חזור
חבקוק
פרק אהַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא
הַמַּשָּׂא, דבר נבואה, העשוי להיות כרוך בתחושת כובד,
עַד־אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע! אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ!
לעומת נבואות אחרות, שבהן מביא הנביא את דבר ה' אל העם, כאן פותח הנביא בדבריו שלו המופנים אל הקדוש ברוך הוא: עַד־אָנָה, עד מתי, ה', שִׁוַּעְתִּי, אתחנן אליך, וְלֹא תִשְׁמָע?! כיוון שאיני נענה, אני חש כאילו אינך שומע אותי. עד מתי אֶזְעַק אֵלֶיךָ על המתרחש: "חָמָס", וְלֹא תוֹשִׁיעַ?!
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי ! וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן, עוון, עוול, וְעָמָל, מעשים רעים, או: סבל תַּבִּיט ולא תעשה דבר?! וְלמה שֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי, מולי?! וַיְהִי רִיב בעולם וּמָדוֹן, סכסוך יִשָּׂא, יינשא, יגבה?
עַל־כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה ולֹא־יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת־הַצַּדִּיק עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
עַל־כֵּן – בגלל החמס, הרוע והמריבות תָּפוּג, תיחלש, תיעלם התּוֹרָה, ובתרבות כזאת לֹא־יֵצֵא לאור לָנֶצַח מִשְׁפָּט, כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר, מכתר, מקיף אֶת־הַצַּדִּיק. הרשע אורב בכל מקום לצדיק וחוסם את דרכו. עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, עקום. גם אם הצדיק משתדל לעשות טוב, הרשעים רבים יותר וחזקים יותר, והם מונעים את יציאתה של הטובה לפועל.
רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ כִּי־פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר
הנביא מפרט את המצוקה שנגלית לו:רְאוּ את המתרחש בַגּוֹיִם, בעמים וְהַבִּיטוּ. התבוננו על הגיאופוליטיקה של העולם, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, תתפלאו מאוד על מראה עיניכם. כִּי־פֹעַל פֹּעֵל ה' בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ למשמע אוזניכם כִּי יְסֻפָּר, כאשר יסופר לכם מה שעתיד לקרות.
כִּי־הִנְנִי מֵקִים אֶת־הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹא־לוֹ
כִּי־הִנְנִי מֵקִים, מעמיד, או: מעורר אֶת־הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי, העם הבבלי הַמַּר וְהַנִּמְהָר, פזיז,
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, רק מִמֶּנּוּ – מעצמו מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ, גדולתו יֵצֵא. הוא שופט ומגביה את עצמו מבלי להתחשב באחרים ומבלי לקבל את משפטם ואת דיניהם.
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים, הידועים במהירותם המופלגת, סוּסָיו, וְחַדּוּ, הם יהיו חריפים ונמרצים
כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי
כֻּלֹּה, כולו לְחָמָס, לשוד יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם, שאיפתם המתמדת היא קָדִימָה, לפנים,
וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ הוּא לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ
וְהוּא – העם הבבלי, בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, ילעג למלכים, וְהרֹזְנִים, שרים, שליטים – מִשְׂחָק לוֹ, הם צחוק בעיניו. הוּא לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק, יצחק, שכן יבקיע בקלות כל מקום מבוצר, וַיִּצְבֹּר עָפָר לשפוך סוללה על העיר
אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ
אָז חָלַף כמו רוּחַ סערה וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם, הם מחריבים ומרשיעים. זהו דימוי נוסף למהירותם, לעקביות פעולתם ולכוח הכיבוש שלהם. או: יאשם
הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ
שוב פונה חבקוק לה': הֲלוֹא אַתָּה מושל בעולם מאז ומִקֶּדֶם, ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי. הלוואי שלֹא נָמוּת,
טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע והַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ!
הרי טְהוֹר עֵינַיִם אתה מֵרְאוֹת, מלראות – ובכך לאשר
וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ
וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם. בני האדם הפכו להיות כדגי הפקר השטים בים ללא חוקים וללא מושל, דגים הניצודים ונאכלים על ידי כל הבא כנגדם, כְּרֶמֶשׂ לֹא, שאין מֹשֵׁל בּוֹ. נראה שאתה מתייחס לבני האדם כאל יצורים חסרי משמעות.
כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ עַל־כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל
ובהמשך לאותו דימוי – כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, הֶעֱלה הדייג, שהוא הכובש הבבלי, או יְגֹרֵהוּ, יאגור, יאסוף אותו בְחֶרְמוֹ, ברשת הדייגים שלו, וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, מלכודת דגים ממין אחר. יש מכמורות שצדות דגים, ויש כאלה שגם שומרות אותם בתוכן. עַל־כֵּן יִשְׂמַח הדייג וְיָגִיל במלאכתו ויישאר אדיש לגורלם של הדגים.
עַל־כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה
עַל־כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ. כלי הדיג מסמלים את כוח הכיבוש שביד הממלכה. הבבלים מייחסים את הכוח הזה לאליליהם, שוחטים להם זבחים ומקטירים קטורת, כִּי בָהֵמָּה, בהם שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה, בהמה שמנה.
הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל!
הַעַל כֵּן, האם על אלה ראוי שיָרִיק, ירוקן את חֶרְמוֹ עוד ועוד כדי להמשיך ולמלא אותה בשלל, וְתָמִיד ילך לַהֲרֹג גּוֹיִם, לֹא יַחְמוֹל?!