כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי

כִּי כאשר היה נַעַר, יִשְׂרָאֵל – וָאֹהֲבֵהוּ. עוד בצעירותו ובראשיתו אהבתי אותו, וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי וגאלתי אותו לבוא אלי.

קָרְאוּ לָהֶם כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן

ככל ששליחַי הנביאים קָרְאוּ לָהֶם – כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם, התרחקו מהם, ובמקום לבוא אל נביאַי – לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן.

וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים

וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי, הרגלתי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו, לשאת אותם בזרועות הנביא, ופינקתי אותם, וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים, אני הוא המטפל בהם והדואג לכל צורכיהם.

בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל

לא בחבלים שבהם מושכים בהמה, אלא בְּחַבְלֵי אָדָם, חבלים רכים שמדריכים בהם ילדים רכים ללכת אֶמְשְׁכֵם, ובַעֲבֹתוֹת של אַהֲבָה, לא של שעבוד. וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל מעַל לְחֵיהֶם, הרמתי את העול מעל לחייכם, כביכול, כדי להקל עליכם. וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל. נטיתי אליהם לתת להם אוכל.

לֹא יָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב

קיוויתי שלֹא יָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, ואף אסרתי זאת עליו, וְאולם אַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ – הם נכנעים לאשורים, כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב אלי. הם אינם שומרים אמונים לה' הדואג להם.

וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם

וְחָלָה, תימצא חֶרֶב בְּעָרָיו, וְכִלְּתָה את בַדָּיו, ענפיו, כלומר את הכפרים, וְאָכָלָה החרב תשמיד אותו מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם, בגלל עצותיו ותכניותיו.

וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי וְאֶל־עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם

וְעַמִּי תְלוּאִים, תלויים לִמְשׁוּבָתִי, בתשובתי. הם אינם חוזרים אלי באופן מלא, וממתינים לי שאשוב אני אליהם ואיטיב אִתם תחילה. וְלעלות אֶל־עַל הנביאים יִקְרָאֻהוּ – לעמי, אבל העם כולו יַחַד לֹא יְרוֹמֵם, אינו מעוניין להתרומם, לשוב אלי בנחישות, בקומה זקופה וכאיש אחד.

אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם; אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל! אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם!

אֵיךְ אתה גורם שאֶתֶּנְךָ בידי אויביך, אֶפְרַיִם; שאֲמַגֶּנְךָ, אסגיר אותך, יִשְׂרָאֵל?! אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם?! איך אוכל להפוך אתכם ולכלותכם כפי שעוללתי לאדמה וצבויִם, הערים שבכיכר הירדן, כאשר הפכתי את סדום ועמורה?!

נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא־אִישׁ בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר

הרי קשה הדבר לפני. נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי, אינני דבק בהחלטתי למוטט אתכם. יַחַד נִכְמְרוּ, התעוררו כל נִחוּמָי, רחמי עליכם. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי. לא אנקום בכם נקמה שלמה. לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת את אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא־אִישׁ, שהרי אדם לא היה סולח לכם על עוונות כה כבדים, וגם משום שבְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, רק ביניכם אשכון, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר אחרת.

אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי־הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם

אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג, כמו אריה המכנס ומוביל את להקתו בשאגה. כִּי־הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים אפילו מִמדינות היָּם הרחוקות.

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהוֹשַׁבְתִּים עַל־בָּתֵּיהֶם נְאֻם־ה'

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, הבנים יבואו ממצרים כציפור מבוהלת וחרדה, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר. וְהוֹשַׁבְתִּים עַל־בָּתֵּיהֶם. נְאֻם־ה'.