חזור
ישעיהו
פרק סוכֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי! וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי!
דברי תוכחה נוספים ותיאור הגמול העתיד לבוא:כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם הם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ היא הֲדֹם, שרפרף להנחת רַגְלָי. על כן – אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי?! וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?! בניית בית לה' אינה אמורה להיות אפשרית.
וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט – אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי
וְאֶת כָּל אֵלֶּה, השמים והארץ, כסאי והדומי, יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ, ונתקיימו כָל אֵלֶּה מאז, נְאֻם ה'. אין דבר שיכיל אותי, ואין דבר שלא נברא על ידי, וְלמרות רוממותי על הכול,
שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה
לעומת זה – מי ששׁוֹחֵט הַשּׁוֹר לצורך קרבן, דומה למַכֵּה, להורג אִישׁ. זוֹבֵחַ הַשֶּׂה דומה בעיני לעֹרֵף כֶּלֶב, שאין בו קדושה או מעלה. מַעֲלֵה מִנְחָה על המזבח – כאילו הביא דַּם חֲזִיר. מַזְכִּיר, מקטיר
גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם ומְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי – וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי – וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ
לפיכך גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, אתמקד במעשיהם השליליים,
שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה'וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ
שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ והמקשיבים לו באמת: אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שהם לפעמים שֹׂנְאֵיכֶם ולפעמים מְנַדֵּיכֶם, המחרימים אתכם ואינם מעוניינים לשתף אתכם עמם:
קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו
כך יקרה, כאשר קוֹל שָׁאוֹן, רעש, יֵצא מֵעִיר, מציון.
בְּטֶרֶם תָּחִיל – יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ – הִמְלִיטָה זָכָר
דימוי לתהליך הגאולה – בְּטֶרֶם תָּחִיל, לפני שחשה ציון צירים – יָלָדָה. הלידה כבר תהיה מאחריה. בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל, ציר לָהּ – והנה כבר הִמְלִיטָה זָכָר. הגאולה תבוא במהירות ובהפתעה כמו לידה שלא קדמו לה סימני הלידה.
מִי שָׁמַע כָּזֹאת! מִי רָאָה כָּאֵלֶּה! הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד! אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת! כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ
מִי שָׁמַע על גאולה פלאית כָּזֹאת?! מִי רָאָה אירועים כָּאֵלֶּה?! הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד?! האם ייתכן שארץ שלמה תיהרה ותיוולד
הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר ה' אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ
הַאֲנִי אַשְׁבִּיר, אושיב את ציון על המשבר, מקום הלידה, וְלֹא אוֹלִיד, לא אסייע לה ללדת?! יֹאמַר ה'. אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד את הכול, וְעָצַרְתִּי את ציון מללדת?! אָמַר אֱלֹהָיִךְ. אני הדואג לכל התהליכים הללו מתחילתם, ועל כן אביאם לידי גמר.
שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ
לאחר הלידה –שִׂמְחוּ אֶת, עִם יְרוּשָׁלִַם הנפקדת, וְגִילוּ בָהּ, כָּל אֹהֲבֶיהָ, הכואבים עתה את עליבותה. שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ בחורבנה.
לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ
השתתפו בשמחתה לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד, משַׁד תַּנְחֻמֶיהָ. בני ירושלים יינקו ממנה את תנחומיה, יתנחמו יירגעו ויתענגו. והדימוי הסמלי ממשיך– לְמַעַן תָּמֹצּוּ, תמצצו, וְהִתְעַנַּגְתֶם מִזִּיז, מזיו
כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר – שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ
כהמשך לדימוי לידת ציון את בניה – כִּי כֹה אָמַר ה': הִנְנִי נֹטֶה, מַפנה אֵלֶיהָ – אל ירושלים כְּנָהָר – שָׁלוֹם, את הברכה המושלמת, וּכְנַחַל שׁוֹטֵף אביא כְּבוֹד, חשיבות או הון גּוֹיִם, וִינַקְתֶּם שפע זה. עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ, יישאו אתכם כמו שנושאים תינוקות קטנים על צד הגוף. וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ, כדרך שמחזיקים ומשעשעים פעוטות. תשובו לציון כילדים קטנים, בהתחדשות גמורה ובשמחה תמה, בלי טרדות וייסורים.
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ
כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ מצרה שעברה עליו, אולי מעזיבתה אותו,
וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד ה' אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו
וּרְאִיתֶם את הגאולה וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה. דימוי העצמות המתרעננות והמתרחבות מבטא חידוש נעורים ושמחה, בניגוד לגוף המצטמק, המשתופף והנראה יבש בתהליכי הזדקנות.
כִּי הִנֵּה ה' בָּאֵשׁ יָבוֹא וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי אֵשׁ
כִּי הִנֵּה באחרית הימים ה' בָּאֵשׁ יָבוֹא, יתגלה, וְכַסּוּפָה ידהרו מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב לשכך,
כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר – וְרַבּוּ חַלְלֵי ה'
כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט, יתדיין, וּבְחַרְבּוֹ יבוא במשפט אֶת, עם כָּל בָּשָׂר – וְרַבּוּ חַלְלֵי ה'.
הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'
הַמִּתְקַדְּשִׁים, המכינים עצמם לפולחן וְהַמִּטַּהֲרִים בפנותם אֶל הַגַּנּוֹת לעבודה זרה שהייתה נעשית בהן,
וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי
וה' אומר: וְאָנֹכִי כך אפעל – מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה, תוכניתם של עובדי האלילים להיוועד על ירושלים תתממש
וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם
וְשַׂמְתִּי בָהֶם – בגויים שייאספו אוֹת, סימן שאני הוא העומד מאחורי גאולה זו. וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים שיישלחו אֶל הַגּוֹיִם: תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד, שחלקם שוכנים בקצוות שונים של הים התיכון, והם מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת, אנשי מלחמה המפורסמים כקשתים, וגם אל תֻּבַל וְיָוָן, הָאִיִּים הָרְחֹקִים מארץ ישראל. בזמנים שבהם ההפלגות נעשו באניות מפרש בלתי אמינות, האיים שאחרי יוון נחשבו רחוקים. אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי, וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי. וְהִגִּידוּ השליחים הללו אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם.
וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה'כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה'
וְהֵבִיאוּ הגויים שיעלו לרגל לציון, אֶת כָּל אֲחֵיכֶם שבגלות מִכָּל הַגּוֹיִם. אחיכם יובאו על ידי הגויים בתור מִנְחָה, מתנה לַה' בכל כלי הרכב האפשריים: בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים, עגלות מטוקסות, ערוכות ומסודרות וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל, אל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם, אָמַר ה', כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר לבֵּית ה'. נדחי ישראל בכל האומות יובאו במהירות ובכבוד, כמו שמביאים לה' קרבן מכובד ונאה בטהרה ובשמחת לב.
וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר ה'
וְגַם מֵהֶם – מאותם גולים שישובו ויתגלו,
כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם
כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, כמו שהוזכר לעיל –
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר, כל יצורי עולם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה'. בכל חודש ושבת יבואו אנשים אחרים, ולאו דווקא בבת אחת.
וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר
כאשר הם יגיעו – וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים, שפשעו בִּי, כִּי תוֹלַעְתָּם האוכלת את הפגרים הללו לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם, האש היוקדת בהם לֹא תִכְבֶּה. וְהָיוּ דֵרָאוֹן, חרפה לְכָל בָּשָׂר. עונשם של הפושעים וביזיונם יהיו אות עולם לעיני כול.