וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת־יְרוּשָׁלִָם

וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ, צייר עָלֶיהָ עִיר, אֶת־יְרוּשָׁלִָם.

וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב

וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר: וּבָנִיתָ עָלֶיהָ, ליד העיר דמות דָּיֵק, מערכת מגדלים או מעין חומות שבחסותם ובאמצעותם צופים על העיר הנתונה במצור ויורים עליה, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה, תל עפר מוגבה עד שפת חומת העיר, כדי לחדור לתוכה, וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת, וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים, אילי ברזל לניגוח החומה מסָבִיב.

וְאַתָּה קַח־לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל

וְאַתָּה, לאחר שתעצב דגם של ירושלים הנתונה במצור, קַח־לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל שטוחה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ כקִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה, כַּוון אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ, וְהָיְתָה העיר בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. אוֹת הִיא – העיר הנצורה ביד צבא והמוסתרת בקיר ברזל מהנביא הצר עליה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. המעשה מסמל את שהולך לקרות לירושלים, הניתוק הסביבתי על ידי אויב והסתר הפנים האלוקי ממנה.

וְאַתָּה שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת־עֲוֹנָם

וְאַתָּה, שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ, תישא אֶת־עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו. סבל הכובד על שמאלך יהיה לגביך כמשא עוונות בני ישראל. כמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא, תסבול, ובכך תכפר במידת-מה אֶת־עֲוֹנָם.

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי, שנות עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים, יום כנגד שנה: שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם, וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל.

וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית ונָשָׂאתָ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ

וְכִלִּיתָ, כשתסיים אֶת הימים האֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית, ובכך נָשָׂאתָ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יְהוּדָה – אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.

ואֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ

ובכל התקופה הזו, למעלה משנה, שתשכב על צדך, אֶל תבנית מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם שאתה עושה, תָּכִין, תכוון את פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ, תהיה חֲשׂוּפָה, כמוכנה לפעולת גבורה, וְנִבֵּאתָ אז עָלֶיהָ, תאמר לה את נבואתך.

וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶיךָ

וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, כביכול, עֲבוֹתִים, וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶיךָ. אתה תהיה כפוי וכפות בידי ללא יכולת תזוזה. יחזקאל נתון במצב קשה כאילו אזיקים סמויים כובלים אותו בתנוחה אחת, והוא פונה ומדבר אל עיר מדומה שבנה לעצמו.

וְאַתָּה קַח־לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ

וְאַתָּה קַח־לְךָ גרגרי חִטִּין, חטים וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, שאפשר לאכול מהם מכל מין בנפרד, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד. וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ קמח מהתערובת הזאת לְלָחֶם שבוודאי אינו ערב לחיך. זה יהיה מאכלך במִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ, שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ.

וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם מֵעֵת עַד־עֵת תֹּאכְלֶנּוּ

וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תּאכְלֶנּוּ – בְּמִשְׁקוֹל, במשקל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל, שהם כמאתיים גרם לַיּוֹם, מֵעֵת עַד־עֵת, משעה מסוימת של יום זה עד לאותה השעה ביום שלמחרת תֹּאכְלֶנּוּ.

וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה שִׁשִּׁית הַהִין מֵעֵת עַד־עֵת תִּשְׁתֶּה

וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה, כלי קטן למדידת נוזלים, תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין, כ-750 סמ"ק לפי המדידה המקובלת יותר, מֵעֵת עַד־עֵת תִּשְׁתֶּה.

וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם

וְאת הלחם שציוויתיך להכין, עֻגַת שְׂעֹרִים, רקיק העשוי שלא בהקפדה מדגן גס, תֹּאכְלֶנָּה, וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה, תיאפה. צואת אדם יבשה תשמש לך כחומר בערה באפייה שתיעשה לְעֵינֵיהֶם של בני אדם שיבואו אליך.

וַיּׂאמֶר ה' כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם

וַיּׂאמֶר ה': כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא, מאוס ודחוי, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. מה שאתה עושה מסמל את עם ישראל בגולה.

וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל

וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים, הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה, וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל, משוקץ. רבונו של עולם, כל חיי אכלתי רק דברים טהורים ונקיים. איך אוכל לאכול את הדברים האלה שאתה אומר לי?!

וַיֹּאמֶר אֵלַי רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת־צְפִיעֵי הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם

וַיֹּאמֶר אֵלַי: רְאֵה, אקל עליך – נָתַתִּי לְךָ אֶת־צְפִיעֵי, גללי הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם, המסריחים הרבה יותר, וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. את האש תסיק בגללים, שיש המשתמשים בהם להסקה.

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ

וכאן באה נבואת העתיד:וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה, משען לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם, וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל, מתוך צמצום ומחסור, וּבִדְאָגָה, וּמַיִם בצמצום, מדודים בִּמְשׂוּרָה, כלי למדידת נפח נוזלים ומוצקים, וּבְשִׁמָּמוֹן, בדכדוך נפש יִשְׁתּוּ,

לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲוֹנָם

לְמַעַן, מתוך שיַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם, וְנָשַׁמּוּ, ייבהלו, יוכו בתדהמה אִישׁ וְאָחִיו, וְנָמַקּוּ, יאבדו בַּעֲוֹנָם. כל מה שתעשה בתקופה הקרובה יסמל הן את כובד העוונות המצטברים הן את פורענותה של ירושלים. הרעב והמחסור שיפקדו אותה יהיו כה ממושכים עד ששאריות האוכל יוכנו וייאכלו בצורה הגולמית והגסה ביותר.