חזור
הושע
פרק חאֶל־חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית ה' יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ
ה' פונה אל הנביא:תן אֶל־חִכְּךָ, פיך שֹׁפָר כדי לתקוע בו ולהתריע מפני האויב העומד להגיע במהירות ובעצמה
לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל
לִי, אלי יִזְעָקוּ. "אֱלֹהַי, יְדַעֲנוּךָ, אתה הוא מושיענו" – יצעקו אלי יִשְׂרָאֵל.
זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ
אך לא אשמע להם, שכן זָנַח יִשְׂרָאֵל את דרך הטוֹב, ועל כן אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ.
הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת
הֵם הִמְלִיכוּ מלכים – וְאולם לֹא מִמֶּנִּי, ברשותי או מרצוני. רובם הגדול של מלכי ישראל הומלכו על פי רצון תומכיהם ולא במצוות נביא. הם הֵשִׂירוּ, מינו שרים – וְלֹא יָדָעְתִּי, בלי התחשבות בי, ואף אני אדיש אליהם, שכן מכַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים, פסילים, לְמַעַן יִכָּרֵת הכסף והזהב,
זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד־מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן !
זָנַח אותך עֶגְלֵךְ, שֹׁמְרוֹן, במקום להושיעך, כפי שקיוו עובדיו. חָרָה אַפִּי בָּם, כעסתי עליהם, שהרי עַד־מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן, לנקות את עצמם מן החטאים הללו?!
כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן
כִּי מִיִּשְׂרָאֵל בא העגל הזה, ולא בהוראה אלוקית, וְהוּא – ואת העגל חָרָשׁ עָשָׂהוּ, וְלֹא אֱלֹהִים הוּא, כִּי בסופו של דבר שְׁבָבִים, שברים וחתיכות
כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין־לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ
כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְלכן סוּפָתָה – סוּפה, שהיא פורעת וקשה יותר מרוח יִקְצֹרוּ. קָמָה, תבואה בשלה אֵין־לוֹ – לעם ישראל, שֶׁכן הוא כצֶמַח שדוף בְּלִי יַעֲשֶׂה, שאי אפשר להפיק ממנו קֶּמַח. אוּלַי יַעֲשֶׂה, גם אילו עשה קמח – זָרִים יִבְלָעֻהוּ. אין לישראל כל תוחלת.
נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ
נִבְלַע, מתבולל ומתמוסס יִשְׂרָאֵל בין הגויים. עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ.
כִּי־הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים
כִּי־הֵמָּה – ישראל עָלוּ אל אַשּׁוּר, כדי לכונן אתם קשרים דיפלומטיים. ואולם הם נהגו כמו פֶּרֶא, חמור בר בּוֹדֵד לוֹ, שאין לו מטבעו בני ברית, ובאופן לא שקול הרשו לעצמם לעתים ליצור קשרים מקבילים עם אשור ועם מצרים למרות המתיחות ששררה ביניהן. בבוגדנותם אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים, שילמו אתנן ושוחד הן למצרים והן לאשור.
גַּם כִּי־יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים
גַּם כִּי־יִתְנוּ את האתנן בַגּוֹיִם, עַתָּה אֲקַבְּצֵם – את הגויים לבוא אל ישראל להגלותם.
כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא הָיוּ־לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא
כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם להקים לעצמו מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא בהם בעבודה זרה – אכן הָיוּ־לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא. לא היו אלה מזבחות המכפרים על חטאים אלא מזבחות שהם עצמם חטא, ואפילו זיכרון לא נותר מהם.
אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ
גם אם אֶכְתָּב־לוֹ את רֻבֵּי תּוֹרָתִי, מה יועיל לו ספר ובו כתובים דברי תורה רבים – הלוא כְּמוֹ דבר זָר שאין בו חפץ נֶחְשָׁבוּ דברי.
זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ ה' לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ
את זִבְחֵי הַבְהָבַי, הקרבנות שנועדו להבהב ולהישרף באש כעולות, הם יִזְבְּחוּ לשם בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ.
וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת־עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ
וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת־עֹשֵׂהוּ, וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת. לאנשי יהודה לא היה כסף כה רב, אבל הם ניסו לבנות דבר-מה מועיל: וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת. ממלכת יהודה לא תינצל מגורלו של אפרים, וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּעָרָיו של יהודה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ של כל אחת מעריו.