מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה

מַשָּׂא מִדְבַּר יָם, מדבר מערבי — ייתכן שזוהי ממלכת בבל שהיא ממערב לאזור שממנו בא האויב, או: מדבר המשתרע אי שם במרחקים. כְּסוּפוֹת החול העצומות והמרשימות בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף, החולפות באזור הנגב השטוח והחשוף. סופות אלה מעלות עמן חול ואבק רב. כך ישעט האויב החזק שמִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה. קשה לזהות את הרקע המציאותי של הנבואה ואת זהותו וזמנו של האויב.

חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי — הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי

חָזוּת, נבואה קָשָׁה הֻגַּד לִי — הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד, וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד. זהו צירוף קשה ומסוכן: אויב הדומה לכנופיית שודדים — מחוץ, ובוגדים — מבית, כך שאין לסמוך על איש. עֲלִי, עֵילָם, למלחמה, צוּרִי, הקימי מצור, מָדַי. את כָּל אַנְחָתָה שבהווה הִשְׁבַּתִּי. ריבויין של הצרות החדשות הניתכות בתכיפות משביתות את האנחות הקודמות.

עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת

עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה — כאבים פסיכוסומטיים המתעוררים בעקבות חרדה גדולה. נַעֲוֵיתִי, התעוַּתִּי מִשְּׁמֹעַ, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת את המתרחש.

תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה

תָּעָה לְבָבִי, נטרפה דעתי, פַּלָּצוּת, אימה בִּעֲתָתְנִי, הבעיתה אותי, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי, הלילה הנחשק שָׂם לִי לַחֲרָדָה. אִיום התנפלות האויב מחבל במסיבת המשתה.

עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן — צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה — קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן

עָרֹךְ, בשעה שעורכים את הַשֻּׁלְחָן לסעודה — צָפֹה הַצָּפִית, שולחים צופה למגדל לבדוק אם אין האויב מתקרב. גם במשתה עצמו החשש עומד בעינו — אָכוֹל שָׁתֹה, עם הקריאה — קוּמוּ הַשָּׂרִים, מִשְׁחוּ מָגֵן. צחצחו והחליקו מגינים. בשעה שנערכים לנשפים שרויים התושבים במתח מפני הסכנה הממשמשת לבוא ומתכוננים למלחמה.

כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה — יַגִּיד

כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי: לֵךְ הַעֲמֵד בראש החומה או המגדל את הַמְצַפֶּה, צופה, ואת אֲשֶׁר יִרְאֶה — יַגִּיד.

וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב

וְרָאָה רֶכֶב, צֶמֶד פָּרָשִׁים, רֶכֶב חֲמוֹר או רֶכֶב גָּמָל, על הצופה לראות כל תנועה שגרתית של רכב, של סוסים ושל בהמות רכיבה אחרות. סכנת התקרבותו של האויב מוחשית, ועל כן יש להשגיח על כל תנועה, שמא מגיעים נציגיו לסייר, לרגל או להכין מתקפה. וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב. הצופה צריך להיות דרוך וקשוב לצעדי אויב רחוקים. אין לדעת מתי יבוא, כיצד ומאיזה כיוון.

וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל מִצְפ אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת

וַיִּקְרָא הקצין הממונה על ההשגחה, אך נראה שזהו הנביא עצמו ששאג כאַרְיֵה: עַל מִצְפֶּה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם, וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת.

וְהִנֵּה זֶה בָא רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ

ובמחזה הנבואי מתואר מה שייראה לאחר מכן: וְהִנֵּה זֶה בָא רֶכֶב שבו אִישׁ אחד הנוהג בצֶמֶד פָּרָשִׁים, סוסים. כנראה זהו מוסר ידיעות ולא רכב מלחמה שבו היו בדרך כלל שניים או שלושה אנשים. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל, וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ.

מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם

בבל נעשתה מְדֻשָׁתִי, מקום שדיש וּבֶן גָּרְנִי, פינה בגורן. בבל הפכה לשממה. אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם. הנביא הוא הצופה החוזה את ההתרחשויות מרחוק ומדווח עליהן.

מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה! שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל!

נבואה נוספת:מַשָּׂא דּוּמָה, שם אחד מבני ישמעאל שישבו במדבריות המקיפים את ארץ כנען. אֵלַי — אל הנביא, קֹרֵא, הגיעה קריאה מִשֵּׂעִיר שבדרום: שֹׁמֵר, מַה מִּלַּיְלָה?! שֹׁמֵר, מַה מִּלֵּיל?! מה קרה במשך הלילה?! השאלה עלתה מפיהם של מי שהלכו לישון, ובקומם שאלו את השומר אם ישנן חדשות. כמו בנבואה הקודמת, שבה שימש הנביא צופה המקבל הודעה חדשותית על זעזוע מדיני גדול, גם כאן הוא ניצב כשומר במקום ששוררת בו חרדה מפני הבאות, אלא שבמשא זה הוא יכול להודיע שהאיום הצפוי טרם הגיע –

אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן — בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ

אָמַר שֹׁמֵר: אָתָה, בא (בארמית) בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, הגיע הבוקר, גם הגיע הלילה. אִם תִּבְעָיוּן — בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ. אם אתם שואלים — שאלו, שובו ובואו (בארמית), כלומר עדיין אין כל חדש. אם ברצונכם — שובו שנית ושאלו.

מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים

מַשָּׂא בַּעְרָב. נראה שערב הוא שם כולל לעמים או שבטים נודדים החיים במזרח. בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, תישנו, אֹרְחוֹת, שיירות דְּדָנִים, שבטי המדבר הדרומיים.

לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד

לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ, הָביאו מָיִם. אתם יכולים לנוח במקום שלֵו יחסית, ביער, שכן המלחמה מתנהלת באזור אחר. אולם פליטי המלחמה יבואו אליכם לבקש מים. יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, השוכנת מדרום-מזרח לעבר הירדן, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. תנו לחם לנודדים.

כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה

כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ הפליטים מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, שלופה או לטושה, מושחזת וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי: בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, בדיוק, וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר. שבטי קדר הערביים ינחלו מפלה גדולה.

וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר — יִמְעָטוּ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר

וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת, שארית הקשתים הספורים, גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר — יִמְעָטוּ, צבא קדר יצטמצם. כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל החורץ גורלותיהם של עמי העולם כולו, דִּבֵּר.