בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל

ושוב לדברי השיר שייאמרו בישועה העתידה: בַּיּוֹם הַהוּא — יום הגאולה יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: בעִיר עָז לָנוּ, עיר מעוזנו, יְשׁוּעָה יָשִׁית, ישים ה', בחוֹמוֹת וָחֵל, חומת המגן המשנית. ובך, ירושלים הנושעת, תיאמר תפילה ותהילה לה':

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא הגוֹי הצַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים, שנשאר נאמן לה' עד עתה.

יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ

יֵצֶר, רצונו של אותו גוי נאמן הוא להיות סָמוּךְ עליך. תִּצֹּר, תשמור שָׁלוֹם שָׁלוֹם, את שלומו, כִּי בְךָ הוא בָּטוּחַ.

בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים

בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד, לעד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בשמו יוצר ה' את העולמות ומקיימם, ולא קצרה ידו מלהושיע. הוא מקור הכול ועצמת הכול.

כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר

כִּי מצד אחד הֵשַׁח, השפיל יֹשְׁבֵי מָרוֹם, אנשים גבוהים. קִרְיָה נִשְׂגָּבָה, עיר גדולה ומפוארת יַשְׁפִּילֶנָּה, יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר. נָּה, יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר.

תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל — רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים

תִּרְמְסֶנָּה, תדרוך על העיר המושפלת הזו רָגֶל — רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי, רגלי דַלִּים. העניים אשר דוכאו תחת בני המעמדות הגבוהים שישבו בקריה הנשגבה, ידרכו על בתיה וחורבותיה.

אֹרַח לַצַּדִּיק — מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס

ומצד אחר, אֹרַח, הדרך המתוקנת לַצַּדִּיק — מֵישָׁרִים, דרך יושר. יָשָׁר מַעְגַּל, מסלול צַדִּיק תְּפַלֵּס, תפלס את מסלול הצדיק כך שיהיה ישר.

אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה'קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ

כמו הצדיק אַף אנו באֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ, ה', קִוִּינוּךָ, מצפים שתוליכנו בדרך משפטיך. לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ. נפשנו תאבה לך.

נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל

נַפְשִׁי, אני עצמי אִוִּיתִיךָ, אני מתגעגע אליך בַּלַּיְלָה, גם בזמנים שאינם מוקדשים לתפילה, לתורה ולעשייה. אַף, בעוד רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, אחפש אותך, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, השכר והעונש שלך מתגלים לָאָרֶץ, צֶדֶק יושר ואמת שבהם מתנהל העולם לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק – בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'!

ומנגד — האם יֻחַן, תינתן חנינה לרָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק – זה שבְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת, בארץ מישרים יְעַוֵּל, יעשה עוול, וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'?!

ה' רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם

ה', רָמָה יָדְךָ, ברוממות פעולתך בַּל יֶחֱזָיוּן, הרשעים לא יראו, אלא — יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם. הם יראו רק את טובת העם שתעורר את קנאתם. אַף אֵשׁ צָרֶיךָ, האש שהבעירו אויביך תֹאכְלֵם.

ה' תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ

ה', תִּשְׁפֹּת, תשים, תניח שָׁלוֹם לָנוּ, כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ. מעבר לכל המעשים שאנחנו עושים, אתה הוא שפועל אותם בעבורנו.

ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ

אמנם, ה' אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ, לא תמיד חיִינו בצלך בלבד. הכנענו עצמנו בפני עמים שונים, בחומר ואף ברוח; עם זאת, בסופו של דבר — לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ, אתה לבדך מבטחנו.

מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ

אלו שבעלונו זולתך, הנחשבים כבר עתה מֵתִים, בַּל יִחְיוּ, לא ראוי שישובו ויחיו. רְפָאִים, נפשות ללא גוף, או: הרפים הנוטים למות – בַּל יָקֻמוּ. לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ, להם.

יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה' יָסַפְתָּ לַגּוֹי — נִכְבָּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ

יָסַפְתָּ, הוספת לַגּוֹי, ה', יָסַפְתָּ לַגּוֹי — נִכְבָּדְתָּ. ככל שהרבית והוספת לעמך רוב טובה, שמך נכבד על ידם. רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ. הרחבת את גבולות ארץ עמך, גבולות התגלות כבודך, אל קצות הארץ.

ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ

ה', בַּצַּר, בעת צרה פְּקָדוּךָ, מזכירים את שמך בני עמך. צָקוּן, יָצקו לַחַשׁ, שפכו לפניך תפילה, בעת מוּסָרְךָ לָמוֹ, כאשר אתה מייסר אותם.

כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'

כְּמוֹ אשה הָרָה בשעה שתַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל, תרעד ותִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ מתוך כאביה, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'.

הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ ובַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל

גם אנחנו הָרִינוּ, חַלְנוּ, כאבנו, אבל — כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ, בלא לידת ולד ממשי. יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ, הישועות לא יצאו אל הפועל, ולוואי שיגיעו הישועות בַל יִפְּלוּ, קודם שיתמוטטו יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, מתי עמך ישראל, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, יקומו לאחר שהפכו כבר לגופות מתות. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ, ושירו, שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ. טלך, ה', הוא טל של אורה, שעל ידו יחיו המתים באחרית הימים. וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל, ואתה מפיל ארצה את נטולי החיוּת בגופם או ברוחם. אתה משמיד את העולם הקיים, עולם הרשע, ובונה עולם חדש.

לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם

ובינתיים, עד שיבוא היום הגדול הזה – לֵךְ, עַמִּי, בֹּא, היכנס בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ. חֲבִי, היחבאי, בת ציון, כִמְעַט רֶגַע, לרגע קט, עַד יַעֲבָר זָעַם.

כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ

כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, מתגלה לִפְקֹד, להעניש על עֲוֹן חטאי יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו. וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ. ההרוגים ודמיהם הבלועים באדמה ישובו ויתגלו. כל שופכי הדמים יבואו על עונשם. ובשעת מהומה כזאת עליך, עמי, להיחבא.