עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה־יְּדַבֶּר־בִּי ה' וּמָה אָשִׁיב עַל־תּוֹכַחְתִּי

לאחר שפנה אל ה' בשאלה, עומד הנביא ומצפה למענה: עַל־מִשְׁמַרְתִּי, עמדת השמירה, התצפית אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצוֹר, מקום שמירה, אולי מבצר או מקום צר כלשהו, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה־יְּדַבֶּר־בִּי ה', וּמָה אָשִׁיב לעצמי עַל־תּוֹכַחְתִּי, טענתי.

וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל־הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ

וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: כְּתֹב את החָזוֹן דלהלן, וּבָאֵר אותו עַל־הַלֻּחוֹת. מגילה הכתובה על קלף או נייר לפעמים איננה בהירה דיה. לכן יש לחקוק את הדברים על לוחות מוצקים לְמַעַן יָרוּץ בקלות הקוֹרֵא בוֹ:

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר

והנבואה: כִּי עוֹד יתממש החָזוֹן לַמּוֹעֵד, בזמנו הראוי, וְיָפֵחַ, ידבר, או: יעיד לַקֵּץ, לזמן הקצוב לו וְלֹא יְכַזֵּב. גם אִם־יִתְמַהְמַהּ – חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.

הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה

הִנֵּה עֻפְּלָה, גבהה, הייתה עזה או: התעלפה רוח איש שלֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, מי שאיננו ישר, וְאילו הצַדִּיק, שנפשו ישרה בו – בּכוח אֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה ויראה בקיומם של דברי הנבואה.

וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים

וְאַף כִּי, על אחת כמה וכמה שהַיַּיִן בֹּגֵד, מתעתע. בוגדנות היין ניכרת בכך שהשיכור בטוח בדברים שאין להם אחיזה במציאות, כך הוא גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, לא ישכון בנווה. היהירות, כמו היין, בוגדת באדם ומונעת ממנו מרגוע וביטחון יציב. האיש שמדובר עליו הוא זה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל, מקום המתים את נַפְשׁוֹ, תיאבונו, וְהוּא כַמָּוֶת, וְלֹא, שלא יִשְׂבָּע, בולע הכול ואינו מסופק, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו את כָּל־הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים. הוא משתלט על עולם שלם.

הֲלוֹא־אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא־לוֹ עַד־מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט

בסופו של דבר – הֲלוֹא־אֵלֶּה – העמים כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל, שנינה, דברי לעג יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ. וְיֹאמַר, כך הוא השיר שייאמר על אותו האיש: הוֹי, הַמַּרְבֶּה לקחת לֹּא־לוֹ, מה שאינו שייך לו. עַד־מָתַי יוסיף לעשות זאת, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט, טיט עבה, או: עבוט, חוב. הבוץ או החובות מצטברים ותופחים. מסתבר שמדובר על מלך של מעצמה גדולה, שלדברי הנביא אין לה גרעין יציב. אין היא אלא צירוף של כוחות זרים שהתקבצו יחד. בסופו של דבר הם יתנערו ויחזירו את השליט למצבו הקודם, כשם שנראה שהבוץ מגדיל את נפח הגוף שאליו הוא נדבק, ולבסוף כשהוא מתפורר מתגלות מידותיו המצומצמות של הגוף.

הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ

הֲלוֹא לפֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ, אלו שניכסת אותם אליך. העמים שישבו בשקט עד כה, יתעוררו פתאום לנשוך אותך, לגבות את חובם בתוספת נשך, וְיִקְצוּ, יתעוררו, או: יכריתו מְזַעְזְעֶיךָ, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת, לביזה והרס לָמוֹ, להם.

כִּי־אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל־יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ

כִּי־אַתָּה שַׁלּוֹתָ, שללת גּוֹיִם רַבִּים, ולבסוף יְשָׁלּוּךָ, ישללו אותך כָּל־יֶתֶר העַמִּים, מפני שכל גדולתך נבנתה מִדְּמֵי אָדָם ששפכת ומחֲמַס־אֶרֶץ שלקחת, מגזלת קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ, ערים ויושביהן.

הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע

הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע, חוטף ממון לא כשר ומביאו לְבֵיתוֹ, המעוניין לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, להתגורר בגבהים כדי לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע. הוא חושב שבממונו הרב חייו יהיו בטוחים וטובים.

יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ

לאמתו של דבר יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת, גרמת בושה לְבֵיתֶךָ במחשבותיך לקְצוֹת, לקצץ, להכרית עַמִּים רַבִּים, וְחוֹטֵא היית בנַפְשֶׁךָ.

כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה

העוולות והגזלות שמהן בנית את ארמונך, יקומו עליך כִּי־אֶבֶן שבבניינך מִקִּיר תִּזְעָק עליך, וְכָפִיס, גזיר מֵעֵץ התחוב בבניין יַעֲנֶנָּה – יענה לזעקת האבן, וכולם יתקוממו נגדך.

הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּ דָמִים וכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה

הוֹי, בֹּנֶה עִיר בְּאמצעות שפיכות דָמִים, ומכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה,

הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ

הֲלוֹא הִנֵּה היא הפורענות מֵאֵת ה' צְבָאוֹת, וְיִיגְעוּ, יתאמצו עַמִּים לעשות למענך, או: יגיעת העמים בפיתוח עריך תכלה בְּדֵי־אֵשׁ, וּלְאֻמִּים שנאספו אליך, בְּדֵי־רִיק, לריק יִעָפוּ. חבקוק מוסיף מעין פרפרזה על מה שניבא ישעיהו לפניו:

כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם

כִּי בסוף תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ, המכסים עַל־יָם.

הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם

הוֹי, מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, המכריח אנשים לשתות ומְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ, מוסיף רעל וְאַף שַׁכֵּר, אתה מביא אותם לשכרות בעל כורחם בכוס התרעלה שלך, לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם, ערוותם, מערומיהם. המלך הגדול, שחכמים זיהו אותו עם נבוכדנאצר, אוסף את מלכיהם ושריהם של עמים אחרים כדי לבזותם ולהשפילם.

שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין ה'וְקִיקָלוֹן עַל־כְּבוֹדֶךָ

בסופו של דבר, שָׂבַעְתָּ קָלוֹן יותר מִכָּבוֹד, תשְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל, תתגלה ערל במערומיך, תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין ה', כוס החֵמה והפורענות, וְקִיקָלוֹן, קיא וקלון יהיו עַל־כְּבוֹדֶךָ. אתה ניסית להיות שליט עליון המתעלל בכל הכפופים לו, אבל בסוף יחזור אליך הקלון.

כִּי־חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ

כִּי־חֲמַס, שַׁמות שעשית בעצי לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ, וְשֹׁד הבְּהֵמוֹת ששדדת אשר יְחִיתַן, שבר אותן, כל אלה יבואו בך מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ. שוב חוזר הצירוף של דם וגזל שהופיע לעיל.

מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ! מַסֵּכָה ומוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי־בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים

בין בתי השיר משולבת נבואה כללית כנגד האלילות ויוצרי הפסלים:היוצר עיצב פסל מרשים, אך מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ?! אין הוא אלא מַסֵּכָה, תבנית יצוקה. ציפית שהפסל ילמד אותך אמת, והנה הוא מוֹרֶה שָּׁקֶר, כִּי־בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו, תשוקת היוצר הקנתה לו ביטחון שהפסלים יסייעו לו, אך בפועל היא הביאה אותו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים, דמויות מתות וחסרות כוח.

הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה! עוּרִי! לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה! הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ

הוֹי, לעובד עבודה זרה האֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה! קום לחיים! האומר: עוּרִי! לְאֶבֶן דּוּמָם, דוממת. האם הוּא יוֹרֶה?! האם אפשר לסמוך על אליל שכזה?! הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ, מוקף זָהָב וָכֶסֶף. הוא עשוי מעץ או אבן ומצופה זהב וכסף או מעוטר בתכשיטים וקישוטים, וְאולם כָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. לשווא תצפה שהוא יתעורר לחיים וידבר.

ו ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ

ולעומת זאת ה' נמצא בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו, כָּל־הָאָרֶץ. שִתקו הכול והקשיבו. קריאה זו מופנית לכל העמים, לאחר שייראו את קריסת האימפריה הגדולה הבוטחת באליליה.