חזור
ישעיהו
פרק כטהוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ
הוֹי, אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל, כינוי לירושלים,
וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל
וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל, וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, אבל ובכי. ובעקבות המצוקה — וְהָיְתָה לִּי העיר, כַּאֲרִיאֵל, ראויה לשמה, המבטא גבורה והשראת שכינה.
וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת
עתה יתואר התהליך מראשיתו: וְחָנִיתִי ככַדּוּר עָלָיִךְ, יקיף אותך מחנה צבא,
וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף
אַת, ירושלים, שהיית מפוארת — וְשָׁפַלְתְּ, מֵאֶרֶץ, מגובה האדמה תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח, תונמך אִמְרָתֵךְ, אמירתך. וְהָיָה כּקול הנמוך שהשמיעו בעלי אוֹב שכביכול הוא יוצא מֵאֶרֶץ, מהמת הטמון באדמה
וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם
לאחר המצור והשפל — וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ. צרייך הרבים, המְּזרים ומפזרים אותך, יהיו כמו אבק דק.
מֵעִם ה' צְבָאוֹת תִּפָּקֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה
מֵעִם ה' צְבָאוֹת העיר תִּפָּקֵד, תיזכר לטובה בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ, בזעזוע וְקוֹל גָּדוֹל, סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה. מהומה גדולה תפזר את כל אויביה.
וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ
וְהָיָה כַּחֲלוֹם, חֲזוֹן לַיְלָה, חלום ביעותים, הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל, וְכן כָל צֹבֶיהָ, צובאיה המעמידים עליה חיל מצב לכבשהּ,
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ — וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ — וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה — כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה הוא אוֹכֵל, וְהֵקִיץ — וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ; וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה הוא שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ — וְהִנֵּה עָיֵף, צמא, וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה, מתאווה כמקודם — כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן. פתאום יתברר כי כל חילות הגויים הממשיים אינם אלא חלום שהיה ואיננו. עַל הַר צִיּוֹן.
הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר
את דברי התוכחה הבאים פותח ישעיהו בלשונו העשירה ובאליטרציה המאפיינים את סגנונו המיוחד:הִתְמַהְמְהוּ, התעכבו וּתְמָהוּ, הֱיו תמהים ונבוכים.
כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם — אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם — הַחֹזִים — כִּסָּה
כִּי נָסַךְ, שפך עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה, טשטוש וחוסר בהירות, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם — אֶת הַנְּבִיאִים, וְאֶת רָאשֵׁיכֶם — הַחֹזִים — כִּסָּה.
וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה — וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא
וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת, ראיית
וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה — וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר
וְאם נִתַּן אותו הַסֵּפֶר עַל, אל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר: קְרָא נָא זֶה — וְאָמַר: לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר, גם אילו היה פתוח. המאורעות יהיו כחידה סתומה הן בעבור קוראי הקורות הן בעבור מי שאינם מתבוננים בהם.
וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה
וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ אלי הָעָם הַזֶּה להתפלל לכאורה, אבל רק בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְאילו את לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, מורגלת. למראית עין האנשים ממלמלים תפילות ובאים לבית המקדש, אבל כל מעשיהם נעשים כטקס חיצוני וכנימוס מקובל לפי נורמה חברתית או פקודת שלטון, כאילו אינן מצוות ה' אלא מצוות אנשים.
לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר
לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף, אוסיף לְהַפְלִיא, להתמיה אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא. וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. כשם שהם מקיימים רק את המבנה החיצוני של המערכת, כך ה' יראה להם את הפן החיצוני בלבד של ההתרחשויות. את תוכנן לא יבינו אפילו החכמים והנבונים.
הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ!
עתה פונה התוכחה אל עושי רע בתחבולות:הוֹי, הַמַּעֲמִיקִים לחפור ולהתחבא, כביכול, מֵה', לַסְתִּר, להסתיר עֵצָה, מזימה. וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ?! כיוון שאין איש יודע ורואה אותנו, גם ה' לא יראה.
הַפְכְּכֶם! אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב! כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי! וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין!
הַפְכְּכֶם! ההיפך הוא הנכון.
הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל — לַיַּעַר יֵחָשֵׁב
הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר, בעוד זמן קצר וְשָׁב, יהפוך לְבָנוֹן, המשופע בעצים נישאים לַכַּרְמֶל, לאזור נגיש של שדות וכרמים, וְהַכַּרְמֶל — לַיַּעַר עצי סרק יֵחָשֵׁב.
וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה
וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא — ביום הגאולה הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר, וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. מגבלות אנוש יוסרו, ויכולות חדשות יתפתחו; בין שהדבר יקרה באופן ממשי או במליצה המבטאת את יציאתה של האמת לאור.
וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ
וְיָסְפוּ, יוסיפו עֲנָוִים, עניים, עלובים, אלו הנתונים כעת במצב שפל
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן
השפלים יוגבהו, והמתנשאים יושפלו כִּי אָפֵס עָרִיץ, אדם תקיף וכוחני,
מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק
מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, בדיבור, וְאותם אנשים שלַמּוֹכִיחַ העומד בַּשַּׁעַר — בשער העיר התכנסו לפעילות מסחרית, פוליטית ומשפטית, ובו גם נאספו נכבדיה להכריז, לדון, לשפוט ולהוכיח
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. יעקב וביתו הוא שהציל את אברהם מבחינה היסטורית, בכך שמימש את דרכו. לולא משפחת יעקב לא היה נשאר מאברהם אלא זיכרון רחוק.אֶת אַבְרָהָם.
כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ
כִּי בִרְאֹתוֹ, כאשר יראה את יְלָדָיו, שהם מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ, יַקְדִּישׁוּ את שְׁמִי, ולא יהיה מעשיהם מן השפה ולחוץ כמקודם, וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ,
וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח
וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ, אלו שלא מצאו את דרכם עד אז, בִּינָה, וְרוֹגְנִים, מתלוננים, אנשים שלעולם אינם מרוצים,