חזור
יחזקאל
פרק לטוְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא עַל־גּוֹג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל
תיאור מלחמת גוג ממשיך. וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא עַל־גּוֹג וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג, נְשִׂיא רֹאשׁ ממלכות מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.
וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן והֲבִאוֹתִיךָ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל
וְשֹׁבַבְתִּיךָ, אובילך ביד יצרך וְשִׁשֵּׁאתִיךָ, מלה יחידאית שאולי עניינה בלבול ומהומה או פיתוי, השאתיך
וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל
וְשם הִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ והיא תיפול מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ, וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ החזקה והמיומנת, המותחת את המיתר בכוח ומכוונת את החצים, אַפִּיל.
עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה
ובאופן יותר ממשי: עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ וְהעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ, לְעֵיט צִפּוֹר, ציפור העוטה על טרף, לכָל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ – את בשרך לְאָכְלָה.
עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'
לא רק גוג וצבאותיו שבארץ ישראל יפלו – וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג, ארצו של גוג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים, העמים שלחמו עם גוג היושבים בארצם לָבֶטַח, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.
וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל
בכך שגוג ייעצר בארץ ישראל ובה יובס – וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא־אַחֵל, אחלל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד. במידה מסוימת מפלתם של ישראל היא חילול השם, שהרי ישראל קשורים בקדוש ברוך הוא,
הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם ה' אֱלוֹהִים הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי
הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נבואת מפלת גוג, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עליו כעת קץ, אחרית הימים.
וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים
וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִעֲרוּ, הבעירו וְהִשִּׂיקוּ, הסיקו אש בְּנֶשֶׁק, בכלי המלחמה של גוג וצבאותיו. ובפירוט: וּמָגֵן וְצִנָּה, שהיו בדרך כלל עשויים מעץ ומכוסים בעור או בחומר אחר, בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד, אלָה וּבְרֹמַח, מוט עץ שבקצהו חוד מתכת, וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים. זה יהיה השימוש בכמותו האדירה של הנשק של גוג. במקומות רבים המספר שבע נושא משמעות סמלית לריבוי.
ולֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ־אֵשׁ וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
ובאותו הזמן לֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים לצורך בערה, כִּי בַנֶּשֶׁק של גוג יְבַעֲרוּ־אֵשׁ, וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם, אלו שרצו לשלול את ישראל, וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת־הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת־גּוֹג וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, לאחר שגוויות האויב יהיו נטושים לחית השדה, אֶתֵּן לְעצמות גוֹג מְקוֹם אשר שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, גֵּי המוליך את הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, שמן הסתם הוא הים התיכון,
וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים
וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ מהמתים, שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. מפני שמספר ההרוגים עצום יארך שבעה חודשים לאיסופם וקבורתם.
וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם יוֹם הִכָּבְדִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ, תושביה, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם טוב בין האומות, בכך שישראל יביאו את אויביהם לקבורה,
וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ עֹבְרִים בָּאָרֶץ מְקַבְּרִים אֶת הָעֹבְרִים אֶת הַנּוֹתָרִים עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ מִקְצֵה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁים יַחְקֹרוּ
וְאַנְשֵׁי תָמִיד, קבועים יַבְדִּילוּ, יְיַחדו אנשים שיהיו עֹבְרִים בָּאָרֶץ בחיפוש אחר עצמות חיילי גוג, ואנשים נוספים שיהיו מְקַבְּרִים אֶת, עם הָעֹבְרִים, אֶת הַנּוֹתָרִים, החללים שנשארו לאחר הקבורה הציבורית,
וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג
ואלו מעשיהם של האנשים הממונים – וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה אחד מהם עֶצֶם אָדָם – וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן, סימן. 'העוברים' הם אלה שתפקידם למצוא עצם אדם ולסמן את המקום. עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. המקברים יבחינו בציון ויפנו את העצם למקום קבורת כל חיילי גוג.
וגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ
וכמאמר מוסגר – גַם שֶׁם־עִיר הסמוכה לגיא: הֲמוֹנָה, על שם המון גוג.
וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל־זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם
ולפני הקבורה –וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים, אֱמֹר לְצִפּוֹר, כָּל בעל כָּנָף, וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה: הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב, עַל־זִבְחִי, סעודה גדולה שהכנתי,
בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם
בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ – אֵילִים, כָּרִים, כבשים שמנים וְעַתּוּדִים, תיישים פָּרִים, מְרִיאֵי, שורים מפוטמים, או תאואים
וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם
וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב, החלק הטוב והשמן בבשר, לְשָׂבְעָה, וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם,
וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס ורֶכֶב גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס ואנשי רֶכֶב, גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם
וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם, וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם, בגויים שהצטרפו אל גוג והובסו אתו.
וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה
ומצד שני, וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, והם תחת חסותי מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה.
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל ולא בגלל חוזקם של הגויים או מפני שהם טובים מישראל, עַל אֲשֶׁר ישראל מָעֲלוּ־בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם, וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, אויביהם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם, רבים מישראל נהרגו במלחמות ובגלויות.
כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם
כְּפי טֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים עַתָּה אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי
לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עַתָּה אחרי שגלו, אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת יַעֲקֹב, אחזירם למצבם הראשון, וְרִחַמְתִּי את כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאז, כשאושיע את ישראל, קִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי, אשמור על כל פגיעה בו,
וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד
וְנָשׂוּ, ישראל ישאו
בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן־הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים
בְּשׁוֹבְבִי, כשאשיב אוֹתָם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם הרַבִּים. כשאשיב את ישראל לארצו, לעצמאותו ולכוחו, ייווכחו גויים רבים בקדושת שמי.
וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים אֶל־אַדְמָתָם וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם
וְיָדְעוּ בית ישראל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם הייתי בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם וְאני הוא שכִנַּסְתִּים אֶל־אַדְמָתָם, הירידה לגלות והיציאה ממנה לא הייתה מקרה של נפילה אלא יד ה'. וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם, בגלות.
וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, כאֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. כך מתואר סיום תקופת הגלות: ישראל ישובו לארצם ולשלוותם, מלחמה גדולה תתלקח, ובתבוסת גוג יתגלה כבוד ה' בעולם ובישראל. מכאן ואילך יתאר הספר את בניינה של הארץ בעתיד.