גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה־לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה למִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵטִיבוּ מַצֵּבוֹת

בראשיתם דמו ישראל לענבים במדבר, ואולם עתה גֶּפֶן בּוֹקֵק, רקובה, ריקנית מפֵּרות ויבשה, יִשְׂרָאֵל, אבל פְּרִי יְשַׁוֶּה־לּוֹ. ישראל מדמים לעצמם כאילו הם יכולים להניב פרי רב וראוי. כְּרֹב לְפִרְיוֹ, בימים שעדיין פריו היה רב, ישראל הִרְבָּה לבנות מִּזְבְּחוֹת לעבודה זרה. כְּטוֹב לְאַרְצוֹ, בימי הטובה של הארץ – הֵטִיבוּ מַצֵּבוֹת, הם ניצלו טובה זו לבניית מצבות לעבודה זרה.

חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם

חָלַק, נפרד לִבָּם מאלוקים, עַתָּה יֶאְשָׁמוּ, ייענשו. הוּא – האויב שאביא עליהם יַעֲרֹף, יקצוץ ויחתוך את מִזְבְּחוֹתָם ויְשֹׁדֵד, ישבור את מַצֵּבוֹתָם.

כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־ה' וְהַמֶּלֶךְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ

כִּי עַתָּה בשנותיה האחרונות של ממלכת שומרון, כנראה לאחר ימי ירבעם השני, כאשר הממלכה נתונה למתקפה באופן קבוע, יֹאמְרוּ: אֵין מֶלֶךְ לָנוּ. כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־ה', וְהַמֶּלֶךְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ. בחברה שאין בה יראת ה', איש הישר בעיניו יעשה, וגם למלכים אין תוקף רב.

דִּבְּרוּ דְבָרִים אָלוֹת שָׁוְא כָּרֹת בְּרִית וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי

דִּבְּרוּ דְבָרִים לא טובים, אָלוֹת שָׁוְא, שבועות שקר, כָּרֹת בְּרִית כוזבת וּפָרַח כָּרֹאשׁ, רוש, צמח מר, רעיל מִשְׁפָּט, עונשם. הפורענות שתבוא עליהם תשגשג כמו צמח רעיל המתפשט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי, השדה, ומזיק לכל חלקה טובה.

לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ

לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן, בגלל עגל הזהב שהיה בבית-אל, יָגוּרוּ, יפחדו שְׁכַן, שוכני שֹׁמְרוֹן, כִּי עגל הזהב לא יישאר במקומו ואָבַל, יתאבלו עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו, כהניו שעד כה עָלָיו יָגִילוּ, שמחו בו. כל אלה יתאבלו עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ, כשהממלכה תנחל מפלה, שוד וביזה.

גַּם־אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ

גַּם־אוֹתוֹ – העגל עצמו שהיה עשוי זהב לְאַשּׁוּר יוּבָל עם שאר השלל בתור מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב, כינוי למלך אשור. את בָּשְׁנָה, הבושת של אֶפְרַיִם יִקָּח, וְנוכח ביזת העגל והחרבת מרכז הפולחן שלו יֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ, מהתייעצויותיהם או מיזמתם של אבותיהם לבנותו.

נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל־פְּנֵי־מָיִם

נִדְמֶה, כלתה ונכרתה שֹׁמְרוֹן, מַלְכָּהּ חסר ממשות ותוקף כְּקֶצֶף עַל־פְּנֵי־מָיִם.

וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל־מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ

וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן, עבודה זרה, חַטַּאת יִשְׂרָאֵל. קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה, יצמח עַל־מִזְבְּחוֹתָם. וְאָמְרוּ לֶהָרִים מחמת הבושה או מפני האימה שהכול מתמוטט ועליהם לחפש מסתור: כַּסּוּנוּ, וְלַגְּבָעוֹת אמרו: נִפְלוּ עָלֵינוּ כדי שלא נֵרָאה, או כדי להגן עלינו.

מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה

חשבון החטאים של ישראל לא התחיל מזמן מלכות שומרון. עוד מִימֵי הַגִּבְעָה, אונס הפילגש בגבעה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל. שָׁם, באותו מצב עָמָדוּ, נעצרו, ולא שינו את דרכם מאז. ובכל זאת הם מתפתים לחשוב שלֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל, נגד בְּנֵי עַלְוָה, עוולה, רשעים.

בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עוֹנוֹתָם

בְּאַוָּתִי, לפי רצוני וְאֶסֳּרֵם, אייסר אותם, וְאֻסְּפוּ, יתאספו עֲלֵיהֶם עַמִּים בְּאָסְרָם, בבואם לאסור אותם ולקשרם לחרוש לִשְׁתֵּי עוֹנוֹתָם, חבלי העול; עוונותיהם; מענם, ערוגתם; מעניותיהם, כלומר תלמיהם; עיניהם, כדרך שנותנים את סמלוני העול ליד עיני הבהמה. הדימוי מתייחס כנראה לשני עגלי הזהב שהועמדו בדן ובבית-אל.

וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל־טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב

וְאֶפְרַיִם דומה לעֶגְלָה מְלֻמָּדָה, שהוכשרה לעבודה, אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ, הדשה ברצון. וַאֲנִי עָבַרְתִּי, העברתי ידי עַל־טוּב צַוָּארָהּ, ליטפתי אותה על צווארה הטוב הנושא בעול, כדי לאשר את עבודתה הנאה. אַרְכִּיב, הגבהתי, או: גרמתי שיחרוש, אֶפְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה, יְשַׂדֶּד, תיקן את השדה לוֹ יַעֲקֹב. ניסיון העבר מלמד שאתם יכולים ללכת בדרך הנכונה ולעבוד כראוי, ולכן קראתי אליכם:

זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי־חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר ועֵת לִדְרוֹשׁ אֶת־ה' עַד יָבוֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם

זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, השפיעו צדקה בעולם, וקִצְרוּ לְפִי־חֶסֶד, ואז תיהנו מפֵּרות החסד שעשיתם. נִירוּ, חרשו לָכֶם נִיר, חריש, או: תלם. ומשתעשו כך יגיע העֵת לִדְרוֹשׁ ולחפש אֶת־ה' עַד שיָבוֹא, יתגלה ה' וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם, כאיכר המכין את השדה, זורעו ומתפלל לירידת הגשם.

חֲרַשְׁתֶּם־רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם; אֲכַלְתֶּם פְּרִי־כָחַשׁ כִּי־בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ

היה ראוי שתלכו בדרך הראויה, אבל נהגתם אחרת: במקום לזרוע צדקה חֲרַשְׁתֶּם־רֶשַׁע, ועל כן במקום לקצור חסד עַוְלָתָה, עוולה, חברה לא מוסרית קְצַרְתֶּם; אֲכַלְתֶּם פְּרִי־כָחַשׁ, כזב. תוצר מעשיכם הוא שקר, כִּי־בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ. סברתם שמכוח מדינתכם וצבאכם תחזיקו מעמד, ולפיכך אינכם זקוקים לעזרת ה'.

וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּיךָ וְכָל־מִבְצָרֶיךָ יוּשָּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה

וְקָאם, יקום, יבוא שָׁאוֹן, רעש אויבים בְּעַמֶּיךָ, וְכָל־מִבְצָרֶיךָ יוּשָּׁד, יושחת כְּשֹׁד שַׁלְמַן, אולי הוא שלמנאסר מלך אשור שעשה שפטים קשים בבֵּית אַרְבֵאל, שבגליל או בעבר הירדן. ואפשר ששלמן הוא דמות נשכחת שהייתה ידועה בשעתה כמי שהייתה מעורבת בשוד אכזרי בְּיוֹם מִלְחָמָה. באותו אירוע אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה, נחתכה ונהרגה, או: נעזבה, כיוון שהגברים נהרגו.

כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵית־אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

כָּכָה עָשָׂה, גרם לָכֶם העגל שבבֵית־אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם, רעתכם הרבה. בַּשַּׁחַר, כשהתמונה תתבהר, בראשית המלחמה או: פתאום יתברר שנִדְמֹה נִדְמָה, נעלם ונהרג מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.