סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל ויהוּדָה עֹד רָד עִם־אֵל וְעִם־קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן

הנביא חוזר לתוכחתו: סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ, במרמה אֶפְרַיִם, שבטי ממלכת ישראל, וּבְמִרְמָה – בֵּית יִשְׂרָאֵל. ובמאמר מוסגר: ולעומתם יהוּדָה עֹד רָד, מנהל את מלכותו עִם־אֵל, לפי מצוות ה', וְעִם־קְדוֹשִׁים הוא נֶאֱמָן.

אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל־הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה וּבְרִית עִם־אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ ושֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל

אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ, עוסק בהבלים, חלומות וכזבים, וניזון מהם, וְרֹדֵף אחרי רוח קָדִים, רוח מזרחית סוערת בלי לתפוס דבר. חי חיים שאין בהם תכלית ותוחלת. כָּל־הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה – וּבְרִית עִם־אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ, ומנגד שֶׁמֶן מבושם או יקר לְמִצְרַיִם יוּבָל על ידיהם כמחוות ידידות דיפלומטית. הנביא מבקר את מסרי האהדה שממלכת ישראל משדרת לשני הצדדים העוינים. הנאמנות הכפולה כוזבת ואינה ראויה.

וְרִיב לַה' עִם־יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ

וְרִיב לַה' גם עִם־יְהוּדָה, וְלִפְקֹד עַל, להעניש את צאצאי יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ.

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים

מקצת מתולדותיו של יעקב אבינו: כבר בַּבֶּטֶן הוא עָקַב, ניסה לעקוף אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ, בכוחו שָׂרָה אֶת, התמודד עם מלאך אֱלֹהִים.

וַיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ בֵּית־אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ

וַיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ וַיֻּכָל, שהרי המלאך בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ שישחרר אותו. בעיר בֵּית־אֵל ה' או מלאכו יִמְצָאֶנּוּ, מצא את יעקב, וכן: מצא אותנו, צאצאיו הנביאים, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.

וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת ה' זִכְרוֹ

וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת – ה' זִכְרוֹ, שמו. בו דבק יעקב אבינו, ובו נאחזים אנחנו.

וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל־אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד

וְעל כן אַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ, אל אלוקיך תָשׁוּב, חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל־אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד.

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב

בהווה לעומת זאת, כְּנַעַן, הסוחר – בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, ולַעֲשֹׁק אָהֵב.

וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי כָּל־יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ־לִי עָוֹן אֲשֶׁר־חֵטְא

וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם: "אַךְ עָשַׁרְתִּי בעצמי בלי עזרתו של אלוקים, מָצָאתִי אוֹן, כוח לִי. כָּל־יְגִיעַי, בכל מה שאני עושה לֹא יִמְצְאוּ־לִי עָוֹן אֲשֶׁר־חֵטְא. אין לשפוט אותי על מקורות רווחי".

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ כבר מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וכשם שבלכתך במדבר הושבתי אותך בסוכות והגנתי עליך, עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים בדרכך מן הגלות לארץ כִּימֵי אוהל מוֹעֵד, או: כמועד הליכתך במדבר.

וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה

וְדִבַּרְתִּי עַל, אל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי להם, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. הנביאים רואים את ה', כביכול, בדימויים, תמונות וחזונות, שאותם עליהם לתרגם לנבואה מילולית.

אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ־שָׁוְא הָיוּ בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי

אִם תושבי גִּלְעָד, שבו שררה אנרכיה, ועל כן רבו בו מעשי שוד וגנבה, עשו אָוֶן, גזלו ורימו – אַךְ־שָׁוְא הָיוּ, גם לאחר שהרביתי חזון לנביאים הם נשארו אנשי שקר. בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ לעבודה זרה. גַּם מִזְבְּחוֹתָם רבים וגלויים כְּגַלִּים, כערמות אבנים או תלוליות עפר רבות עַל תַּלְמֵי שָׂדָי, בשדות.

וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר

הושע ממשיך לקשור את תולדות יעקב אבינו עם חיי ההווה של ישראל: וַיִּבְרַח יַעֲקֹב מעשָׂו אחיו לשְׂדֵה אֲרָם. וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל, יעקב בְּאִשָּׁה, בשביל אשה – רחל, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר על הצאן.

וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְ נָבִיא נִשְׁמָר

וּכשם שיעקב גלה לארם ועבד שם, כך בני ישראל גלו למצרים ושועבדו שם. אחר כך בְנָבִיא, באמצעות משה אבי הנביאים הֶעֱלָה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וּבְאמצעות נָבִיא העם נִשְׁמָר בכל שנות נדודיו במדבר.

הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו

הִכְעִיס אֶפְרַיִם, ממלכת ישראל את ה' תַּמְרוּרִים, כעס מר וכבד, וְדָמָיו, הדם ששפך, או: עונשו עָלָיו יִטּוֹשׁ, יניח. הוא האחראי למעשיו או לעונשו, ובסופו של דבר את חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו, ה'. אפרים ייענש על מעשיו בחרפה.