כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

וממשיך בתיאור מפלת אלילי בבל, לעומת נצח ישראל:כָּרַע האליל הבבלי בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ, אף הוא אליל בבלי. הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם, פסליהם של בל ונבו ייפלו ממעמדם, והשודד או הנמלטים ממנו יעבירו אותם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. הם ייטענו על גבם של בעלי החיים. גם במשמע: בל ונבו יושלכו ארצה ויינתנו למרמס לפני בהמת הארץ וחית השדה. נְשֻׂאֹתֵיכֶם, הבהמות הנושאות אתכם, בל ונבו, עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה, משאן גדוש, והן עייפות מכובדו.

קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה

קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו, לֹא יָכְלוּ מַלֵּט, להציל מַשָּׂא. וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה. הם עצמם נלקחו בשבי.

שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם

את דמויות האלים עומסים עובדיהם על בהמותיהם. לעומת זאת אתכם, ישראל, נושא אלוקיכם. שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַעֲמֻסִים מִנִּי, מן הבֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם, מן הרֶחם. מאז יצירתכם ה' משגיח עליכם ומטפל בכם.

ועַד זִקְנָה – אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה – אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט

ומכיוון שכך, אל לכם לדאוג מן העתיד לבוא. עַד זִקְנָה – אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה – אֲנִי אֶסְבֹּל, אשא, אֲנִי עָשִׂיתִי, וַאֲנִי אֶשָּׂא את אשר עשיתי, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט אתכם מן הצרות גם בהמשך.

לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ ותַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה

לְמִי תְדַמְּיוּנִי, תדמו אותי וְתַשְׁווּ, ולמי תַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה אני והוא?! הלוא אין לי דמות שאפשר לתארה, כשם שמתארים את דמויות האלילים –

הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ

הַזָּלִים, המריקים זָהָב מִכִּיס, עובדי האלילים מוציאים זהב רב מכיסיהם, וְכֶסֶף בַּקָּנֶה, אמצעי שקילה מעין מאזניים יִשְׁקֹלוּ. ולאחר ששקלו את הכסף, יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף, וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל, והם יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ לו.

יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף יִצְעַק אֵלָיו – וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ

יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף, יִסְבְּלֻהוּ, לעומת ה', הנושא את ישראל, את האל הזה צריכים עובדיו לשאת, לאחר שהוציאו עליו ממון. וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ, יזוז. אַף אם מישהו יִצְעַק אֵלָיו – וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ.

זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב

זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ, התחזקו, הָשִׁיבוּ, אתם הפוֹשְׁעִים, החוטאים, עַל לֵב, שימו לבכם, התבוננו בכך.

זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי

זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם, כִּי אָנֹכִי אֵל, וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים, וְאֶפֶס כָּמוֹנִי.

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה

אני מַגִּיד מֵרֵאשִׁית את האַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אני מודיע את הדברים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ. אֹמֵר אני: עֲצָתִי תָקוּם, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.

קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה

אני קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט, רמז לכורש, הטורף העט מצפון-מזרח לבבל. מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי, האיש שתכננתי את בואו. אַף דִּבַּרְתִּי שכך אעשה, אַף אֲבִיאֶנָּה, אממש את הנבואה הזו, יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה. ֱשֶׂנָּה.

שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה

שִׁמְעוּ אֵלַי, אַבִּירֵי לֵב, בעלי הלב החזק והקשה, אשר מתוך כך הם הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, מדרך הצדק והיושר, מפני שאינם מקשיבים לדברי.

קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי

קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי, לֹא תִרְחָק. אוציא את משפטי אל הפועל בקרוב, וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר. וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, שהם עם תִּפְאַרְתִּי.