חזור
ישעיהו
פרק בהַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם
בראש הנבואה השנייה מופיעה כותרת זהה לכותרתה של הנבואה הראשונה —הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. אין מדובר כאן בתאריך מסוים, אלא בביטוי המתייחס לעידן ממושך שיתרחש בעתיד, כאשר העולם יעבור תמורות.
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' — מִירוּשָׁלִָם
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ, ילמדנו מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו. העמים לא יבקשו רק לבקר בבית אלוקים או לצפות במקדש המפואר, אלא יבואו אליו כדי לקבל עליהם את התורה משם. כִּי אז מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' — מִירוּשָׁלִָם. דבר ה' ותורת ישראל לא יהיו עניינו של עם קטן, אלא יהוו מוקד משיכה לעמים רבים.
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה
כיוון שהעמים יבואו לשמוע את התורה שתצא מירושלים — וְשָׁפַט עם ישראל, ובראשו המלך או המנהיג בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים. מאחר שהוא יפשר וישכין שלום בין האומות, לא יהיה צורך במלחמה — וְכִתְּתוּ, ישברו את חַרְבוֹתָם, ואת המתכת שלהם יעצבו מחדש ויהפכו לְאִתִּים, אתי חפירה, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם, העשויות בדרך כלל ממוט עץ ארוך שבראשו חוד מתכתי, יהפכו לְמַזְמֵרוֹת, שהן כלים קטנים יותר, לאחר שיסירו את הראשים המסוכנים של החניתות. בכללו של דבר — לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'
בֵּית יַעֲקֹב, זוהי פנייה לכלל ישראל. לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. אנחנו מתעסקים בדברים המסיטים אותנו מן העיקר.
כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ
כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ, את עצמך, את דרכך,
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ של בית יעקב כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה, קץ לְאֹצְרֹתָיו. וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. ריבוי הסוסים, שהיה בו גם צד איסור,
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו
ומלבד כל אלה — וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַצלמים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו.
וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ אַל תִּשָּׂא לָהֶם
ובסופו של דבר — וַיִּשַּׁח אָדָם, קומתו של האדם התנמכה, וַיִּשְׁפַּל אִישׁ, האנשים ירדו והדרדרו. וְאתה, ה', אַל תִּשָּׂא, תסלח לָהֶם.
בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ
בּוֹא בַצּוּר, היכנס בשקעי הסלע וְהִטָּמֵן, היחבא בּמחילות עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' ההולך ובא, וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ.
עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם — שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא
עֵינֵי גַּבְהוּת, גבהות העיניים של אָדָם — שָׁפֵל, שפלה, וְשַׁח, נכפף רוּם, גובהם הזקוף של אֲנָשִׁים. וְנִשְׂגַּב, יתרומם ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. כאשר הוא מתגלה, כל גדולה אחרת מתפוגגת.
כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל
כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת שבו הוא יתגלה, ישפוט ויינשא עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל, כנראה גם את השפלים יוכיח,
וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן
וְגם עַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן, עצים אדירים, העשויים גם לסמל את גדולי העולם שיעמדו למשפט, כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן
וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת
וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. התיאורים אינם מתחילים בבני האדם. תחילה מתואר כיצד תתכווץ כל גדולתו של הטבע נוכח התגלותו של ה' — עצי הענק ייעשו שיחים קטנים וההרים יצטמקו.
וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה
וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה, כל ביטויי הכוח יהפכו למעין צעצועים.
וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה
וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, אניות גדולות ששימשו למסעות רחוקים עד קצה הים התיכון או מעבר לו, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה, החפצים יקרי הערך.
וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא
ושוב — וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים, וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.
והָאֱלִילִים — כָּלִיל יַחֲלֹף
וממילא, כל אותם הָאֱלִילִים שעשו בני האדם — כָּלִיל יַחֲלֹף, יאבדו את חשיבותם ויעברו מן העולם.
וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ
וּבָאוּ אנשים בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, כאמור לעיל, בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, למשול בארץ.
בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים
בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ, אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ, שבנה כל אחד לעצמו לְהִשְׁתַּחֲוֹת. באופן פשוט מדובר בפסלים העשויים מכסף ומזהב, אבל אין רחוק כל כך לפרש ביטויים אלו גם על הכסף והזהב עצמם ההופכים להיות אלילים שעושה אדם לעצמו. כל העבודות הזרות הללו יושלכו לַחְפֹּר פֵּרוֹת, כנראה יש לקרותו לחפרפרות,
לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ
לָבוֹא בְּנִקְרוֹת, בחורי הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי, בשִׁני
חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא
מתוך כך — חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?! אף על פי שעכשיו האדם הוא המושל הגדול בעולם, המכוון הכול ומשנה דברים כרצונו, כאשר יתגלה כבוד ה' באחרית הימים יכֻווצו מושאי ההערצה השונים, ויינטשו כל הדברים שבני אדם מחשיבים ודוגלים בהם — ובכללם האדם עצמו — וחשיבותם תתבטל. אז יישאר רק כבוד ה' בבואו למשול בעולם.