חזור
ישעיהו
פרק לחבַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו — כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה
בַּיָּמִים הָהֵם — ימי איומו של סנחריב או מפלתו, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת. וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו — כֹּה אָמַר ה': צַו, תן צוואה לְבֵיתֶךָ, לקרוביך, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה מן המחלה הזו. מן ההמשך עולה שחזקיהו עצמו הרגיש חולה מאוד, אבל כאן נאמר לו הדבר בנבואה. כעת שמע מפורשות מישעיהו כי כלו כל הקיצים, ואין לו ישועה.
וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'
במקום לכתוב צוואה, בחר חזקיהו להתייחד עם קונו.
וַיֹּאמַר אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל
וַיֹּאמַר: אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, ועכשיו אני מת — ולפי כמה דעות — ערירי. אין לי ולפעולתי הטובה שם ושארית. וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל מהתרגשות וממפח נפש.
וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר
וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ שוב לֵאמֹר:
הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה
הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ, ולכן בטלה גזרת מותך — הִנְנִי יוֹסִף, עתיד להוסיף עַל יָמֶיךָ הקצובים לך עוד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מעכשיו.
וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת
וּבשורה טובה נוספת: מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ — הן אותך וְהן אֵת הָעִיר הַזֹּאת. לא רק בפעם הזו, אלא אף בעתיד לא יתעורר איום אשורי עליה — וְגַנּוֹתִי, אגן עַל הָעִיר הַזֹּאת.
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר
בשורת ישעיהו כה מפתיעה על רקע חולשתו של חזקיהו, ותחושתו שהוא עומד על סף מותו, שמתלווה אליה חיזוק באמצעות מופת שיוכיח כבר עתה לחזקיהו שהשינוי הדרמטי הזה אכן עומד להתחולל: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', שיוכיח את אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר:
הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה
הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל השמש על הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, מעין שעון שמש שהיה בנוי ממדרגות המכוונות צפונה, אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. כיוון שהשמש שוקעת בדרום-מערב, כאשר הצל יורד במדרגות אפשר לדעת שעברה שעה נוספת. שיבת הצל אחורה, במקום שתמשיך לרדת במסלולה הרגיל, היא נס שלא נשמע כמוהו.
מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ
כאן מופיע מכתב חזקיהו, שאינו חלק מדברי הנביא ישעיהו: מִכְתָּב, כמו מכתם, כינוי למזמור,
אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי
אֲנִי אָמַרְתִּי, חשבתי שבִּדְמִי יָמַי, בעודני במיטב שנותי, באמצע החיים אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל. פֻּקַּדְתִּי, הפסדתי את יֶתֶר שְׁנוֹתָי, שהייתי צריך לחיות.
אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל
אָמַרְתִּי: לֹא אֶרְאֶה יָהּ, את ה', כלומר לא אראה יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, בעולם הזה, כל עוד נשמתי נתונה בתוך גופי.
דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי
אמרתי: דּוֹרִי, מקורבי ואנשי דורי נִסַּע, נותקו וְנִגְלָה, גלו מִנִּי, ממני.
שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי
שִׁוִּיתִי לנגד עיני כל הלילה עַד בֹּקֶר את חוליי כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי.
כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי
כְּסוּס, כמו סיס,
מָה אֲדַבֵּר ואָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי
מָה אֲדַבֵּר בתפילתי, והרי ה' אָמַר לִי שאמות, וְהוּא עָשָׂה, גזר, ואין מידו מציל.
אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי
ועם כל זאת אני יודע שכל אלו שאֲדֹנָי משפיע עֲלֵיהֶם את ברכתו — יִחְיוּ, וּלְכָל רקמותי, שבָּהֶן תלויים חַיֵּי רוּחִי — גם הם יחיו כאשר ה' עליהם.
הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי
הִנֵּה לְשָׁלוֹם, עם בשורת השלום המפתיעה והסרת האימה מעל העיר, מַר לִי מָר, מר היה לי מאוד על חיי המתקרבים לקצם.
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת לא יְהַלְלֶךָּ, המתים אינם יכולים להודות ולהלל לך. לֹא יְשַׂבְּרוּ, יְצפו יוֹרְדֵי בוֹר, המתים אֶל אֲמִתֶּךָ.
חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ
רק אדם חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ, מסוגל להודות לך, כָּמוֹנִי הַיּוֹם, שאני מתאושש. אילו מַתי, לא יכולתי להודות. אָב הזוכה לְבָנִים יוֹדִיעַ, יוכל לספר גם לבניו
ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה'
ה' בא לְהוֹשִׁיעֵנִי, וּמעתה, נְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה', בבית ה'
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: יִשְׂאוּ, יטלו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, תאנה מיובשת, וְיִמְרְחוּ עַל פצעי הַשְּׁחִין של המלך, וְיֶחִי, הוא יתרפא. דבלה אינה תרופה, ואולי היא עלולה להזיק לפצע בגלל זיהום. מכל מקום הסיפור רצוף מופתים היוצאים מסדר העולם.
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת ! — כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה'
לאור עצתו של הנביא לריפוי פצעיו — וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מָה יהיה האוֹת שאכן נרפאתי?! — כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה'. כאשר אחוש מאושש דיי לקום ממיטת חוליי ולעלות אל בית ה', הרי הַגעתי אל המקום הראוי לשם הודאה תהיה האות לרפואתי השלמה.