אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת, שנמשכו כנראה תקופה ממושכת.

אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה

וזו תמונת הרקע לנבואה: אָבְלָה יְהוּדָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ, עריה יבשו. קָדְרוּ, חשכו פניהם של יושבי יהודה ונפלו לָאָרֶץ, וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה.

וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם למָּיִם בָּאוּ עַל־גֵּבִים לֹא־מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם

וְאַדִּרֵיהֶם, גדולי יהודה, אנשיה החזקים שָׁלְחוּ את צְעִירֵיהֶם להביא מָּיִם. השליחים בָּאוּ עַל־גֵּבִים, נקיקים וחפירות שבהם נקווים המים, לֹא־מָצְאוּ מַיִם. שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, והם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, התאכזבו ונכלמו וְחָפוּ רֹאשָׁם, כיסו את ראשם כמנהג אבלים,

בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם

בַּעֲבוּר שהָאֲדָמָה חַתָּה, נשברה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים וחָפוּ רֹאשָׁם.

כִּי גַם־ אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא

כִּי גַם־האַיֶּלֶת, שהיא חיה עדינה ומסורה לוולדותיה, אשר בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב, עזבה את עופריה לאחר המלטתם, כי הלכה לחזר אחר מזון בארץ אחרת, כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא.

וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵשֶׂב

וּפְרָאִים, חמורי בר הנודדים במדבר עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם, גבעות, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, יצורים בעלי ריאות גדולות, העומדים במקום גבוה ושואפים אוויר כדי לראות ולהריח היכן יש עשב או רטיבות כלשהי, אך כָּלוּ עֵינֵיהֶם, ציפו עד בוש, כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת כבדה. אין מים לחקלאות, ואפילו החיות אינן מוצאות את העשב שהן זקוקות לו.

אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ

עקב הבצורת הקשה העם פונה בתפילה: גם אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ, העידו בָנוּ, על אשמתנו, ה', עֲשֵׂה לפחות לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, מעשי שובבותינו, התנהגותנו הרעה, לְךָ חָטָאנוּ.

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן!

אתה הוא מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מי שישראל מקווה אליו. אתה מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?! מול היעדר מענה לתפילותינו אנו חשים כאילו נוכחותך או התעניינותך בארץ עראית.

לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ! ואַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל־תַּנִּחֵנוּ

לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם ונבהל, או כְּגִבּוֹר שלֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! והלוא אַתָּה בְקִרְבֵּנוּ, ה', וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, ולכן אַל־תַּנִּחֵנוּ, תעזבנו.

כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַה' לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם

כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה: כֵּן, אכן הם אָהֲבוּ לָנוּעַ, את רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ, לא מנעו מלרוץ אחר כל עבודה זרה אפנתית, וַה' לֹא רָצָם, רצה אותם. על כן עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם. זו הסיבה לעצירת הגשמים.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה.

כִּי יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם

כִּי, כאשר יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם, נעימת תפילתם, וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם, כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם.

וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה

כיוון שה' הורה לירמיהו למסור את הדברים לעם, ירמיהו חזר ופנה אל ה' כמליץ בשם העם. וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! אני מייסר את העם על חטאיו ומנבא להם שאם לא ישובו אליך במהרה, לא תהיה להם תקומה, לא כמדינה ולא כעם. והִנֵּה הַנְּבִאִים הפופולריים מקהילים קהילות ואֹמְרִים לָהֶם בשמך: "לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם, כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי, לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. חזונם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל, דברי הבלים, וְתַרְמִית, ודברי רמאות הבדויים מלִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' כעונש עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים: "חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת" – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה, ההם.

וְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת־ רָעָתָם

וְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם טובות, יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה, הם עצמם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם. לא יהיה מי שיוכל אפילו לקבור את כל המתים. וְשָׁפַכְתִּי, אשליך עֲלֵיהֶם אֶת־גמול רָעָתָם.

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאֹד

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה, עיני לא יפסיקו מלדמוע, כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה, אנושה, כואבת מְאֹד.

אִם־יָצָאתִי הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר – וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל־אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ

שימו לב למתרחש. הלוא אִם־יָצָאתִי אל הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב עוד לפני שפורצת מלחמה של ממש. מכיוון שהמדינה מורעבת, עמי הסביבה ושבטי הנוודים פושטים עליה ומפילים חללים. וְאִם בָּאתִי אל תוך הָעִיר, המתפרנסת בדרך כלל מיבולי הכפרים – וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב, כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ, הסתובבו ופנו אֶל־אֶרֶץ אחרת, וְלֹא יָדָעוּ. אפשרות נוספת: זהו תיאור מעט נלעג למסחר כושל. על פי רוב המסחר מניב רווחים, ואילו כאן אנשי רוח סוחרים בארץ זרה בלא לדעת כלום.

הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה אִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא! קַוֵּה לְשָׁלוֹם – וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא – וְהִנֵּה בְעָתָה

ייתכן שאת דברי התפילה הבאים אומר הנביא: הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה לחלוטין?! האִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ?! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?! מדוע קַוֵּה, אנחנו מקווים לְשָׁלוֹם – וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא, לזמן של תיקון – וְהִנֵּה בְעָתָה, פחד.

יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ

יָדַעְנוּ, ה', את רִשְׁעֵנוּ ואת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ.

אַל־תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל־תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ

אף על פי כן, אַל־תִּנְאַץ, תזעם לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל־תְּנַבֵּל, תבזה את כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, המקדש, שבו אתה כביכול יושב. לחלופין, עם ישראל כולו הוא כיסא כבוד ה'. אל נא תשפיל אותו, זְכֹר ואַל־תָּפֵר את בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. אולי לא נהגנו כראוי, אבל הברית שבינינו עדיין קיימת.

הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים! וְאִם־הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים ! הֲלֹא אַתָּה־הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה־לָּךְ כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה

ובכלל, הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים?! האם בין כל האלילים יש המסוגלים להביא גשם?!! וְאִם־הַשָּׁמַיִם שהגויים מתפללים אליהם יִתְּנוּ רְבִבִים, טיפות מים?! הֲלֹא אַתָּה־הוּא, ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְקַוֶּה־לָּךְ. רק אליך אנו מצפים ומתפללים. כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, את מערכות השמים והגשמים.