חזור
ישעיהו
פרק מחשִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם ה' וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה
שִׁמְעוּ זֹאת, בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי, ממקור, מזרע, ממעי יְהוּדָה יָצָאוּ. הנבואה פונה בעיקר לבני יהודה, בדורו של הנביא ובדורות אחרים. הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם ה' וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ. תוך הזכרת שם ה' הם מצהירים שהוא אלוקיהם ונשבעים בו. הנביא מעיר כי שבועתם בה' היא לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה. הזדהותם כמאמינים בה' אינה רצינית ומחייבת, לא מבחינת זהותם העצמית ולא מבחינת אמינות שבועתם.
כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ
כִּי, והרי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ, הם מכונים על שם ירושלים, עיר מוצאם, וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. הוא הנותן להם את כל הכוח והתוקף.
הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה
עתה פותח בדברי תוכחה: את ההתרחשויות הָרִאשֹׁנוֹת – מֵאָז הִגַּדְתִּי, וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם מראש. פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה העתידות שניבאתי עליהן.
מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה
מִדַּעְתִּי, מתוך ידיעתי כִּי קָשֶׁה אָתָּה, וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה, עשוי נחושת. קשה מאוד לשכנע, להכניע או לרכך אותך בדברי מוסר.
ואַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם
ולכן אַגִּיד לְךָ מֵאָז, אמרתי לך משכבר, בְּטֶרֶם תָּבוֹא ההתרחשות, הִשְׁמַעְתִּיךָ עליה, פֶּן תֹּאמַר: "עָצְבִּי, האליל שלי עָשָׂם, וּפִסְלִי וְנִסְכִּי, דמות מתכת יצוקה צִוָּם". הודעתי לכם מראש כדי שתדעו שאני הוא העושה את המעשים.
שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם
את אשר שָׁמַעְתָּ חֲזֵה, רְאה איך כֻּלָּהּ, הכול מתגשם, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ שהִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, עכשיו אני משמיעך חדשות וּנְצֻרוֹת, נסתרות וְלֹא, שלא יְדַעְתָּם,
עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז ולִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין
עַתָּה נִבְרְאוּ החדשות הללו וְלֹא מֵאָז, ואפילו לִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם, פֶּן, כדי שלא תֹּאמַר: הִנֵּה יְדַעְתִּין כבר קודם.
גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ
והנה, על אף התגשמות הנבואות ודברי התוכחה גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ, גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. אינכם מקשיבים לדברי, ואינכם פותחים את לבכם ואוזניכם כִּי יָדַעְתִּי שלבסוף בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ. חוטאים אתם מלידה. זו תכונתכם מאז ומעולם.
לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ
עם זאת – לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי, ואיני מעניש מיד – כאדם הנרגע מרוגזו ונשימותיו מתארכות.
הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי
הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְמצרף כָסֶף, שבו הסיגים כָּלים, ונותר רק כסף צרוף, אלא בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי. את תהליך הצירוף אתם עוברים בעוני הגלות ובסבלה, ואין אתם כָּלים כסיגים הנשרפים, אלא מתבררים בירור פנימי. זוהי הארכת אפי.
לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל ! וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן!
לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל, יתחלל שמי?! וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן! המשך קיומכם נובע מכך שאני שומר על כבודי, ואתם קשורים בי.
שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן
כיוון שאין הם מקשיבים לדברי מוסר, נצרך הנביא לעוררם להאזין לו. הוא עושה זאת באמירותיו הכלליות על גדולתו של אלוקים ועל היותו יוצר כול, ולא אליליהם:שְׁמַע אֵלַי, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי, שאני קורא לו תדיר,
אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו
אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קבעה את מתכונתם.
הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה ה' אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים!
הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם, ישראל, וּשֲׁמָעוּ: על מִי בָהֶם – בעובדי האלילים הִגִּיד אֶת אֵלֶּה: ה' אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל ויפעיל זְרֹעוֹ, כוחו בכַּשְׂדִּים?!
אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ
אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו – את הגואל, הֲבִיאֹתִיו, וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ.
קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ
קִרְבוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ זֹאת: לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי את נבואתי, אלא באוזני כול. מֵעֵת הֱיוֹתָהּ, מאז נגזרה הגזרה, שָׁם אָנִי. וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ תנבא אותי לאמרהּ לכם.
כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ
כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ המְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל לך, מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ שבה ראוי שתֵּלֵךְ.
לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי – וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם
לוּא, אילו
וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי
וַיְהִי כַחוֹל הרב זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו של החול, כגרגיריו.
צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב
צְאוּ מִבָּבֶל, בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים, אך לא כנמלטים מפני חרב, אלא בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ, הַשְׁמִיעוּ זֹאת – שבאה הישועה. הוֹצִיאוּהָ – את הבשורה עַד קְצֵה הָאָרֶץ. אִמְרוּ: גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב.
וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם
וְלֹא צָמְאוּ ישראל ביציאתם ממצרים, אף על פי שבָּחֳרָבוֹת, במקומות יבשים הוֹלִיכָם. מַיִם מִצּוּר, מסלע הִזִּיל לָמוֹ, להם, וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ, נזלו מָיִם. זיכרון זה יוביל את העם גם ביציאתו מבבל.
אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים
לעומת יציאתכם המבורכת מבבל ושיבתכם לארצכם – אֵין שָׁלוֹם, אָמַר ה' לָרְשָׁעִים. להם לא תהיה תקנה. הם ייתמו בבבל.