אַל־תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן

אַל־תִּשְׂמַח, יִשְׂרָאֵל, אֶל־גִּיל, אַל תעלוז כָּעַמִּים האחרים. חייך אינם חיים נורמליים, כשל שאר עמים, ולא תוכל להדחיק את הצפוי לך. צרות של ממש יפקדו אותך כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ, אָהַבְתָּ לקבל אֶתְנָן של זנות במובן מושאל – ברכת האדמה שייחסת אותה לבעלים, ומצאת אותה עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן.

גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ

ולכן, גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם, יספקו להם מזונותיהם. התבואה והענבים לא יהיו מצויים לכם, וְתִירוֹשׁ, ויין יְכַחֶשׁ בָּהּ – בארץ הזו. גם אם תטעו בה כרמים, דבר לא יצמח.

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה' וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ

לֹא יֵשְׁבוּ בני ממלכת ישראל בְּאֶרֶץ ה', אלא יגלו ממנה. וְשָׁב חלק מבני אֶפְרַיִם למִצְרַיִם, וחלק אחר יגלה לאשור, וּבְאַשּׁוּר, שהיא אדמה טמאה, טָמֵא יֹאכֵלוּ.

לֹא־יִסְּכוּ לַה' יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל־אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי־לַחְמָם לְנַפְשָׁם לֹא יָבוֹא בֵּית ה'

לֹא־יִסְּכוּ, ינסכו לַה' יַיִן, וְלֹא יֶעֶרְבוּ, ינעמו לוֹ – לה' זִבְחֵיהֶם של בני ישראל. כְּלֶחֶם של אוֹנִים, חטאים הוא לָהֶם. כָּל־אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי־לַחְמָם עשוי לְנַפְשָׁם, לעצמם, לֹא יָבוֹא אל בֵּית ה'. הם עצמם אנשים טמאים, ולכן כל מה שיביאו לבית ה' אינו רצוי לו.

מַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד וּלְיוֹם חַג ה'!

מַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד הפורענות וּלְיוֹם חַג, זבח, שקבע ה', שבו יבצע את גזר דינכם?!

כִּי־הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם

כִּי־הִנֵּה כאשר ישראל הָלְכוּ, יברחו מִשֹּׁד ששודדים אותם במקומם, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם, תאסוף אותם, מֹף, עיר גדולה וחשובה במצרים תְּקַבְּרֵם. מַחְמַד לְכַסְפָּם, את אוצרותיהם קִמּוֹשׂ, מין קוץ יִירָשֵׁם, בתי החמדה שלהם ייחרבו ויעלו קוצים, וחוֹחַ יצמח בְּאָהֳלֵיהֶם. הקוצים יעלו ויכסו את נחלתם.

בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ

בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה, בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם. הגיע הזמן שבו ייערך חשבון על מעשיהם, וישולם להם כגמולם. יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל שהנה באים הימים הללו. ואולם בינתיים ישראל מבקשים להדחיק את הידיעה, ולמשמע נבואות קשות כאלה הם נוהגים לגנות את הנביא: "אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ". הבריות שביקשו להרחיק מהם את איומיהם הקשים של הנביאים היו מטיחים בנביא שהוא טיפש או משוגע.

עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם־אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל־כָּל־דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו

וכל זאת אתם אומרים עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה, השנאה. צֹפֶה מרחוק אֶפְרַיִם לדעת מה התכנית שעִם־אֱלֹהָי, אפרים מעמיד פנים כאילו הוא נביא היודע מה מתכנן אלוקיו, ואולם הנביאים אינם יכולים לומר לו דבר משום שלנָבִיא פַּח יָקוֹשׁ, מלכודת טמונה עַל־כָּל־דְּרָכָיו, ומַשְׂטֵמָה כלפיו מצויה בְּבֵית אֱלֹהָיו.

הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאתָם

הֶעְמִיקוּ ישראל לחטוא, שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה, מעשה הפשע בפילגש בגבעת בנימין. כיוון שכלל העם היה מודע לחטאו ובוש בו ובתוצאותיו, נחרט המעשה בתודעתו. יִזְכּוֹר אלוקים את עֲוֹנָם, ויִפְקוֹד חַטֹּאתָם.

כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל־פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם

מתחילה, כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי את יִשְׂרָאֵל. בראשיתו היה עם ישראל רצוי וחביב כענבים הנמצאים במדבר, כְּבִכּוּרָה בעץ התְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כמו תאנת ביכורים הנקטפת בהתלהבות רָאִיתִי את אֲבוֹתֵיכֶם, אלא שהֵמָּה בָּאוּ לבַעַל־פְּעוֹר, עוד לפני שנכנסו לארץ, וַיִּנָּזְרוּ, הקדישו את עצמם לַבֹּשֶׁת, כינוי גנאי לעבודה זרה, וַיִּהְיוּ אבותיכם שִׁקּוּצִים, משוקצים בעיני כְּאָהֳבָם, באותה מידה שבה אהבתי אותם קודם לכן. חסד נעורייך עבר מהר, ותחתיו בא תיעוב.

אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן

אֶפְרַיִם – כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם, ולא נשאר ממנו דבר כבר בשלבי הקיום המוקדמים שלהם – מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן. וכך הוא ממשיך:

כִּי אִם־יְגַדְּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי־גַם־אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם

כִּי גם אִם־יְגַדְּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם – וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם. בניהם ימותו. כִּי־גַם־אוֹי לָהֶם, רע יהיה חלקם בְּשׂוּרִי, כשאסור, כשאסתלק מֵהֶם.

אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל־הֹרֵג בָּנָיו

אֶפְרַיִם יָשב במקומו בשלווה ומצבו היה כַּאֲשֶׁר, כפי שרָאִיתִי לְצוֹר העיר הפיניקית המשגשגת והשְׁתוּלָה בְנָוֶה, היושבת על הים, וְאֶפְרַיִם נגזר עליו לְהוֹצִיא אֶל־הֹרֵג בָּנָיו.

תֵּן־לָהֶם ה' מַה־תִּתֵּן תֵּן־לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים

תֵּן־לָהֶם, ה', מתנה רעה.מַה־תִּתֵּן? – תֵּן־לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל, ההורג את העוברים וְשָׁדַיִם צֹמְקִים, מצומקים שלא יוכלו להניקם.

כָּל־רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי־שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם כָּל־שָׂרֵיהֶם סוֹרְרִים

כָּל־רָעָתָם של ישראל – שורשה בַּגִּלְגָּל כִּי־שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם. בגלגל, מקום המשכן בעבר ומקום המלכת המלך הראשון, שאול, שימש מרכז לעבודה זרה. מִבֵּיתִי, מארצי אֲגָרְשֵׁם ולֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, לאהוב אותם כי כָּל־שָׂרֵיהֶם סוֹרְרִים.

הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בַל־יַעֲשׂוּן גַּם כִּי יֵלֵדוּן וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם

הֻכָּה אֶפְרַיִם. שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ ולכן פְּרִי בַל־יַעֲשׂוּן, לא יעשו פֵּרות. גַּם כִּי יֵלֵדוּן – וְהֵמַתִּי את מַחֲמַדֵּי בִטְנָם, ולדותיהם האהובים.

יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם

יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ, וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם. אפרים יצא לגלות.