Haggai 2

חזור

חגי

פרק ב

בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

בַּחודש השְּׁבִיעִי, תשרי, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ, כחודש לאחר התחלת הבניין, הָיָה דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

אֱמָר־נָא אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶל־שְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר׃

מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם

מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר מירושלים שלפני החורבן, אֲשֶׁר רָאָה אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן. היו עוד אנשים שבעודם צעירים מאוד ראו את הבית הראשון וחזרו ארצה כבני שבעים ומעלה. וּמָה, כיצד אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה – הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם. הבית שאתם בונים כעת נראה לכם קטן ועלוב בהשוואה לבית המקדש הראשון.

וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם־ה' וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל־עַם הָאָרֶץ נְאֻם־ה' וַעֲשׂוּ כִּי־אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת

וְעַתָּה חֲזַק, התחזק זְרֻבָּבֶל, נְאֻם־ה', וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל־עַם הָאָרֶץ, נְאֻם־ה', וַעֲשׂוּ, התחזקו והשלימו את הבניין, כִּי־אֲנִי אִתְּכֶם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.

אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם אַל־תִּירָאוּ

אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, הברית עדיין קיימת, ְצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם. לכן אַל־תִּירָאוּ.

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַיָּם וְאֶת־הֶחָרָבָה

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד התרחשות אַחַת, עוד מְעַט הִיא באה, או: מעט זמן היא תארך – וַאֲנִי מַרְעִישׁ, מחריד, מזעזע אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַיָּם וְאֶת־הֶחָרָבָה, היבשה. יתרחשו מהפכות עולמיות.

וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל־הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר ה' צְבָאוֹת

וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם, וּלבסוף בָאוּ, יביאו חֶמְדַּת, אוצרות כָּל־הַגּוֹיִם למקדש, וּמִלֵּאתִי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד, אָמַר ה' צְבָאוֹת.

לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת

לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, ולכן ראוי להביאם לבית ה'.

גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן־הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת

גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה, הָאַחֲרוֹן, הבית השני, מִן־הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם. נְאֻם ה' צְבָאוֹת.

בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, הוא חודש כסלו, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שְׁאַל־נָא אֶת־הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שְׁאַל־נָא אֶת־הַכֹּהֲנִים דבר תּוֹרָה, שכן הכהנים אמורים לשמר את הידע בדבר החוק וההלכה, לֵאמֹר:

הֵן יִשָּׂא־אִישׁ בְּשַׂר־קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל־הַלֶּחֶם וְאֶל־הַנָּזִיד וְאֶל־הַיַּיִן וְאֶל־שֶׁמֶן וְאֶל כָּל־מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא

הֵן יִשָּׂא־אִישׁ, אם אדם נושא בְּשַׂר־קֹדֶשׁ בִּכְנַף, בשולי בִּגְדוֹ. באותו הזמן התעטפו אנשים בבגדים שהיו מעין טליתות, ובקלות היו יכולים להרים את שולי הבגד ולשאת בו דבר. וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל־הַלֶּחֶם וְאֶל־הַנָּזִיד, תבשיל, בעיקר של ירקות, וְאֶל־הַיַּיִן וְאֶל־שֶׁמֶן וְאֶל, או אל כָּל־מַאֲכָל – הֲיִקְדָּשׁ? האם המאכל ייעשה קדוש על ידי נגיעה בלבד בבשר הקודש? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ: לֹא. הקדושה אינה עוברת מדבר לדבר במגע.

וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם־יִגַּע טְמֵא־נֶפֶשׁ בְּכָל־אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא

וַיֹּאמֶר חַגַּי: אִם־יִגַּע טְמֵא־נֶפֶשׁ, מי שבא במגע עם מת, בְּכָל־אֵלֶּה – בלחם, בנזיד, ביין ובשמן – הֲיִטְמָא? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ: יִטְמָא, מפני שדבר טמא מטמא גם אחרים.

וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם־הַזֶּה וְכֵן־הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם־ה' וְכֵן כָּל־מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא

הקדושה איננה מתפשטת מעצמה על ידי מגע בלבד, ואילו הטומאה הולכת ומתרחבת הלאה והלאה, והיא ממשיכה ומרעילה דברים אחרים. משום כך יש להקדיש תשומת לב רבה שלא להיכשל בדבר טמא. וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר: כֵּן הָעָם־הַזֶּה וְכֵן־הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי, נְאֻם־ה', וְכֵן כָּל־מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם – טָמֵא הוּא. הטומאה עוברת מדבר לדבר, ולפיכך כל מעשי ידיו של העם אינם טהורים. אילו הקדושה הייתה מתפשטת באותו אופן, אפשר היה לצַפות שמקום המקדש יגרום לכל העם להתקדש, אלא שבפועל, דווקא הפגמים הם שמתפשטים והולכים בקלות, וכך נעשים הכול טמאים.

וְעַתָּה שִׂימוּ־נָא לְבַבְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל־אֶבֶן בְּהֵיכַל ה'

וְעַתָּה שִׂימוּ־נָא לְבַבְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, והלאה. שימו לב לתהליכים המתרחשים נגד עיניכם – מִטֶּרֶם שׂוּם, בטרם שמו אֶבֶן אֶל־אֶבֶן בְּהֵיכַל ה',

מִהְיוֹתָם בָּא אֶל־עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל־הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים

מִהְיוֹתָם בָּא, כאשר היו באים אֶל־עֲרֵמַת תבואה שנראית של עֶשְׂרִים סאה, איפה או כור – וְהנה כשמדדו אותה בפועל הָיְתָה עֲשָׂרָה, התברר שאין בה אלא חצי ממה ששיערו. היבול התייבש, הצטמק או פחת איכשהו. וכמו כן, אדם היה בָּא אֶל־הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף, לגלות חֲמִשִּׁים פּוּרָה, מידת יין, אולי כמלוא דריכה אחת. נדמה לו שיימצא חמישים – וְהָיְתָה עֶשְׂרִים בלבד.

הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין־אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם־ה'

יתרה מזו – הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן, אבדן נפח או משקל של תבואה או גוף, וּבַיֵּרָקוֹן, מחלה המקלקלת את התבואה, וּבַבָּרָד, אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְאֵין־אֶתְכֶם, אתם עצמכם לא פניתם אֵלַי להיוושע ממצוקתכם. נְאֻם־ה'.

שִׂימוּ־נָא לְבַבְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר־יֻסַּד הֵיכַל־ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם

כך היה עד כה, אבל שִׂימוּ־נָא לְבַבְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר־יֻסַּד הֵיכַל־ה', שִׂימוּ לְבַבְכֶם –

הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן־הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ

הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה, הרי עדיין הזרעים במחסן, וְעַד, עדיין הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא פרות – מִן־הַיּוֹם הַזֶּה, משהתחלתם בבניין המקדש אֲבָרֵךְ.

וַיְהִי דְבַר־ה' שֵׁנִית אֶל־חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְבַר־ה' שֵׁנִית אֶל־חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר׃

אֱמֹר אֶל־זְרֻבָּבֶל פַּחַת־יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ

אֱמֹר אֶל־זְרֻבָּבֶל פַּחַת־יְהוּדָה לֵאמֹר: אֲנִי מַרְעִישׁ, אזעזע אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ,

וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו

וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת, אסיר את המלכים מכס מלוכתם, וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם, וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ, וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם ויהרגו אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו.

בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם־ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי־בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת

בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם־ה' צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ, זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי, נְאֻם־ה', וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם, חותמת, אביזר אישי שהיה נישא תמיד צמוד לבעליו, כִּי־בְךָ בָחַרְתִּי. נְאֻם ה' צְבָאוֹת. הוא מבטיח לזרֻבבל או לזרעו, את המלכות האחרונה והנצחית.