שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל

שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.

כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה

כֹּה אָמַר ה': ראשית לכול, אֶל, את דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם באשר היא – מנהגיהם, אמונותיהם ודתם, אַל־תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ, תפחדו. האסטרולוגיה בהיקפה הגדול אינה צריכה לאיים עליכם כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. לאומות העולם מתאים אולי לפחד מסימנים הבאים מצבא השמים; לא לכם.

כִּי־חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי־חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד

כִּי־חֻקּוֹת הָעַמִּים, דתם ומושא יראתם הֶבֶל הוּא, כִּי הפסל שהם עובדים לו הוא עֵץ מִיַּעַר, שכְּרָתוֹ הכורת, מַעֲשֵׂה יְדֵי־חָרָשׁ, נגר בַּמַּעֲצָד, מין קרדום.

בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם – וְלוֹא יָפִיק

לאחר חיתוך התבנית בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ, ואז בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת, בפטישים יְחַזְּקוּם – את טסי המתכות היקרים, וְכך הפסל לוֹא יָפִיק, יצא ממקומו, יתערער.

כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי־לֹא יִצְעָדוּ אַל־תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי־לֹא יָרֵעוּ וְגַם־הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם

כְּתֹמֶר, עץ תמר מִקְשָׁה, כבול עץ זקוף, או: כדחליל הניצב בשדה קישואים הֵמָּה – הפסילים, וְלֹא יְדַבֵּרוּ. נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא, הם מורמים על הידיים, כִּי־לֹא יִצְעָדוּ. לכן אַל־תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי־לֹא יָרֵעוּ, וְגַם־הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם, היכולת להיטיב אינה עמם.

מֵאֵין כָּמוֹךָ גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה

מֵאֵין כָּמוֹךָ, מכיוון שאין דבר שהוא בר השוואה אליך, ה', גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה. גבורותיך ידועות בעולם.

מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם! כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל־חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל־מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ

מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם?! כִּי לְךָ יָאָתָה, ראויה תחושת היראה והכבוד, כִּי בְכָל־חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל־מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ, לא בחכמה ולא בגבורת ההנהגה.

וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא

וּבְאַחַת, בדבר אחד יִבְעֲרוּ, הם נבערים מדעת וְיִכְסָלוּ, נעשים טיפשים – במוּסַר הֲבָלִים, שהוא עבודת אליל, שהרי עֵץ הוּא. האלילים אמנם מפוארים, ופולחנם מרשים בלי ספק – ומשום כך האנושות בכל הזמנים פונה אליהם, אבל בסופו של דבר אינם אלא דברי הבאי.

כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם

לשם הכנתם כֶּסֶף מְרֻקָּע, מרודד מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא. ייתכן שזוהי תרשיש שבספרד, כי גם אז היו שם מכרות כסף גדולים – שאינם מצויים בסביבת ארץ ישראל. וְזָהָב יובא מֵאוּפָז לאותה מטרה, וכך יעוצבו האלילים – מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם של האלילים, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם. אולי הם יצירות אמנות, אבל אינן אלא צעצועים שאין בהם רוח.

וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא־יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ

וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. מִקִּצְפּוֹ, מכעסו תִּרְעַשׁ, תרעד כל הָאָרֶץ, וְלֹא־יָכִלוּ, יישאו גוֹיִם את זַעְמוֹ. לפי שעה האלילים נראים ממשיים, אבל כשה' יכעס לא יישאר דבר מכל אלה.

כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן־תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה

הפסוק הבא נאמר בארמית קדומה, ונראה שהוא פונה למתגוררים במדינות רחוקות, אולי אפילו לאנשים שבבבל: כִּדְנָה, כך תֵּאמְרוּן, תאמרו לְהוֹם, להם – לגויים: אֱלָהַיָּא, אותם אלוהים דִּי־שְׁמַיָּא, שאת השמים וְאַרְקָא, והארץ לָא עֲבַדוּ, לא עשו, יֵאבַדוּ, יאבדו מֵאַרְעָא, מן הארץ וּמִן־תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה, ומתחת השמים האלה. תוכן הדברים דומה לתוכן הפסוק הקודם, אלא שהוא נאמר בניב ארמי מיוחד.

עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם

עתה חוזר הנביא ללשונו וממשיך את דבריו הקודמים: ה' שהוא אלוקים חיים ומלך עולם, עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין, מכונן, מייסד תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה את השָׁמָיִם.

לקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים למָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו

לקראת קוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן, המיית מַיִם בַּשָּׁמַיִם – וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים, עננים מִקְצֵה הָאָרֶץ. הגשם מתחיל בהיווצרות עננים.בְּרָקִים לקראת ירידת המָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו לנשוב.

נִבְעַר כָּל־אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא־רוּחַ בָּם

ושוב, נִבְעַר כָּל־אָדָם העוסק בעבודה זרה מִדַּעַת, גם אם נכתבו ספרי שימוש ולימוד רבים בנושא. הֹבִישׁ, יתבייש, יתאכזב כָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל, בפסל שיצר כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, תבניתו היצוקה, וְלֹא־רוּחַ בָּם – בפסל ובמסכה.

הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ

הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, הטעיות, דמיונות שווא, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ.

לֹא־כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא ויִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ

לֹא־כְאֵלֶּה – כמו יצירי האדם חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא. ויתרה מזו, יִשְׂרָאֵל הוא שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ. ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, המושל בצבאות של מעלה ושל מטה. הוא בחר בישראל וקירב אותם אליו באופן מיוחד.

אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ יוֹשֶׁבֶת בַּמָּצוֹר

ציון, אִסְפִּי מֵאֶרֶץ את כִּנְעָתֵךְ, סחורתך. קבצי את רכושך מהארץ והתכונני לגלות, יוֹשֶׁבֶת בַּמָּצוֹר.

כִּי־כֹה אָמַר ה' הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ

כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנְנִי קוֹלֵעַ, יורה, זורק אֶת־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת, וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם, אגרום להם צרות ומצוקה, לְמַעַן יִמְצָאוּ את דרך האמת, כי כעת אין הם מחפשים אחריה.

אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ

אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי, נַחְלָה, אנושה מַכָּתִי. וַאֲנִי אָמַרְתִּי, חשבתי בתחילה: אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ. אסבול אותו כמו שנושאים חולשה זמנית, לא ידעתי שאין זו מחלה אלא מכה משמים. על דרך הדימוי:

אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל־מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין־נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי ומֵקִים יְרִיעוֹתָי

אָהֳלִי שֻׁדָּד, נשדד, או: הוכרע, וְכָל־מֵיתָרַי המעמידים את האוהל נִתָּקוּ, האוהל התמוטט. בָּנַי יְצָאֻנִי, יצאו ממני וְאֵינָם, על כן אֵין־נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי ואין מֵקִים את יְרִיעוֹתָי. אין מי שיקים שוב את האוהל וימתח את יריעותיו.

כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת־ה' לֹא דָרָשׁוּ עַל־כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל־מַרְעִיתָם נָפוֹצָה

כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים, המנהיגים, וְאֶת־ה' לֹא דָרָשׁוּ. עַל־כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ, וְכָל־מַרְעִיתָם נָפוֹצָה. העדר התפזר. ושוב תיאור הפורענות העתידה לבוא:

קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן לָשׂוּם אֶת־עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה מְעוֹן תַּנִּים

קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה, וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, ותוכן השמועה – לָשׂוּם, להפוך אֶת־עָרֵי יְהוּדָה לשְׁמָמָה ומְעוֹן תַּנִּים, מקום שחיות בר מתגוררות בו.

יָדַעְתִּי ה' כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ לֹא־לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת־צַעֲדוֹ

עד כאן דברי ה' על הפורענות שתבוא לארץ. ועתה באים דברי הנביא: יָדַעְתִּי, ה', כִּי לֹא לָאָדָם גלויה דַּרְכּוֹ. אדם איננו יודע את הדרך הנכונה, שבה הוא צריך ללכת. לֹא־לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין, האדם עצמו אינו יודע לכוון אֶת־צַעֲדוֹ.

יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל־בְּאַפְּךָ פֶּן־תַּמְעִטֵנִי

על כן יַסְּרֵנִי, ה', ולמד אותי אַךְ עשה זאת בְּמִשְׁפָּט, במידה המתאימה, מתוך התחשבות. אַל־בְּאַפְּךָ, לא מתוך כעס, פֶּן־תַּמְעִטֵנִי, ולא אחזיק מעמד.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

במקום זאת, שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת, עמים אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי־אָכְלוּ כל אלה אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ שוב ושוב וַיְכַלֻּהוּ, כילו אותו, וְאֶת־נָוֵהוּ, מעונו הֵשַׁמּוּ, עשו אותו שומם, ועל כך הם הראויים לעונש.