חזור
ישעיהו
פרק נאשִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם
שִׁמְעוּ אֵלַי, רֹדְפֵי צֶדֶק שהם מְבַקְשֵׁי ה'. הנביא מציע למעוניינים בקרבת ה': הַבִּיטוּ אֶל צוּר, הסלע שממנו חֻצַּבְתֶּם, שממנו נחצבו אבני היסוד שלכם, וְאֶל מַקֶּבֶת, נקיבת הבּוֹר שממנו נֻקַּרְתֶּם, הוּצאתם או נבקעתם.
הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ
הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, יולדתכם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו אלי, וכן: הכרזתי עליו, ייחדתיו בשם וטיפחתי אותו. אברהם ושרה היו זוג אחד בלבד, אבל אני גידלתי את אברהם ועשיתיו לעם –
כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה
כִּי נִחַם, ינחם
הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא ומִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ
הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא, ואת מִשְׁפָּטִי שיהיה לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ, אשכין בעולם.
קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן
קָרוֹב להתגלות צִדְקִי, דין האמת שלי, גבורתי וישועתי. התגמול קרוב לבוא –
שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת
שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם, וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, נשחקו, הושחתו,
שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ
ובינתיים – שִׁמְעוּ אֵלַי, יֹדְעֵי צֶדֶק, עַם אשר תּוֹרָתִי בְלִבָּם: אַל תִּירְאוּ מחֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם, מדברי הגידופים והנאצות של בני האדם אַל תֵּחָתּוּ,
כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים
כִּי האויבים המחרפים כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס, זחל האוכל את הבגדים.
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה'עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין
עתה קורא הנביא אל זרוע ה': עוּרִי עוּרִי, לִבְשִׁי עֹז, זְרוֹעַ ה', גבורת ה' – התעוררי והתגלי מחדש בעולם. עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, כמו בדֹּרוֹת עוֹלָמִים, בזמנים אחרים. הֲלוֹא אַתְּ, זרוע ה', הִיא הַמַּחְצֶבֶת, השוברת את רַהַב, יצור ימי גדול ומאיים המשמש גם דימוי למצרים,
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הזרוע הַמַּחֲרֶבֶת, המייבשת יָם ואת מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה, ההופכת מַעֲמַקֵּי יָם להיות דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים. כוח ה' הוא שקרע את ים סוף בדורות הראשונים, והוא שהפך את מעמקיו לדרך למען גאולי ה' ממצרים. וכך יהיה גם בעתיד:
וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה
וּפְדוּיֵי, וגאולי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, שמחת נצח, וגם: שמחה חסרת גבולות,
אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן
נבואות נחמה נוספות: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם, ולכן – מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ שבסופו יָמוּת?! האם כנסת ישראל צריכה לפחד מבן תמותה, וּמִבֶּן אָדָם אשר כחָצִיר יִנָּתֵן, הנדמה כעשב נובל או נקצר וכלה?! יראתך מאנוש בן חלוף כרוכה בשכחת מקור כוחך.
וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית – וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק!
וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, הרי ביכולתו של ה' לכונן את העולם, ורק מכיוון שאינך זוכר אותו – וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת, זעמו ואיבתו של הַמֵּצִיק, האויב, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן, מכוון את כליו, מתכונן לְהַשְׁחִית, הסתכל סביבך וחפש – וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק?! היכן הוא האויב שאתה ירא משנאתו?! מה נותר מכל אותם איומים וכיווני הקשתות?! אתם מכלים את זמנכם ואת כוחכם בדאגות הרגע המיותרות. תחת זאת סִמכו על גבורת ה' שאינה מוגבלת בזמן, במקום וביכולת.
מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ
מִהַר צֹעֶה, ימהר הנודד, הכפוף, היושב במצוק או הצועק,
וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ
וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ רֹגַע, מחזיק
וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה
וָאָשִׂים דְּבָרַי הבוראים, המחיים והמנחמים בְּפִיךָ – בפי העם. בכך שמתי אותך תחת חסותי,
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ה' אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית
דברי התנחומים נמשכים, ובאופן פיוטי: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי, יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר סבלת ושָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ה' אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ, כעסו, אֶת קֻבַּעַת, מעין גביע, כלי קיבול גדול
אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה
לפי תחושתה של ציון, אֵין מְנַהֵל, מנהיג, מדריך לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה. אף אחד מהבנים הרבים שילדה אינו מעוניין לטפל בה. כולם עסוקים בענייניהם. וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה. ציון מדומה לאשה שילדיה גדלו ועזבוה לנפשה; ובהיעלמם, באו אחרים לבקרה –
שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ! הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ
שְׁתַּיִם הֵנָּה, צרות כפולות הן
בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת ה' גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ
בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ, התעלפו, שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא, תאו, ביזון, בָּקר פראי למחצה שנפל במִכְמָר, מלכודת. כתאו כלוא השוכב חסר אונים, כך בנייך הַמְלֵאִים חֲמַת ה', גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ. אף הם שוכבים ברחובות עלובים ומדוכאים.
לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן
לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת, עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת, שיכורה וְלֹא מִיָּיִן, אלא מכוס תרעלת הצרות. אדם מיוסר עשוי להגיע למצב דמוי שכרות; הוא מבולבל ומטושטש, חסר יציבות ואובד עשתונות.
כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה' וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי – לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד
כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה' וֵאלֹהַיִךְ שלבסוף יָרִיב, יילחם בעד עַמּוֹ: הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שאת שותה, אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי – לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד. הצרות, השחיטות, הרדיפות, האפליה, הגזרות, הגָלויות והפוגרומים שמהם סבלת לאורך זמן רב, ייפסקו.
וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים
וְשַׂמְתִּיהָ – את הכוס הזו בְּיַד מוֹגַיִךְ, מצערייך, מביאי תוגתך,