חזור
ישעיהו
פרק מאהַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה
הנביא פונה בשם ה' אל המדינות הרחוקות:הַחֲרִישׁוּ, שִׁתקו והקשיבו אֵלַי אִיִּים, מדינות רחוקות, וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יירגעו ויתחזקו. יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ, יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה. הבה נדון בדברים מתוך קרבה וללא פחד. אין זה בהכרח משפט כנגדכם, אלא דיון משותף במציאות –
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ
מִי הֵעִיר, עורר מִמִּזְרָח, את זה שצֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, שהכריז בכל דרכיו על האמת והיושר. או: שהניצחון והישועה באים בעקבותיו. מדובר באישיות מסוימת, מהעבר או מהעתיד הקרוב או הרחוק, הפועלת ישועות; יִתֵּן, יכניע לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ, ישעבד. יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. חרבות וקשתות רבות מצויות לו כעפר וכקש.
יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא
יִרְדְּפֵם — את הגויים והמלכים ויַעֲבוֹר את הדרך בשָׁלוֹם,
מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים — אֲנִי הוּא
מִי פָעַל וְעָשָׂה את כל זאת? – מי שקֹרֵא, אומר, מזמין או קובע את קורות הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ. אֲנִי ה' רִאשׁוֹן לכל הנמצא, וְאֶת, וגם עם אַחֲרֹנִים, אתכם — אֲנִי הוּא.
רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן
רָאוּ אִיִּים את ההתרחשויות הגדולות הללו וְיִירָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ, קָרְבוּ, נקבצו וַיֶּאֱתָיוּן, ובאו.
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר: חֲזָק. הכול ישתפו פעולה אלו עם אלו.
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ העושה בעץ אֶת צֹרֵף, מי שמַחֲלִיק את הכלי ומיישרו בפַּטִּישׁ מחזק אֶת הוֹלֶם פָּעַם, המכה על חומר הגלם או על הכלי לעצבו ולקבעו. משנגמרו מלאכות הצורף, המחליק וההולם, אֹמֵר עושה הכלי לַדֶּבֶק, לחיבור: טוֹב הוּא, צימוד החלקים נעשה היטב, ואז וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים כדי שלֹא יִמּוֹט, יתמוטט.
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי
התוכחה, היראה והחרדה יהיו מנת חלקו של שאר העולם, וְאילו אַתָּה, יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי,
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ, לקחתיך לחלקי
אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי
גם אם כל העולם יזדעזע, אתה אַל תִּירָא, אינך צריך לפחוד, כִּי עִמְּךָ אָנִי. אַל תִּשְׁתָּע, תפנה, תסור מדרכך,
הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ
הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים, המתגרים,
תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ
תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, את אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ, ריבך. הם ייעלמו. יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ.
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ, הָאֹמֵר לְךָ: אַל תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ.
אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל
אַל תִּירְאִי, תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי, אנשי יִשְׂרָאֵל. אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ, נְאֻם ה', וְגֹאֲלֵךְ אני, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים
אדרבא, הִנֵּה, למרות שאת תולעת רכה ועדינה לכאורה, שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג, אבן או ברזל הנעוצים במכשיר הדישה הנקרא חָרוּץ. המורג חָדָשׁ ובַעַל פִּיפִיּוֹת, חידודים.
תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל
תִּזְרֵם, תפזר את האויבים, וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם. לעומת החרדה והערעור שאחזו באומות נוכח השינויים העולמיים, הנביא מרגיע את ישראל: וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל.
הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם — וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי ה' אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם
הנבואה ממשיכה בדברי הבטחה ואמונה לגולים המעונים:הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם — וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה, נעתקה, או: נשכחה, כביכול, מחמת יובש או חוסר שימוש. אֲנִי ה' אֶעֱנֵם, אני אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם.
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים — נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת — מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים, פסגות הרים — נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת — מַעְיָנוֹת. אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה אשים לְמוֹצָאֵי, מקורות מָיִם.
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר עצים שונים: אֶרֶז, שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, כנראה אורן,
לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ
לְמַעַן יִרְאוּ הכול וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ לב וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו, כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ.
קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה' הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב
הנביא שב ופונה אל העמים השונים ומנהיגיהם:קָרְבוּ אלי לשיפוט רִיבְכֶם, הטענות והמענות שבידכם. יֹאמַר ה'. הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם, תביעותיכם, דברי תלונתכם, יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב, אלוקים.
יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ
יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אליליכם וקוסמיכם, אֵת הקורות אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה, הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה, סַפרו על המאורעות משכבר הימים, כדי להבין את פשרם ומשמעותם — הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן, תכליתן, אוֹ הַבָּאוֹת, העתידות הַשְׁמִיעֻנוּ. כלומר, אם יש לכם יומרה לגדולה כלשהי, אם אתם חושבים כי ידועים לכם העתיד או סודו של המהלך ההיסטורי — אדרבא, גשו והציגום.
הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶ יַחְדָּו
הַגִּידוּ את הָאֹתִיּוֹת, הבאות
הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם
בסופו של דבר, הֵן אַתֶּם, על טענותיכם ויומרותיכם, באים מֵאַיִן, וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע, מאפס. תּוֹעֵבָה הוא מי שיִבְחַר בָּכֶם.
הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט
הַעִירוֹתִי, אעיר את הגואל מִצָּפוֹן וַיַּאת, והוא יבוא. אזמן מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ את זה אשר יִקְרָא בִשְׁמִי, וְיָבֹא וירמוס את הסְגָנִים, השרים כְּמוֹ שדורכים על חֹמֶר, מין אדמה, לרככו כדי להכשירו למלאכתו, לבניין או לייצור כלים. וּכְמוֹ שיוֹצֵר יִרְמָס טִיט.
מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ — וְנֵדָעָה וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק אַף אֵין מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם
מִי מכם הִגִּיד מֵרֹאשׁ את מה שקרה או שיקרה — וְנֵדָעָה. וּמי יגיד את הדברים מִלְּפָנִים — וְנֹאמַר: צַדִּיק, צודק הוא בטענותיו. אכן, אַף אֵין ביניכם מַגִּיד, אַף אֵין מַשְׁמִיעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם. אינכם יודעים על העתיד דבר.
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, החדשות מגיעות לראשונה לציון, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר, נביא שיבשר את העתיד להתרחש, כנבואה זו האמורה למעלה, אֶתֵּן. רק ליושבי ציון וירושלים יש נבואה ותקשורת אמינה עם קורא הדורות מראש.
וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וּמֵאֵלֶּה — וְאֵין יוֹעֵץ וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר
וְאֵרֶא בכל העמים וְאֵין אִישׁ מְבשר, וּמֵאֵלֶּה הדתות, האמונות והפילוסופיות השונות — וְאֵין יוֹעֵץ, וְאין מי שאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר. והוא שב ומסכם:
הֵן כֻּלָּם אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם
הֵן כֻּלָּם אָוֶן, הבל, אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם, רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם, מסכותיהם, צלמיהם.