חזור
ירמיהו
פרק יגכֹּה־אָמַר ה' אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל־מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ
כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, חגורת פשתן, וְשַׂמְתּוֹ, חגור אותו עַל־מָתְנֶיךָ, וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ. אל תכניס אותו למים, אל תרחץ אותו.
וָאֶקְנֶה אֶת־הָאֵזוֹר כִּדְבַר ה' וָאָשִׂם עַל־מָתְנָי
וָאֶקְנֶה אֶת־הָאֵזוֹר כִּדְבַר ה', וָאָשִׂם את האזור עַל־מָתְנָי.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר׃
קַח אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל־מָתְנֶיךָ וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע
קַח אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל־מָתְנֶיךָ, וְקוּם לֵךְ עמו פְּרָתָה, לפרת. כנראה אין זה הנהר המרוחק אלא נחל פרת שבסביבת ירושלים. וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק, חור, סדק הַסָּלַע.
וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתִי
וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתִי.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ־שָׁם
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ־שָׁם.
וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת־הָאֵזוֹר מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל
וָאֵלֵךְ פְּרָתָה, וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת־הָאֵזוֹר מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּיו שָׁמָּה, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל, אין הוא ראוי לשימוש כלל. האזור היה טמון באדמה ליד הנחל או בתוכו, ולמרות שנחל פרת איננו מלא מים תמיד, מפעם לפעם יש בו זרימה, והאדמה רטובה.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
ה' מסביר לירמיהו מה טיבו של הדימוי המסתורי הזה: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
כֹּה אָמַר ה' כָּכָה אַשְׁחִית אֶת־גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב
כֹּה אָמַר ה': כָּכָה אַשְׁחִית אֶת־גְּאוֹן, רום, או: יהירות יְהוּדָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב. דָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב.
הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא־יִצְלַח לַכֹּל
הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים, הממאנים, המסרבים לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, ברצונם הפרוע, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וִיהִי העם בסופו של דבר כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא־יִצְלַח לַכֹּל.
כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל־מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה נְאֻם־ה' לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת וְלֹא שָׁמֵעוּ
כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק, ייצמד הָאֵזוֹר אֶל־מָתְנֵי אִישׁ, והוא מלווה אותו בכל אשר ילך, כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה, נְאֻם־ה', לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם, לגדולה וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת, כחגור המסמל עצמה ומעמד – וְלֹא שָׁמֵעוּ. כיוון שהם לא רצו בקשר כזה, ניתק האזור מעל המותניים ונטמן באדמה, לא פלא שהוא נרקב ולא צלח לכלום.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע כִּי כָל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן!
המשל הבא אינו מתבטא בפעולה אלא משמש להמחשת דברי הנביא בדרך מילולית:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, לישראל, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל־נֵבֶל, כד חרס
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת־הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם שִׁכָּרוֹן
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת־הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ, את מלכי יהודהְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת־הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ, וְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שנמשלו לנבלי חרס שאין להם ערך,
וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל־אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם־ה' לֹא־אֶחְמוֹל וְלֹא־אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם
וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל־אָחִיו, נבלי החרס המלאים שיכרון יכו אלו את אלו, יישברו לרסיסים ויתפזרו,
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל־תִּגְבָּהוּ כִּי ה' דִּבֵּר
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל־תִּגְבָּהוּ מעבר למידה הראויה, כִּי ה' דִּבֵּר, והכול צריכים להקשיב אליו.
תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר – וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת וְשִׁית לַעֲרָפֶל
תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד, קבלו את אדנותו ועשו תשובה בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ, ייכשלו וייפגעו רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף, לילה, הרים זקופים המטילים צל אפל שהצעידה בהם קשה. כאשר תבוא הפורענות כבר לא תוכלו לחזור ולקום על רגליכם. כשיחשיך – וְקִוִּיתֶם לְאוֹר – וְשָׂמָהּ, ה' ישים את תקוותכם לְצַלְמָוֶת, לעלטה, וְשִׁית, ישים אותה לַעֲרָפֶל.
וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ – בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'
וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ – את האזהרה הזו, ולא תשובו אליו – בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה, גאוותכם
אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שׁבוּ כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם
אֱמֹר, ירמיהו, לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה, אשתו המלכה
עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ הָגְלָת יְהוּדָה כֻּלָּהּ הָגְלָת שְׁלוֹמִים
עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ מאימת האויב הבא מצפון, וְאֵין פֹּתֵחַ אותן. הָגְלָת, הוגלתה יְהוּדָה כֻּלָּהּ, הָגְלָת גלות שְׁלוֹמִים, בשלמות. אמנם הדבר עדיין לא קרה, אבל הוא עתיד לקרות בתוך זמן לא רב.
שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ הַבָּאִים מִצָּפוֹן אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן־לָךְ צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ!
שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ את האויבים הַבָּאִים מִצָּפוֹן, אַיֵּה הָעֵדֶר שנִתַּן־לָךְ, שהופקד בידך, ממלכת יהודה?! היכן צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ?!
מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ! וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה
מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ?! מה תעני לבעל הפיקדון, כאשר יבקש את צאנו?! וְהרי אַתְּ במעשייך ובהתחברותך לבבלים
וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה! – בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ
וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ: "מַדּוּעַ קְרָאֻנִי, אירעו לי כל האסונות האֵלֶּה?! – בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ, שמלתך הורמה, נֶחְמְסוּ, ונחשפו
הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ ! וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו ! גַּם־אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ
הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ ויהיה לבן?! וְהנָמֵר – את חֲבַרְבֻּרֹתָיו, כתמי עורו?! אם אלה אפשריים, גַּם־אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב, שהרי אתם לִמֻּדֵי, מורגלים להָרֵעַ.
וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר
וַאֲפִיצֵם, אפזר אותם כְּקַשׁ העוֹבֵר ממקומו לְרוּחַ מִדְבָּר.
זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת־מִדַּיִךְ מֵאִתִּי נְאֻם־ה' אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר
זֶה יהיה גוֹרָלֵךְ ומְנָת־מִדַּיִךְ, המנה המתאימה למידתך מֵאִתִּי, נְאֻם־ה', על אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר.
וְגַם־אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ
וְגַם־אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ. כך נוהגים בפרוצה. חושפים אותה ומגלים את ביזיונה.
נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל־גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד
נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ, זִמַּת זְנוּתֵךְ, כל חגיגות הפריצות שלך, עַל־גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי את שִׁקּוּצָיִךְ. אוֹי לָךְ, יְרוּשָׁלִַם. לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי, מָתַי, עֹד. שלוש המלים האלה, העומדות כל אחת לעצמה, מביעות את הקושי והתסכול מהשאלות: מה צופן העתיד? מה יקרה אם לא תשובו אלא לאחר שתבוא הפורענות, אם בכלל?לָךְ, יְרוּשָׁלִַם. לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי, מָתַי, עֹד.