menu
small logo

חזור

ישעיהו

פרק י

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים — עָמָל כִּתֵּבוּ

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן, החקיקה על לוחות אמורה להישאר לאורך זמן. הנביא מתלונן על קיבוע חוקי חטא. וּמְכַתְּבִים, העוסקים בכתיבה — עָמָל כִּתֵּבוּ, כותבים דברי פשע ועברה.

לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ

לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים, וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי, עיוות הדין וגזלת האביונים נעשות כחוק. לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם, וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ. יש בממלכה גנבות, גזלות ועושק שאינם נעשים על ידי מי שפושטים יד ברכושו של הזולת, אלא באמצעות תקנות משפטיות המאשרות רשמית מעשי פשע. מחוקקים חוקים וכותבים תקנות שונות לפקודת המס על מנת ליהנות מרכושם של עניים וחסרי מגן.

וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם

וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, ליום שבו ייפקד עליכם העוון, וּלְשׁוֹאָה שמִמֶּרְחָק תָּבוֹא? עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה, וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם, רכושכם או נפשכם?! אתם נוהגים מתוך הנחה שאין דין ואין דיין. מה תעשו אפוא בבוא הדין?!

בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

בִּלְתִּי, בסופו של דבר לא יהיה גורל כבודכם אלא זה — כָרַע תַּחַת אַסִּיר, אסירים ימשלו בו, וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ הנפשות. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. למרות שהם נופלים ונהרגים בצורות שונות, הם ממשיכים ללכת בדרכם הקלוקלת, ולכן גם העונש יימשך.

הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי

הנביא פונה בשם ה' אל האויב:הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי, השוט המוציא לפועל את כעסי על החוטאים, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם, זַעְמִי.

בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת

בְּגוֹי חָנֵף, צבוע, מכחש אֲשַׁלְּחֶנּוּ — את אשור, וְעַל עַם עֶבְרָתִי, כעסי, אֲצַוֶּנּוּ, לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת, לרמסם כמו שרומסים את הטיט המושלך ברחובות.

וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט

וְהוּא — אשור לֹא כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב. אין הוא רואה עצמו כשליח ה' המעניש את החוטאים, כִּי, אלא לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. הוא עורך מלחמותיו כשהוא מדמה שהכול בא מכוחו וגדולתו בלבד.

כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים

כִּי יֹאמַר מלך אשור: הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו הם מְלָכִים. לכל שר משרי אשור, אשר נשלח למחוז אחר, היה כוח ממשל במקומו כמו למלך קטן.

הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק — שֹׁמְרוֹן

הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ, עיר באזור סוריה הצפונית שנכבשה על ידי האשורים, כך תהיה כַּלְנוֹ, אף היא מדינה בצפון, הנזכרת גם בשם כלנֵה. אִם לֹא כְאַרְפַּד, כמו שנכבשה העיר ארפד, הקרובה יותר לממלכת אשור — חֲמָת שבסוריה תיכבש על ידם. אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק — שֹׁמְרוֹן. דמשק היא צפונית יותר, ולכן נכבשה לפני שומרון.

כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן

כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל. האשורים כבשו מדינה אחר מדינה. וּפְסִילֵיהֶם רבים וחזקים יותר מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן.

הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ

הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ, לפסיליה. הוא כמובן משמיט את זכרו של ה', וטוען שגם אנשי ירושלים עובדי אלילים — גם אם בצנעה ולא בשלמות.

וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו

וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם, לאחר שיביא עליהם את כל העונשים הראויים להם, אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו. האשורים ייענשו על גאוותם ועל תפיסתם העצמית כמושלי העולם.

כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים ועֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים

כִּי אָמַר מלך אשור: בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי כל זאת, וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי, הייתי נבון, וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, ואת עֲתוּדוֹתֵיהֶם, אוצרותיהם השמורים להם לעתיד שׁוֹשֵׂתִי, שסיתי ובזזתי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים. הורדתי מגדולתם את היושבים האדירים.

וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף

וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, ידי משיגה את עושר העמים בקלות כמי שמשיט ידו לקן שביצים כנוסות בו, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ, כל הארץ דומה בעיניי כאוסף של ביצים עזובות, אשר אֲנִי אָסָפְתִּי. האשורים כבשו מאות ערים, כאילו הן ביצים המוכנסות לסל. וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף. איש לא גילה סימני התנגדות. אי אפשר היה לעמוד בפני כוחה של ממלכת אשור.

הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ

כאן באה התוכחה:הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ, האם הגרזן יכול להתפאר ולטעון שהוא גדול ממי שאוחז בו וחוצב בעזרתו?! אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ, האם המסור רואה את עצמו חשוב יותר ממי שמניף אותו?! כְּהָנִיף שֵׁבֶט, כאילו היה המקל מגביה את עצמו וְאֶת מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה, כמטה המתרומם מאליו, כאילו לֹא היה עֵץ. טעותו של אשור מדומה למכשיר הבטוח בעצמאות פעולתו בלי שיפעילו אותו.

לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ

לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן, וְתַחַת כְּבֹדוֹ של העם האשורי יֵקַד יְקֹד, תבער בְּערה כִּיקוֹד, כמדורת אֵשׁ.

וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ — לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד

וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל, אלוקיו לְאֵשׁ, וּקְדוֹשׁוֹ — לְלֶהָבָה, וּבָעֲרָה אש ה' וְאָכְלָה את שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ, קוצי אשור בְּיוֹם אֶחָד. בסופו של דבר, בין אם לפני הכיבוש או אחריו, מפלתו המהירה תגיע.

וכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס

ואת כְבוֹד יַעְרוֹ של אשור וְכַרְמִלּוֹ, השטח הנטוע שבממלכתו מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה, וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס, כמו מה שנאכל על ידי תולעים.

וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ — מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם

וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ, מה שיישאר מעץ היער שלו — מִסְפָּר יִהְיוּ, וְנַעַר יִכְתְּבֵם, יהיה כה מצומצם, שנער קטן, שאינו בקי במספרים, יוכל לכתוב מניינו.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת

כאן באה נחמה מסוימת: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל, אלה שיישארו מישראל, וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ. לא יסמכו עוד על מעצמה הגורמת להם סבל, אלא וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת. הם ידעו שעליהם להישען רק על אביהם שבשמים.

שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל אֵל גִּבּוֹר

שְׁאָר יָשׁוּב, שְׁאָר יַעֲקֹב, שארית יעקב ישובו אֶל אֵל גִּבּוֹר. ביטוי זה מתקשר גם לשמות הסמליים שניתנו לבניו של הנביא — 'שאר ישוב' ו'פלא יועץ אל גיבור'.

כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם — שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה

כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם — רק שְׁאָר, מעט יָשׁוּב בּוֹ, כי כִּלָּיוֹן חָרוּץ, גזור הוא מה'. או: גם שארית ישראל זו תאבד, כמו שנאמר בנבואות אחרות, שׁוֹטֵף צְדָקָה. היא תישטף בצדק ובדין.

כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ

כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת: אַל תִּירָא עַמִּי, יֹשֵׁב צִיּוֹן, מֵאַשּׁוּר אשר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, מכה אותך, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ, ירים עליך להכותך בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם, כדרך שעשו המצרים.

כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם

כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר, זמן קצר מאוד וְכָלָה זַעַם, יסתיים זמן הזעם. וְאז אַפִּי וחמתי יהיו עַל תַּבְלִיתָם, על מעשיהם המגונים, סרי הטעם וחסרי המשמעות.

וְעוֹרֵר עָלָיו ה' צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם

וְעוֹרֵר עָלָיו — על אשור ה' צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב, כנזכר במלחמות גדעון, וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם, כמו המטה שהכה את המצרים על ים סוף, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם. הוא יטלטל את אשור וישבור את כוחם כדרך שעשה למצרים.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ, משקלו מֵעַל שִׁכְמֶךָ, ישראל, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וְחֻבַּל, יושחת ויינזק עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן, בגלל אלה שהוא רובץ עליהם, שלא כדרך הטבעית, ששומן הצוואר הוא הנחבל מפני העול שעליו.

בָּא עַל עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו

עתה מתואר כיצד התחיל מסע הכיבוש של אשור: בָּא עַל העיר עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו. אשור עבר מעיר לעיר וכבשן בקלות רבה.

עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה

עָבְרוּ למַעְבָּרָה, גֶּבַע שימשה מָלוֹן שבו אשור לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה מפניהם, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. המקומות הללו סמוכים לירושלים. נראה שהצבא האשורי לא נסע ישירות לצור על ירושלים, אלא ערך מלחמה עם הערים שסביבותיה תחילה. רק לאחר שכבשן, שלח סנחריב מלך אשור את צבאו לירושלים.

צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת

צַהֲלִי קוֹלֵךְ, השמיעי קול התראה, בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. תושביהם של מקומות אלה נמלטו מפני האויב.

נָדְדָה מַדְמֵנָה יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ

נָדְדָה מַדְמֵנָה ממקומה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ, אספו את הצאן וברחו אל מקום מפלט.

עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם

עוֹד הַיּוֹם יבוא מפקד צבא אשור בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ על הַר בַּת צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם. הוא מרים ידו כנגד ירושלים אחרי כל ניצחונותיו.

הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ

הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף, מסיר סעיפים, חותך פֻּארָה, ענף בְּמַעֲרָצָה, בכלי חיתוך, וְרָמֵי הַקּוֹמָה יהיו גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.

וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל

וְנִקַּף, ייחתכו סִבְכֵי, ענפי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל, וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל. כל היער, המסמל את גדולתם של האשורים, יירמס בבת אחת ויושמד. מן הנבואות הקשות שבפרק זה נראה שרק ירושלים תינצל, וממנה תימצא תקווה לעולם חדש ולגאולה. מההקשר נראה כי גאולה זו — שתתואר בפרק הבא — הייתה ראויה להתגשם עם נפילת האימפריה הגדולה, אשור, אלא שלא יצא הדבר אל הפועל לפי שעה. העולם החדש הזה יקום רק לאחר זמן. כך עולה גם מדברי חז"ל, שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אלא שלא היו ראויים.