וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר

וַיָּשֶׁב אֹתִי אל דֶּרֶךְ, כיוון שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן, הַפֹּנֶה קָדִים, למזרח, וְהוּא סָגוּר.

וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא־יָבֹא בוֹ כִּי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר

וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה, לֹא יִפָּתֵחַ כלל, וְאִישׁ לֹא־יָבֹא בוֹ, כִּי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּא, נכנס בוֹ למקדש, וְהָיָה השער סָגוּר תמיד.

אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב־בּוֹ לֶאֱכָל־לֶחֶם לִפְנֵי ה'מִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא

אֶת הַנָּשִׂיא, ובאשר למלך, הנָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב־בּוֹ, בתוך שער המזרח לֶאֱכָל־לֶחֶם, מאכל לִפְנֵי ה', אך לא ייכנס לשער מבחוץ, שהרי הוא סגור לעולם, אלא מִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא אליו וּמִדַּרְכּוֹ זו יֵצֵא.

וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל־פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּית ה' וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי

וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל־פְּנֵי הַבַּיִת, וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּית ה', וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי.

וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' בֶּן־אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע אֵת כֹּל־אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ לְכָל־חֻקּוֹת בֵּית־ה' וּלְכָל־תּוֹרֹתָו וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת בְּכֹל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ

וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': בֶּן־אָדָם, שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע אֵת כֹּל־אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ, לְכָל־חֻקּוֹת בֵּית־ה' וּלְכָל־תּוֹרֹתָו, משפטיו, וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא, לגישה אל הַבַּיִת בְּכֹל מוֹצָאֵי, פתחי הַמִּקְדָּשׁ. שים לב להוראות הנוגעות במי שראוי לבוא בשערי המקדש ולעבוד בו.

וְאָמַרְתָּ אֶל־ מֶרִי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים רַב לָכֶם מִכָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל

וְאָמַרְתָּ אֶל־המֶרִי, המורדים, אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: רַב, די לָכֶם מִכָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.

בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי־נֵכָר עַרְלֵי־לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת־בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת־לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי אֶל כָָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם

בַּהֲבִיאֲכֶם כשהכנסתם בעבר בְּנֵי־נֵכָר, עַרְלֵי־לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר, לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ, לחלל אֶת־בֵּיתִי, בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת־לַחְמִי, קרבנותי, חֵלֶב וָדָם, וַיָּפֵרוּ בני הנכר והערלים אֶת־בְּרִיתִי, אֶל, בגלל כָָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.

וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי וַתְּשִׂימוּן לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם

וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת, מצוות קָדָשָׁי, וַתְּשִׂימוּן, מיניתם את אלו שאינם ראויים לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי, לָכֶם.

כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים כָּל־בֶּן־נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל־מִקְדָּשִׁי לְכָל־בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: כָּל־בֶּן־נֵכָר, עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר, לֹא יָבוֹא אֶל־מִקְדָּשִׁי, הדברים אינם מכוונים לנכרים אלא לְכָל־בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם

כִּי אִם, אלא הַלְוִיִּם הכהנים אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי, גם אם לא עזבו את המקדש בפועל אבל הם התרחקו במעשיהם ובהלך נפשם בִּתְעוֹת, בזמן שסטה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי והלכו אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם – וְנָשְׂאוּ הלויים באחריות עֲוֹנָם. הם לא ישובו לתפקידיהם הקודמים, אלא –

וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל־שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת־הַבָּיִת הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה וְאֶת־הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם

וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת בתפקידים אֶל־שַׁעֲרֵי הַבַּיִת, שוערים, וּמְשָׁרְתִים אֶת־הַבָּיִת, הם יעסקו בעבודות שירות הנדרשות לבית – תפקידי עזר שאת מרביתם כל ישראל יכולים לבצע, תפקיד נוסף של אותם לויים – הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת קרבנות הָעוֹלָה וְאֶת־הַזֶּבַח, זבחי השלמים לָעָם. שחיטת הקרבנות כשרה להעשות בכל אדם ואיננה מוגדרת בתורה כעבודת הקודש הכשרה רק בכהנים. לעתיד לבוא יעשו בה הלויים שהתרחקו. רק עבודות הקרבן שמקבלת הדם ואילך שייכות לכהנים הכשרים בלבד. וְהֵמָּה, הלויים שהתרחקו יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם, לפני העם לְשָׁרְתָם. בעבודות השירות של המקדש.

יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם וְהָיוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן עַל־כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם

יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ, שירתו אוֹתָם את בני ישראל לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם, כחלק מהפולחן של עבודה זרה, וְהָיוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן, עַל־כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם, נשבעתי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם.

וְלֹא־יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל כָּל־קָדָשַׁי אֶל־קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ

וְלֹא־יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל, אל כָּל־קָדָשַׁי, אֶל־קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם, חרפתם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ.

וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ

וְנָתַתִּי אוֹתָם להיות שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת, שמירה ופיקוח הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ, וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ.

וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

וְאולם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, השייכים לשבט לוי מבְּנֵי צָדוֹק. צדוק היה כהן חשוב בימי דוד ושימש בכהונה גדולה גם בימי שלמה, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי, הֵמָּה, הם בלבד יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי, וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל־שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי

הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה אף יִקְרְבוּ אֶל־שֻׁלְחָנִי, מזבחי לְשָׁרְתֵנִי, וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי.

וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל־שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא־יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה

דיני הכהנים בבואם לשרת ובצאתם: וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל־שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, העזרה הסמוכה לאולם, שבתוכה ניצב המזבח, רק בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ, וְלֹא־יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר, ובוודאי לא שאר אריגים, שלא נחשבו עיקריים כצמר ופשתן ולכן לא נזכרו. בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה, ופנימה.

פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע

פַּאֲרֵי, המגבעות הניתנות לפאר, גם הן עשויות פִשְׁתִּים, יִהְיוּ עַל־רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־מָתְנֵיהֶם, לֹא יַחְגְּרוּ את המכנסיים ואת האבנט בַּיָּזַע, במקום שבו הזיעה מוגברת. החלק המוצמד אל הגוף לא יהיה סמוך לרגליים, כדרך שנהוג כיום לחגור, אלא באזור המותניים, בערך בקו המקביל למרפק.

וּבְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר־הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם

וּבְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, החיצונה ביותר אֶל הָעָם, יִפְשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר־הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם, את בגדי הכהונה, וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים. בגדי הכהונה נועדו לשרת בקודש בלבד ואינם בגדים אישיים להתהלך בהם בחוץ. הסיבה לאיסור זה – וְלֹא־יְקַדְּשׁוּ, ירחיקו, יבדילו אֶת־הָעָם בְּאמצעות בִגְדֵיהֶם. הלשון מהופכת מפני הכבוד: 'ולא יקדשו (יטמאו) את בגדיהם בעם'. או: אילו הכהנים התהלכו בבגדיהם בתוך העם, הם היו מרחיקים את העם.

וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם

וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, להבדיל מכהני מצרים שגולחו לגמרי, וּפֶרַע, שער פרוע לֹא יְשַׁלֵּחוּ. שערותיהם לא יהיו פרועות ושלוחות לכל עבר אלא גזוזות ומסודרות – כָּסוֹם יִכְסְמוּ, יספרו אֶת־רָאשֵׁיהֶם.

וְיַיִן לֹא־יִשְׁתּוּ כָּל־כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית

וְיַיִן לֹא־יִשְׁתּוּ כָּל־כֹּהֵן, בְּבוֹאָם אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. אסור לכל כהן ששתה יין להיכנס לעזרה הפנימית – בין האולם ולמזבח.

וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ

דיני קדושה הקשורים לנישואין: וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים, כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן – יִקָּחוּ.

וְאֶת־עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין־טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִיעֻם

תפקידיהם הציבוריים: וְאֶת־עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין־טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִיעֻם,

וְעַל־רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ וְאֶת־תּוֹרֹתַי וְאֶת־חֻקֹּתַי בְּכָל־מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ

וְעַל־רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט, בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ. מלבד עבודת המקדש ישמשו הכהנים מורי העם ושופטיו. גם אם במשך הדורות תפקיד זה לא היה רשמי, בין מורי ההוראה לישראל בדורותיהם היה אחוז גבוה של כהנים. וְאֶת־תּוֹרֹתַי וְאֶת־חֻקֹּתַי בְּכָל־מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ הן בהבאת קרבנות המועד במקדש, הן בשמירת המועד בכל מקום, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ.

וְאֶל־מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם־לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ

דיני טומאה וטהרה:וְאֶל־מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה, לכהנים אסור להיטמא למת, כִּי אִם־לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת, לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ, רווקה – יִטַּמָּאוּ, ככתוב בתורה.

וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ־לוֹ

וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ, כאשר הכהן נטמא למת ופרש ממנו – שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ־לוֹ, כמשך תהליך הטהרה המפורש בתורה.

וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. חכמים פירשו זאת על כהן הנכנס לראשונה לעבודת המקדש, שעליו להביא מנחה מיוחדת, ככתוב. מנחת חינוך זו מטהרת את הכהן ומכשירה אותו לעבודה.

וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא־תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם

מתנות כהונה וענייני ממון:וְהָיְתָה לָהֶם הכהונה לְנַחֲלָה. אֲנִי נַחֲלָתָם, העבודה שהם עובדים אותי במקדשי היא נחלת הכהנים בני צדוק. אין להם נחלה אחרת – וַאֲחֻזָּה לֹא־תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲנִי אֲחֻזָּתָם. אֲנִי אֲחֻזָּתָם.

הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה

את קרבנות הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם המובאים על ידי ישראל, הֵמָּה – אותם כהנים יֹאכְלוּם, וְכָל־חֵרֶם, סוג של הֶקדש בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה.

וְרֵאשִׁית כָּל־בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל־תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל־בֵּיתֶךָ

וְרֵאשִׁית כָּל־בִּכּוּרֵי כֹל, היבול הצומח ראשון בכל שנה מן המינים השונים וְכָל־תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמֹתֵיכֶם, החלקים המורמים מהפֵּרות ומהקרבנות השונים – לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה, וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם, החלה שאתם מפרישים מהעיסה, תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל־בֵּיתֶךָ. הנתינה לכהן אינה רק מצווה; היא מביאה ברכה לבית.

כָּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים

וכאן באה אזהרה מפתיעה: כָּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים. למרות שהאיסור לאכול נבלה וטרפה נאמר בתורה לכל נפש מישראל, לכהנים הוכפלו האיסורים בעניין זה, אם משום חשש היטמאות או בשל קדושתם היתרה. חכמים פירשו שהנבלות והטרפות בסביבת הכהנים רבות יותר, שהרי קרבנות העופות אינם נשחטים, אלא ראשם נמלק, והכהנים אוכלים אותם. לכן הוצרכו הכהנים לכפל אזהרה על כל הנבלות והטרפות האחרות.