חזור
ישעיהו
פרק כהה' אֱלֹהַי אַתָּה — אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק — אֱמוּנָה אֹמֶן
בעקבות גילוי כבוד ה' שלאחר הדין הקשה, באים דברי הודיה על הגאולה:
כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה
כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל, הפכת ערים לתלי חרבות, קִרְיָה בְצוּרָה הפכת לְמַפֵּלָה, למפולת, כמתואר בתחילת העניין. אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר החרבת, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה.
עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם עָז קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים יִירָאוּךָ
עַל כֵּן — מכיוון שמוטטת ערים ומבצרים לעיני כול, יְכַבְּדוּךָ עַם עָז, כי הם יראו את פעולת כוחך במציאות, קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים, תקיפים וחזקים
כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר
כִּי לא הסתפקת בהחרבת מעוז הרשע, אלא הָיִיתָ מָעוֹז, מקלט, מחסה לַדָּל, לעני, מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ, מַחְסֶה מִזֶּרֶם מים וצֵל מֵחֹרֶב, מיוֹבש, מחום; לאו דווקא מזרם מים ממש — כִּי רוּחַ עָרִיצִים היא כְּזֶרֶם היורד בשטף על קִיר, ומאיים להפילו, ואתה הגנת מפני זרם שוטף זה.
כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה
כְּחֹרֶב, כמו חום לוהט בְּצָיוֹן, במדבר, המייבש ומצמית הכול — כך את שְׁאוֹן, מהומת הזָרִים, נכרים תַּכְנִיעַ,
וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים שְׁמָנִים מְמֻחָיִם שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים
המשך תיאור נפלאות הגאולה: וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה — הר ציון הנזכר, מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים, משתה משובח של משמנים ויין המשומר; שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שמקורם במח העצמות, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים. אפשר לפרש את הדימויים באירוניה, כמציינים מלכודת ומהומה, אבל מסתבר שהם מכוונים גם להתגלות ה' בהר הבית ולשפע שיורק משם לכל מבקשי האמת מן העמים.
וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם
וּבִלַּע, ה' ישחית, יסיר בָּהָר הַזֶּה את פְּנֵי הַלּוֹט, המִּכסה הַלּוֹט, המְכסה עַל כָּל הָעַמִּים, וְאת הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה, הארוגה עַל כָּל הַגּוֹיִם. הלוט והמסכה מבטאים את ם.הסתר פניו של ה' מברואיו,
בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֳלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר
בִּלַּע, ייעלם מן העולם הַמָּוֶת המכסה את המציאות, וכל הכרוך בו לָנֶצַח. וּמָחָה ה' אֳלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. לא רק המוות יסולק, אלא גם הצער והקדרות. ולא רק הכאב החומרי, אלא אף הרוחני — וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר.
וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה'קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ
וְאָמַר ישראל בַּיּוֹם הַהוּא: הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה המתגלה לנו עתה, הוא אשר תמיד קִוִּינוּ לוֹ וְציפינו שיוֹשִׁיעֵנוּ,
כִּי תָנוּחַ יַד ה' בָּהָר הַזֶּה וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה
הערה נלווית: כִּי, כאשר תָנוּחַ, תתגלה יַד ה' בָּהָר הַזֶּה — בהר ציון, וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו, העם המואבי שבשכנות ישראל יירמס תחת כפות רגליהם, כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן, ערמת תבן בְּמוֹ מַדְמֵנָה, במי טיט. כדי לייצר לבנים מערבבים תבן בטיט ודורכים אותם יחד לעיסה. זה יהיה גורל המואבים.
וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו
וּפֵרַשׂ ה' את יָדָיו בְּקִרְבּוֹ, בתוך מואב, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ, כמו שפורש הַשֹּׂחֶה את ידיו למלוא אורכן לִשְׂחוֹת. וְהִשְׁפִּיל ה' את גַּאֲוָתוֹ של מואב עִם, באמצעות אָרְבּוֹת יָדָיו, זרועותיו, כדרך השוחה המכה ודוחה את כל הנמצא בטווח ידיו.
ומִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר
ואת מִבְצַר מִשְׂגַּב, המבצר הבטוח שבחוֹמֹתֶיךָ המתנשאות הֵשַׁח, כופף, הִשְׁפִּיל אותו והִגִּיעַ אותו לָאָרֶץ עַד עָפָר. הגאולה העתידה להופיע בישראל, תחולל שינוי מהותי בעולם כולו. בתוך כך יימחו אויבי ישראל הקטנים, ולא במלחמה. תוך כדי תנועת התגלותו של ה' בארץ לא יישאר מכבודם דבר.