הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר:

שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתֶּם אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם

שִׁמְעוּ וקבלו אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, ולאחר מכן – וְדִבַּרְתֶּם אותה אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם,

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם את דברי הברית האלה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת.

אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם, מִכּוּר הַבַּרְזֶל, לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם – את מצוותי שעליהן כרתי את הברית, כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ה'

לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה. כיוון שירמיהו שמע מעין חזרה מחודשת של הברית שכרת ה' עם כלל ישראל – וָאַעַן וָאֹמַר: אָמֵן. אני מקבל את הברית על עצמי, ה'.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם.

כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי

כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי, התריתי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר: "שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי". יסוד הברית אינו עומד על נקודה זו או אחרת אלא על ההסכמה העקרונית לקבל את דבר ה' ולציית לו.

וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַבְּרִית־הַזֹּאת אֲשֶׁר־צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ

וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי העונשים של הַבְּרִית־הַזֹּאת על כל הדברים אֲשֶׁר־צִוִּיתִי אותם לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי נִמְצָא־קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: נִמְצָא־קֶשֶׁר, מרד מאורגן בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.

שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם

שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי – וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם

לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְזָעֲקוּ אֵלַי – וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם.

וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם

כיוון שכך – וְהָלְכוּ אנשי עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְכמובן, הוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם.

כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל

כִּי כמִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ, יְהוּדָה, וּכמִסְפַּר חֻצוֹת, רחובות יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת, ביטוי מגנה לעבודה זרה, אולי במיוחד לפולחן המולך, מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל.

וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם

וְאַתָּה, הנביא, אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה. אל תרם קולך בנעימה וּבתְפִלָּה, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, נענה בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד, בגלל רָעָתָם. זוהי אמנם נבואה לעתיד, אבל היא עשויה להתממש בזמן שאינו רחוק.

מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי! עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי

ה' שואל את בן בריתו, ישראל: מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?! מה מעשיך במקדש?! בעֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה, את באה לביתי כדי לבצע את המזימות הרעות של הָרַבִּים, וּבמצב זה בְשַׂר־קֹדֶשׁ, בשר הקרבנות יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ, לא יביא לך כל תועלת. או: את באה למקדש כדי שתוכלי להמשיך ולהרשיע הרבה, מפני שאת סבורה שבאמצעות בשר הקודש יימחלו לך מעשייך. כִּי רָעָתֵכִי – אָז תַּעֲלֹזִי. מעשייך הרעים הם מקור שמחתך. לכן אינני חפץ בבואך אל ביתי ובקרבנותייך.

זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו

אמנם זַיִת רַעֲנָן, יְפֵה פְרִי ותֹאַר, קָרָא ה' את שְׁמֵךְ. בשעת גדולתך ותפארתך שמך היה כזית שמן הטוב, אבל עכשיו לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, שאון המלחמה, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ – על אותו העץ, וְרָעוּ, יישברו דָּלִיּוֹתָיו, ענפיו.

וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל

וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ הוא עצמו דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי, לְקַטֵּר לַבָּעַל. הפרי המיוחל בגד והבאיש, ועל כן אין הצדקה לקיומו של העץ.

וַה' הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם

וַה' הוֹדִיעַנִי, הודיע לי וָאֵדָעָה, אָז הִרְאִיתַנִי, הראית לי את מַעַלְלֵיהֶם של יושבי עירי ענתות, שיוזכרו בהמשך. רק בשלב מסוים הבנתי ממך מה זממו לעשות לי. לא רק אנשי ירושלים לא קיבלו את נבואתי, אלא גם בקרב מקומי – ואפילו בתוך משפחתי שלי – דברי אינם רצויים.

וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד

וַאֲנִי הייתי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף, מאולף, המציית לכל מה שמצווים עליו, עד שימצא את עצמו יוּבַל לִטְבוֹחַ. וְכך אני לֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת לאמור: "נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ, עם פֵּרותיו. נשים קץ לנביא ולזרעו, או: לו ולניב שפתיו – לנבואותיו השחורות, וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים, מהעולם, וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד".

וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב – אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי

וַה' צְבָאוֹת, שאתה שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב – אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי רק אֵלֶיךָ, לפניך גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי. אין מי ששומע לי מלבדך. דברים אלה אינם אלא מזימות, ולכן אי אפשר לטעון כנגד חורשי רעתו בפני בית משפט בארץ, אבל ה' יודע את עצמת השנאה והמשטמה סביב ירמיהו.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה' וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ ומאיימים עליך לֵאמֹר: "לֹא תִנָּבֵא, הפסק להינבא בְּשֵׁם ה', וְאז לֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ. שהרי אתה מוציא לעירנו שם רע, פוגע בפרנסתה, בביטחונה" וכיוצא באלה.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמוּתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם – על אנשי ענתות את עונשם: הַבַּחוּרִים יָמוּתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב,

וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם

וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם, כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, את שְׁנַת פְּקֻדָּתָם, השנה שבה יקבלו את גמולם.