כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת

בימים עברו כְּדַבֵּר, כאשר היה אֶפְרַיִם מדבר – רְתֵת, רטט ורעד היו אוחזים בשומעיו מחמת מעמדו הרם. אז נָשָׂא הוּא את קולו, או: מורם היה מעם בְּיִשְׂרָאֵל. אולם זוהי נחלת העבר – וַיֶּאְשַׁם, חָטא בַּבַּעַל וַיָּמֹת.

וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן

וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא. אם מתחילה חטאו ישראל רק בעבודת הבעל, בהמשך הם יצרו משלהם מערכת שלמה של אלילים – וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם, כתבנית שבחרו עשו עֲצַבִּים, אלילים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, בעלי מלאכה כֻּלֹּה, אין בעצבים דבר מלבד חומר מעוצב, לָהֶם הֵם אֹמְרִים: "זֹבְחֵי אָדָם – עֲגָלִים יִשָּׁקוּן. מקריבי בני אדם לעבודה זרה הם שיזכו לנשק את עגלי הזהב".

לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן־בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה

לָכֵן יִהְיוּ בני אפרים, ממלכת ישראל, פגיעים כַּעֲנַן־בֹּקֶר. ענני הבוקר נמוגים בקלות באור השמש הזורחת, וְקלים להתנדף כַטַּל מַשְׁכִּים, המופיע השכם בבוקר והוא הֹלֵךְ ונעלם תוך זמן קצר, כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, הנפוץ ונעלם מן הגורן ברוח סערה וּכְעָשָׁן היוצא מֵאֲרֻבָּה ומתפוגג. כמו אלה יצעד אפרים לקראת כיליונו.

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ שהוצאתיך מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע. לא תוכל לדבוק בשום אל אחר, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי, מלבדי.

אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת

אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, הכרתי ואהבתי אותך וסיפקתי את צרכיך כשהיית בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת, ייסורים וצמא.

כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי

במדבר היו ישראל צמודים אלי וזקוקים לי, אבל כְּמַרְעִיתָם, כאשר הם התיישבו בארץ וניזונו מאדמתה – וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, הם התגאו, עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי. אמנם גם במדבר חטאו ישראל, אבל שם לא בגדו בה' ללכת אחר עבודה זרה כפי שנהגו במשך מאות שנים בישבם על אדמתם.

וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ־שָׁחַל כְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְ אָשׁוּר

על כן – וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ־שָׁחַל, אריה, כְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְ אָשׁוּר, אביט ואארוב.

אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם

אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל. לאדם הנפגש בדוב שכול אין סיכוי להינצל, בשל מרירותו ואכזריותו. ב שַׁכּוּלוְאֶקְרַע את סְגוֹר לִבָּם, כדוב המסוגל לקרוע מן האדם את צלעותיו, וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, אריה, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם.

שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי־בִי בְעֶזְרֶךָ

שִׁחֶתְךָ, את ההשחתה והאסונות הבאת אתה, יִשְׂרָאֵל, על עצמך כִּי־בִי מרדת, במי שהיה תמיד בְעֶזְרֶךָ.

אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל־עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה־לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים!

אֱהִי, איה, היכן מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל־עָרֶיךָ, וְהיכן הם שֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ: "תְּנָה־לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים"?! ביקשתם לכם הנהגה, ועתה אין בכוחה לעזור לכם.

אֶתֶּן־לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי

נעתרתי לבקשתכם, אך – אֶתֶּן־לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי, בכעסי. כאמור, במלכות ישראל היו קמות לעתים קרובות שושלות חדשות בעקבות מרידות. כשם שהמלך בא למלוך בחרון אפי, כך – וְאֶקַּח אותו בְּעֶבְרָתִי, בזעמי.

צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ

צָרוּר עֲוֹן, אסופים כל פשעי אֶפְרָיִם. צְפוּנָה, שמורה ואצורה חַטָּאתוֹ. על כן עוד אפרע ממנו על חטאיו:

חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ הוּא־בֵן לֹא חָכָם כִּי עֵת לֹא־יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים

חֶבְלֵי יוֹלֵדָה, ייסורים קשים כצירי היולדת יָבֹאוּ לוֹ. הוּא־בֵן לֹא חָכָם, כִּי כאשר תגיע עֵת העונש המכאיב הזה, לֹא־יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר, במקום המיועד ללידת בָּנִים. לא יהיה בו די כוח לעמוד בכאביו, והוא יישבר.

מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי

בעבר מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם, ואילו עכשיו אֱהִי, אהיה דְבָרֶיךָ מָוֶת. אני המצווה על גורמי מותך. אֱהִי אני קָטָבְךָ, כריתתך ואימתך בשְׁאוֹל. נֹחַם, חרטה יִסָּתֵר מֵעֵינָי. לא אחזור בי מן העונשים הכבדים.

כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל־כְּלִי חֶמְדָּה

כִּי הוּא – אפרים בעבר בֵּין אַחִים, שדות, יַפְרִיא, פרה ורבה, ואילו עתה יָבוֹא כמו קָדִים, רוח מזרחית, רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה ויחריב הכול, וְיֵבוֹשׁ, יתייבש מְקוֹרוֹ, מקור המים שלו, וְיֶחֱרַב, ייבש מַעְיָנוֹ. כל מקורות כוחו של העם ייסתמו בפניו. הוּא – הרוח יִשְׁסֶה, ישדוד אוֹצַר כָּל־כְּלִי חֶמְדָּה.