כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם

כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה, כל דבר שאפשר להישען עליו, למשל — כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם. לא יהיה די לחם ומים. גם אם אנשים לא יגוועו ברעב, לא יהיה להם ביטחון אפילו באספקת צרכיהם הבסיסיים.

גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן

גם מבחינה חברתית יחסרו מישראל גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה, שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם, היודע, או הטוען שהוא יודע, דבר על העתיד, וְזָקֵן, איש מראשי העדה,

שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ

שַׂר חֲמִשִּׁים, בעל תפקיד צבאי מוגדר וּנְשׂוּא פָנִים, בעל מעמד וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים, בעל חכמה עמוקה וסודית וּנְבוֹן לָחַשׁ, היודע להסביר דבריו בדיוק ובנחת. אלה הם מנהיגים מסוגים שונים המכוננים את החברה התקינה, ולא דווקא מי שבהכרח נושאים בתפקידים ביצועיים. כל אלה יישללו מן העם.

וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם

ובמקום מבנה חברתי המורכב ממי שראויים להחזיק בשלטון — וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם, צעירים ייטלו לידיהם את השלטון. כאשר אין שלטון מבוסס, נוטים נערים מנוערים לקפוץ בראש. וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם, צעירים אלה ימלאו את המקום בתעלולים. במקרה הטוב אפשר יהיה לראות במושלים שובבים.

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ. אנשים ידחפו וידחקו זה את זה או ישעבדו זה את זה. יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן, הנער יגביה את עצמו למעלה מן הזקן. וְהַנִּקְלֶה יתרברב בַּנִּכְבָּד. אין זה תיאור של אנרכיה גמורה, אלא של שלטון שאיננו שלטון. המושלים הם קבוצה אקראית של אנשים המחזיקים בתפקידי הנהגה, אף על פי שאינם ראויים לה.

כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ

נוסף על כך — כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו, במי שהוא מכירו וסומך עליו, כאחיו הגדול שמבית אביו, ואומר לו: שִׂמְלָה לְכָה, לך יש בגדים נאים, מדים ומעמד כלשהו. על כן קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ, הֱיה לנו למנהיג, וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ. קח תחת פיקודך את תיקון מכשולי המדינה, העיר או השכונה הזו.

יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם

יִשָּׂא הלה את קולו, או: יישבע בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: לֹא אֶהְיֶה, איני מסוגל להיות חֹבֵשׁ, מי שתופס בדבר ובולמו, בעל תפקיד שלטוני, וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה. כיוון שאין לי דבר, איני עשוי להחזיק בדברים ולטפל באנשים. סירובו אינו נובע מעוני בלבד, אלא מהערכה עצמית נמוכה. מי שאין לו כלום והוא גם חש נטול חכמה וידע, אינו מאמין שביכולתו לקבל תפקידים, ולכן עומד בסירובו: לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם. אל תמנו אותי קצין על העם. גם כשיש בחברה מי שנתפסים כאחראיים הראויים להתמנות על הציבור — הם עצמם אינם מעוניינים בנטילת אחריות זו. מתוך הססנות או עצלות הם בורחים ומתחמקים מן התפקיד.

כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה'לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ

כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם, וִיהוּדָה נָפָל, כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה', כל מעשיהם ודיבוריהם ביחס לה' אינו אלא לַמְרוֹת עֵנֵי, להמרות עיני כְבוֹדוֹ, להרגיזו.

הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה

הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, על פניהם אפשר לראות שהם אדישים לאפשרות התיקון, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ, לֹא כִחֵדוּ. הם אינם מתביישים בחטאם. בחברה מתוקנת אנשים משתדלים לכל הפחות להכחיש או להסתיר את חטאיהם, אבל במקום של רעים וחטאים הדומה לסדום, אין מתביישים לדבר בחטא בקול רם. אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם — לעצמם רָעָה במעשיהם. במצב רעוע זה, שבו נעשה הכול ללא בושה וחשש, העם אינו חש חוסן, אמונה וייעוד.

אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ

בכללו של דבר — אִמְרוּ צַדִּיק כִּי, אשר הוא טוֹב, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ. הצדיקים ניזונים מתוצאות מעשיהם;

אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ

אולם — אוֹי לְרָשָׁע רָע, כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה, יהא מוכן לּוֹ.

עַמִּי — נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ

במצב זה אנשים נגררים בדרכם ואפילו הנהגה אינם מוצאים. עַמִּי — נֹגְשָׂיו, מנהיגיו מְעוֹלֵל, אינם אלא כתינוקות, עוללים. וְנָשִׁים, אף על פי שבדרך כלל הן עומדות מן הצד, מָשְׁלוּ בוֹ. עַמִּי, מְאַשְּׁרֶיךָ, המיישרים דרכך ומורים לך מה לעשות — מַתְעִים, וְאת דֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ, קלקלו והשחיתו.

נִצָּב לָרִיב ה' וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים

נִצָּב לָרִיב ה' וְעֹמֵד לָדִין, לדון עַמִּים. ה' ניצב לשפוט את כל העולם.

ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם

ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו, וכך יגיד להם: וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם, כיליתם את הַכֶּרֶם, ולא נתתם ממנו את מתנותיו המיועדות לעניים וללויים. ונוסף על כך — גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם.

מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת

מַה לָּכֶם שתְּדַכְּאוּ את עַמִּי ישראל, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ, תדרסו על פניהם של העניים?! נְאֻם ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת.

וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה

בצד הביקורת על השלטון באה תוכחה קשה על ההתנהגות האישית והמשפחתית, הממוקדת כאן בנשים הצעירות. וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, בנות ציון ניסו להיראות גבוהות. בימינו יש נשים ההולכות על עקבים, ואילו כאן מתוארות הנשים שרצו להיראות גבוהות יותר בצעידה מסוימת – וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, הן הולכות וגרונן מורם, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, צובעות עיניהן בסיקרא ובכחל, וכן רומזות וקורצות בעיניים. עיניהן מסתכלות לכל עבר וסוקרות את סביבתן, כאומרות לכול: ראו איך אנו נראות. אין זה תיאור של זנות אלא של חברה ריקנית, שבה מרוכזות הנשים בתצוגת אופנה ובתחרות ביניהן מי תתלבש יפה יותר, ומי תרשים יותר את סביבתה. במקום ללכת בצורה רגילה הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, הן הולכות במעין צעדי ריקוד קטנים, כמו שנהגו נשים במקומות רבים לשם גירוי. וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, מנענעות את רגליהן באופנים שונים לשם משיכת תשומת לב.

וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה

כיוון שבנות אלו מתפארות בשערותיהן היפות — וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, ה' ישלח בראשיהן ספחת, מחלת עור הפוגעת גם בשערות, וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, יגלה את ערוותן. סופן של תהלוכות האופנה ומצגי היופי הללו — ערום ועריה, ריק ואבדון.

בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ה' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים

בַּיּוֹם הַהוּא, כשיגיע יום העונש, יָסִיר ה' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים, מיני צמידים שברגליים וְהַשְּׁבִיסִים, ייתכן שהם מלבושים או קישוטים שמעל לשערות וְהַשַּׂהֲרֹנִים, אולי עגילים או תכשיטים אחרים בצורת חצאי ירח,

הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת

הַנְּטִיפוֹת, מיני שרשראות וְהַשֵּׁירוֹת, טבעות או צמידים וְהָרְעָלוֹת, כיסויים מעין צעיפים,

הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים

הַפְּאֵרִים, כובעים וְהַצְּעָדוֹת, אצעדות, תכשיט המקיף את הזרוע, כעין טבעת גדולה וְהַקִּשֻּׁרִים, חוטים לקשירת השיער או מיני עניבות וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ, כנראה לבושים פנימיים יותר, דוגמת חזיות של ימינו, ויש מפרשים בתי קיבול לבשמי הרחה וְהַלְּחָשִׁים, אולי אף הם אביזרים שבסתר, נזמי האוזן, או: תכשיטים שבהם קמעות ולחשים,

הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף

הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף,

הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים

הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת, בגדים שהנשים מתעטפות בהם וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים, כיסים, תיקיםִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים

הַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים

והַגִּלְיֹנִים, כנראה מראות קטנות וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת, מצנפות וְהָרְדִידִים, צעיפים מקושטים.

וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם — מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה — נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי

לבסוף לא ייוותר דבר מכל קישוטיהן של הנשים הללו — וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם — מַק, ריקבון יִהְיֶה, וְתַחַת חֲגוֹרָה — נִקְפָּה, פציעה או פגיעה, וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה, במקום תלתלים או תסרוקות תהיה קָרְחָה, וְתַחַת פְּתִיגִיל, ייתכן שהוא מין חגורה יפה — מַחֲגֹרֶת, חגורה עשויה שָׂק, כִּי, באופן כללי, כל אלה יבואו תַחַת היֹפִי. לחלופין: כִּי הוא כווייה — תחת יופי.

מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה

ומכיוון אחר —מְתַיִךְ, אנשייך, ציון, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וּגְבוּרָתֵךְ, גבורת שליטייך תיפול בַּמִּלְחָמָה.

וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב

וְאָנוּ, יצטערו, ייאנחו וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ, יושבי שערי ציון, וְנִקָּתָה, תתרוקן.אז לָאָרֶץ תֵּשֵׁב ציון. הישיבה במקום שפל מבטאת את השפלות או האבל על מצבן הקודר של יהודה וירושלים כאשר תפארתן וגבורתן יתמוטטו.