חזור
עזרא
פרק טוּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי
וּכְכַלּוֹת, כאשר תמו טקסים אֵלֶּה – הבאת מתנות העולים לאוצר המקדש והקרבת קרבנות הכפרה, הטהרה וההתעלות, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם שעלו בעלייה הראשונה וכבר יושבים בארץ כמה וכמה שנים, משבטי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, מהגויים שישבו באזור, והם עושים כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם שלַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי, הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי.
כִּי־נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ויַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה
היהודים הרגישו קרובים לעמים האחרים כִּי־נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם של הגויים לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, ויתרה מזו – יַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הפקידים הבכירים המקורבים לפחה הָיְתָה בַּמַּעַל, מעשה הבגידה הַזֶּה רִאשׁוֹנָה. קורה שהתבוללות פושה בפשוטי העם שבשולי החברה. אלו אינם מקפידים, ושוליים מתערבבים בשוליים. אולם במקרה זה דווקא ראשי העם היו הראשונים שהתחתנו בגויים, אולי הם נשאו נשים ממעמד גבוה. הדבר חמור משום שהם משמשים דוגמה רעה לאחרים. נראה שעזרא לא ידע על העניין.
וּכְשָׁמְעִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת־בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם
וּכְשָׁמְעִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת־בִּגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶמְרְטָה, תלשתי מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי לאות אבל, וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם, דומם, כעוס ונדהם ממשמע אוזני.
וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב
וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עַל אודות מַעַל עולי הַגּוֹלָה. כשראו אותי במצבי, התאספו עוד אנשים שנגע להם חטאם של העולים, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב, זמן המנחה, שעות אחר הצהריים.
וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי ואֶכְרְעָה עַל־בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל־ה' אֱלֹהָי
וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי, ובבגדי הקרועים אֶכְרְעָה עַל־בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל־ה' אֱלֹהָי. התחלתי להתפלל. נראה שזו לא הייתה תפילה פרטית אלא תפילה בציבור.
וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם
וָאֹמְרָה: אֱלֹהַי! בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי, אני מתבייש לְהָרִים, אֱלֹהַי, את פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ, התרבו עד לְמַעְלָה רֹּאשׁ, מעל לראש, לאין שיעור, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.
מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה
מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ – העם הגולה בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ, נמסרנו אֲנַחְנוּ, מְלָכֵינוּ וכֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּפי שנראה לנו
וְעַתָּה כִּמְעַט־רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת ה' אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת־לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בּעַבְדֻתֵנוּ
וְעַתָּה כִּמְעַט־רֶגַע, לפי שעה הָיְתָה תְחִנָּה, חנינה, רגע של חסד מֵאֵת ה' אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת־לָנוּ יָתֵד, ביסוס וקביעוּת ֵת ה' אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת־לָנוּ יָתֵדבִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, לְהָאִיר עֵינֵינוּ, אֱלֹהֵינוּ, וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה, חיות וקיום מְעַט בּתקופת עַבְדֻתֵנוּ.
כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ ובְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט־עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו וְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם
כִּי בסופו של דבר עלינו לזכור שעֲבָדִים אֲנַחְנוּ, ואיננו עצמאים, ואולם בְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ, וַיַּט־עָלֵינוּ, הפנה אלינו חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְיָה, לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו וְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר, אחיזה בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם. אמנם אנו תחת עול מלכות זרה, אבל זוהי מלכות חסד המעודדת אותנו להתפתח באופן רוחני ומספקת לנו הגנה.
וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ
וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר, אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי כל הטובה הזֹאת שעשית אתנו, כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ
אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל־פֶּה בְּטֻמְאָתָם
אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה, טומאה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל־פֶּה, כולה בְּטֻמְאָתָם. הם טינפו את הארץ, ועכשיו היא מלוכלכת וטמאה לגמרי.
וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל־תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל־תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא־תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד־עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת־טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם
וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל־תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל־תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא־תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד־עוֹלָם, כמו שכתוב בתורה כמה וכמה פעמים,
וְאַחֲרֵי כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵינוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת
וְאַחֲרֵי כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ במשך הדורות בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה, כִּי אַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה, המעטת מֵעֲוֹנֵינוּ וְנָתַתָּה, נתת לָּנוּ פְּלֵיטָה, שארית כָּזֹאת.
הנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד־כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה
ועכשיו האם נָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה?! הֲלוֹא אז תֶאֱנַף, תכעס בָּנוּ עַד־כַּלֵּה, תשמיד אותנו לחלוטין, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה. הרי אנחנו שורדים רק ברחמיך, ועכשיו בנישואי התערובת נקלקל את כל מה שזכינו לו.
ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי־נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת
ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה, כִּי־נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה. הִנְנוּ עומדים לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ, כִּי אֵין לנו זכות לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל, בגלל העברה הזֹאת.