילו הגויים יכירו בשם ה', אבל תחילה יקבלו ישראל את עונשם.