דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן

דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ, מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת שבְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן.

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֵלָיו בנבואה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ.

וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־גְּלוֹת יְרוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי

וַיְהִי מנבא גם בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, ומן הסתם גם בתקופת מלכותו הקצרה של יהויכין בנו, עַד־תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה, אחת-עשרה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד־גְּלוֹת יְרוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. מקצת נבואותיו נאמרו לאחר חורבן הממלכה וגלות ירושלים.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן – יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם – הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ

בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן, עוד לפני שנוצרת – יְדַעְתִּיךָ, הכרתי אותך וייחדתי אותך לקשר קרוב אתי, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם – הִקְדַּשְׁתִּיךָ. הקדשתך לנביא אינה מתרחשת כעת. נועדתָּ לכך עוד לפני לידתך ואף לפני יצירתך. נָבִיא לַגּוֹיִם, לעמים נְתַתִּיךָ. ירמיהו מדבר בעיקר על בני ישראל יושבי יהודה וירושלים, אבל בספרו מצויות גם נבואות המיועדות לכמה מעמי האזור.

וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי

תגובתו של הנביא מסתייגת. וָאֹמַר: אֲהָהּ, אוי, ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַבֵּר, כִּי־נַעַר, איש צעיר מאוד אָנֹכִי, ואינני איש דברים. כיצד אוכל להתנבא?

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ – תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ – תְּדַבֵּר

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל־תֹּאמַר "נַעַר אָנֹכִי" כדי להימנע מהשליחות, כִּי, אלא עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ – תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ – תְּדַבֵּר.

אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם־ה'

אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, מפני אלו שאשלח אותך אליהם, אף שלא תמיד יאהבו את דברי נבואתך,כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ. נְאֻם־ה'.

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי. ירמיהו הרגיש כמין יד נוגעת בפיו. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ. הדברים מסורים לך, והם בתוך פיך.

רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ

רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה לנביא עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת, למסור להם נבואות, התראות והוראות שיש בהם לִנְתוֹשׁ, לעקור, לסלק וְלִנְתוֹץ, לשבור וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס, אך גם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ. לאחר נבואת ההקדשה הראשונה, שבה קיבל ירמיהו את תפקידו, נגלה לו מראה נבואי:

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה־אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר: פָּרֵשׁ מָה־אַתָּה רֹאֶה, יִרְמְיָהוּ? וָאֹמַר: מַקֵּל, ענף של עץ שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי־שֹׁקֵד אֲנִי עַל־דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת. ייתכן שלא כל אדם היה מבחין שזהו מקל שקד, אבל אתה רואה היטב וגם יודע להגדיר את המראה. כִּי־שֹׁקֵד, ממהר אֲנִי עַל־דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ. מקל עץ השקד המקדים בפריחתו עצים אחרים מסמל את תוכן נבואתך.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: סִיר נָפוּחַ, שנפחו אש מתחתיו, או: דחוס באוויר מחמת רתיחתו אֲנִי רֹאֶה. וּפָנָיו מִפְּנֵי, כנגד צָפוֹנָה. אני מבחין שהסיר פונה לצפון. ייתכן שעל הסיר מונח מכסה המתרומם מפעם לפעם מחמת האדים.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. הסיר הלוהט הדחוס בקיטור מסמל פורענות שתפרוץ.

כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל־מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם־ה' וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל־חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה

כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל־מִשְׁפְּחוֹת, עמֵּי מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה, נְאֻם־ה', וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ את כִּסְאוֹ, שלטונו על פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל־חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה.

וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל־רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם

וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, אוכיח ואעניש את אנשי ירושלים ויהודה עַל כָּל־רָעָתָם, אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, ונוסף לכך – וַיְקַטְּרוּ, קטורת או קרבנות לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם.

וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל־תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן־אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם

וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ, התחזק וזרז עצמך לעבודה קשה, וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ. אַל־תֵּחַת, תפחד מִפְּנֵיהֶם, פֶּן־אֲחִתְּךָ, אשבור אותך לִפְנֵיהֶם. לא תוכל להחזיק מעמד מולם אלא אם כן תסמוך עלי.

וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל־כָּל־הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ

וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם בגלל התפקיד הקשה שאתה מקבל, לְעִיר מִבְצָר, שקשה לכבשה, וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל־כָּל־הָאָרֶץ, לְמַלְכֵי יְהוּדָה, לְשָׂרֶיהָ, לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ,

וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ כִּי־אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם־ה' לְהַצִּילֶךָ

וְנִלְחֲמוּ כל אלה אֵלֶיךָ, נגדך וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ, לא יעלה בידם לנצח אותך, כִּי־אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם־ה', לְהַצִּילֶךָ. מכאן והלאה אתה נביא ועליך להוכיחם, לנבא להם את העתיד ולנסות להחזירם למוטב.