וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אִם־יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי – אֵין נַפְשִׁי אֶל־הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: גם אִם־יַעֲמֹד, יתפללו מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל, גדולי מנהיגי ישראל שביקשו ועשו הכול לטובת עמם, לְפָנַי – לא יועילו, כי אֵין נַפְשִׁי, רצוני פונה אֶל־הָעָם הַזֶּה. שַׁלַּח אותו מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ.

וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב – לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי

וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ שומעיך: "אָנָה, לאן נֵצֵא?" וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': כל אחד ואחד יצא אל צרותיו שלו – אֲשֶׁר לַמָּוֶת סתם – לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב – לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי.

וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם־ה' אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת־הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית

וּפָקַדְתִּי, אמַנה עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת, קבוצות משחיתים, נְאֻם־ה': אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג אותם וְאֶת־הַכְּלָבִים לִסְחֹב את הגוויות וְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית.

וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם

וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה, לדגם מזעזע לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם. תקופת מלכותו של מנשה הייתה נקודת מפנה. אמנם אחריה הייתה התאוששות תחת המלך יאשיהו, שירמיהו היה עד לה, ואף התאבל על מפלתו של יאשיהו, אבל באופן כללי העם והממלכה התדרדרו והלכו בלי שחשו בכך.

כִּי מִי־יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ!

כִּי מִי־יַחְמֹל עָלַיִךְ, יְרוּשָׁלִַם, וּמִי יָנוּד לָךְ, מי ישתתף בצערך, וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ?!

אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם־ה' אָחוֹר תֵּלֵכִי וָאַט אֶת־יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם

אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי, נְאֻם־ה', אָחוֹר תֵּלֵכִי. חזרת אחורנית, כשכל הניסיונות במשך השנים הרבות לכונן עם של עובדי ה' בארץ ישראל ירדו לטמיון. וָאַט, הטיתי אֶת־יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ. למרות שכמה פעמים ביטלתי את רוע הגזרה, הפעם נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם, אינני מתחרט עוד.

וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת־עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ

וָאֶזְרֵם, אעיף אותם בְּמִזְרֶה, כלי זרייה כעין קלשון בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, בגרנות, או: בערי תבל. שִׁכַּלְתִּי, השמדתי, אִבַּדְתִּי אֶת־עַמִּי, ולמרות כל הצרות והמכות שהבאתי עליהם, מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ. דבר לא השתנה.

עָצְמוּ־לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר וּבֶהָלוֹת

אנשים רבים כל כך מתו, שעָצְמוּ־לִי, רבו בשבילי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, מספר האלמנות שנותרו היה עצום. הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם ובָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם, לאור יום, הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר. העיר התמוטטה עליהם בפתע, וּבעקבות זאת – בֶהָלוֹת.

אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וּשְׁאֵרִיתָם לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם נְאֻם־ה'

אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, כל ילדיה של מרובת הבנים ימותו. נָפְחָה נַפְשָׁהּ, דאבה במפח נפש, או: הוציאה נשמתה. מרוב הצרות נראה היה כי בָּא, שקעה שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם, כשעדיין יום, והיא בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה, התביישה, וּשְׁאֵרִיתָם, שלא יצאה לגלות ולא מתה ברעב, לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם. נְאֻם־ה'. אֹיְבֵיהֶם. נְאֻם־ה'.

אוֹי־לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל־הָאָרֶץ לֹא־נָשִׁיתִי וְלֹא־נָשׁוּ־בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי

לאחר הפורענות הפוקדת את האמהות ואת ילדיהם, מתלונן הנביא על גורלו: אוֹי־לִי, אִמִּי, כִּי יְלִדְתִּנִי כאִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל־הָאָרֶץ. הרי לֹא־נָשִׁיתִי, אינני תובע חובות מאיש, וְלֹא־נָשׁוּ־בִי, איני חייב כספים לאחרים, ואף על פי כן כֻּלֹּה, כולם מְקַלְלַוְנִי, מקללים אותי.

אָמַר ה' אִם־לֹא שֵׁרִיתִיךָ לְטוֹב אִם־לוֹא הִפְגַּעְתִּי בְךָ בְּעֵת רָעָה וּבְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב

בתשובה לדברי הנביא אָמַר ה' בשבועה: אִם־לֹא שֵׁרִיתִיךָ, חיזקתי אותך, השארתי אותך, או: התרתי אותך מהאזיקים ומהקללות שקיללו אותך לְטוֹב. אתה תתחזק ותתקיים. בסופו של דברי שלחתי אותך לתפקיד והובלתי אותך בדרך טובה. ועוד, אִם־לוֹא הִפְגַּעְתִּי, אפגיש, או: אפציר בְךָ בְּעֵת רָעָה וּבְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב. בבוא העת, אויביך יתחננו בפניך על עצמם או יבקשו את הצלחתך.

הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת !

הֲאם יָרֹעַ, ישבור בַּרְזֶל פשוט את הבַּרְזֶל הבא מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת, ברזל מובחר שהוא מין פלדה מעורבת עם נחושת?! כשם שאין זה אפשרי, כך רודפיך לא יוכלו לך שהרי נתתי אותך לְעַמּוּד בַּרְזֶּל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת.

חֵילְךָ וְאוֹצְרֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן לֹא בִמְחִיר ובְכָל־חַטֹּאותֶיךָ וּבְכָל־גְּבוּלֶיךָ

כאן חוזרת נבואת הפורענות לישראל: את חֵילְךָ, עושרך וְאוֹצְרֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן ולֹא בִמְחִיר, בחינם אתן, וזאת בְכָל־חַטֹּאותֶיךָ, בגלל חטאיכם הרבים וּבְכָל־גְּבוּלֶיךָ, שבכל מקום ומקום.

וְהַעֲבַרְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי עֲלֵיכֶם תּוּקָד

וְהַעֲבַרְתִּי אותך אֶת, אל אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ, כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי והיא עֲלֵיכֶם תּוּקָד, תבעָר.

אַתָּה יָדַעְתָּ ה' זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי אַל־לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה

ושוב דברי ירמיהו עצמו: אַתָּה יָדַעְתָּ מצוקתי וחרפתי, ה', זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי, אך אַל־לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי, אל תנהג במשפטי במידת אריכות האפיים שלך, בסבלנותך, אלא הינקם מרודפי מהר. דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ, שאני נושא עבורך חֶרְפָּה.

נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ – וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

כאשר נִמְצְאוּ, נגלו לי דְבָרֶיךָ, נבואתך – וָאֹכְלֵם. קיבלתי אותם ברצון אל קרבי. וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי, כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת. מכיוון שאני קשור בך – זו שמחתי; אולם מכל הבחינות האחרות חיי נהיו אומללים –

לֹא־יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי

לֹא־יָשַׁבְתִּי בְסוֹד, בחבורת מְשַׂחֲקִים, אנשים שמחים וָאֶעְלֹז. אינני משתתף במסיבות רעים, ובני אדם אינם חשים נוח בחברתי. מִפְּנֵי יָדְךָ, רוח נבואתך שגברה עלי בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי בנבואות הפורענות שניבאת אותי.

לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא! הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ

לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח, תמידי, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה, ומֵאֲנָה להֵרָפֵא?! ואילו אתה ה' הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ, שאין לסמוך עליהם. שכן לא הבטחת לי דבר.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אִם־תָּשׁוּב – וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם־תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל – כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אלי: אִם־תָּשׁוּב לאיתנך ולשליחותך – וַאֲשִׁיבְךָ, אסייע לך. אם לְפָנַי תַּעֲמֹד להינבא, וְאִם־תּוֹצִיא דבר יָקָר מִזּוֹלֵל, מדבר זול ובזוי, כלומר אם תפיק את הטוב מהרשעים ותחזירם למוטב – כְּפִי, כמוני תִהְיֶה, כי אני הוא המסוגל להוציא את הנכבד מן השפל. אם גם אתה תנהג כך – המציאות תישמע אליך כמו אל פי – יָשֻׁבוּ, יתקרבו הֵמָּה אֵלֶיךָ, וְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם, ואתה לא תצטרך להתאמץ להתקרב אליהם.

וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם־ה'

וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה, על מנת שתוכל לעמוד בפניהם. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ, לנצח אותך, כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ. נְאֻם־ה'.

וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִיצִים

וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד אנשים רָעִים, וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִיצִים. אני מבטיח לך שמירה והצלה על אף הצרות העתידות להתרבות עוד.