וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־ה'

וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל. את הנבואה על הר שעיר מחליפה כאן נבואה מנוגדת על הרי ישראל. וְאָמַרְתָּ: הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה'.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם, הביע על שיממונכם קריאת שמחה: הֶאָח, וּבָמוֹת עוֹלָם, הרי ישראל לְמוֹרָשָׁה, נחלה הָיְתָה לָּנוּ,

לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם

לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים אליכם, ההרים: יַעַן בְּיַעַן, הואיל ושַׁמּוֹת וְשָׁאֹף, הרוס ובלוֹע אֶתְכֶם מִסָּבִיב, האויבים מחריבים ושואפים לכלות כל אשר עליכם, לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית, לשאר הַגּוֹיִם, אתם נעשים רכושם של עמים שונים, וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם. בחורבנכם נעשיתם מושא לרכילות ולגנאי. כל שאירע על אדמת ישראל בחורבן, אבדן עצמאות וגלות, נעשה משל לפורענות בשיח העמים.

לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב

לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים – כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב. לכל אלה אני מוסר את דבר ה':אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם ועַל־אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל־לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז

לָכֵן, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם ובייחוד עַל־אֱדוֹם כֻּלָּא, כולה, אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם, לעצמם לְמוֹרָשָׁה, ועשו זאת בְּשִׂמְחַת כָּל־לֵבָב, הם כל כך שמחים על הירושה שנפלה בחלקם, ולא רק משום הרווח החומרי, הם גם שמחים לאיד – בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, מתוך בוז ומיאוס בישראל, ולְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז, כדי שהארץ שתנושל מעמה תהיה להם לביזה,

לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם

לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי, בזעמי הרב דִּבַּרְתִּי, יַעַן כְּלִמַּת, בושת הגּוֹיִם נְשָׂאתֶם,

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, נשבעתי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ, הם אלו שייכלמו בסופו של דבר,

וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא

וְאילו אַתֶּם, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, תצמיחו ענפים וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ, יתקרבו לָבוֹא.

כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם

כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם, מזומן לכם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם,

וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה

וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, את כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה,

וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'

וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, כפי המצב הקדום שלפני גלותכם, וְהֵיטִבֹתִי את חייכם עוד יותר מֵרִאשׁתֵיכֶם, מראשיתכם. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.

וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא־תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם

אז לא תהיו שוממים – וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם, אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וִירֵשׁוּךָ, כל הר והר, וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה, וְלֹא־תוֹסִף עוֹד הארץ לְשַׁכְּלָם, לאבד את יושביה.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית

וכאן מוסבר עניין השכול – כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן אֹמְרִים לָכֶם "אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ, וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ, עמים הָיִית. את ארץ שיושבייך נאבדים מן העולם פעם אחרי פעם, עם אחרי עם"

לָכֵן אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי־עוֹד נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

לָכֵן, אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד, וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי־עוֹד, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ, עלייך עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם, וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד, וְגוֹיַיִךְ לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. אנשי הארץ ישבו בשקט ובשלווה.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

בֶּן־אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי

תחילה סקירה היסטורית – בֶּן־אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל היו יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם, באורח חייהם וּבַעֲלִילוֹתָם, ובמעשיהם. כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, המרחיקה אותה מבעלה, כך הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי.

וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ

וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם – על בית ישראל, עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ, ברציחות. או שמא זהו המשך הדימוי לדם הנידה הנשפך על הארץ ומטמא אחרים, וּבְגִלּוּלֵיהֶם, ובעבודתם הזרה טִמְּאוּהָ.

וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים

וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ, התפזרו בָּאֲרָצוֹת. כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים. בני ישראל לא נענשו בחינם, אלא היו ראויים לעונשים אלה בשל חומרת מעשיהם.

וַיָּבוֹא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ

וַיָּבוֹא בית ישראל אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם – וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם, עליהם: הנה עַם־ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. בן לעם ישראל הנמצא בגולה גורם לחילול ה', שהרי ידוע שהוא שייך לעם ה', ועם זאת אין הוא נמצא בארצו של ה'. כשהגויים רואים אותו בארצם, הם תמהים מדוע אין ה' דואג לו ומשיבו לארצו.

וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה

וָאֶחְמֹל, אני חס עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה.

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־לְ שֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: את מה שאני עתיד לעשות לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־לְמען שֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם.

וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה' נְאֻם ה' אֱלוֹהִים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם

וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה', נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, באמצעותכם לְעֵינֵיהֶם. כך יתקדש שם ה' מחדש לעיני כל העמים:

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם.

וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם

ושם, בארץ ישראל – וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.

וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר

יתר על כן – וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב, יצר חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. לבכם הקשה ייעקר ויוחלף בלב רך ומרגיש. גם רוחכם הישנה תוחלף –

וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי ואֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם

וְאֶת־רוּחִי, רוח ה' אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי, ובכך אעשה אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.

וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

אז ישוב הכול למקומו, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם. סיאובכם, עוונותיכם וכל הכרוך בהם יסתלקו מכם. וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, אצווה שהדגן יפרה וירבה, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב,

וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם

וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה בארצכם, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ, תישאו עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם, הרעב שבגללו אתם מבקשים נדבות מאחרים.

וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם

וּזְכַרְתֶּם, אז תזכרו אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים מהעבר וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם. לאחר שתיטהרו ועולמכם ייהפך טוב יותר, תוכלו להסתכל על עצמכם בעבר ברגשי חרטה ובוז עַל עֲוֹנתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.

לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה נְאֻם ה' אֱלוֹהִים יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל

ושוב – לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. יִוָּדַע לָכֶם דבר זה. בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. הידיעה שגאולתכם והיטהרותכם היא מעשה ידי ולמעני, תמיט עליכם בושה וכלימה.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת־הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי, איישב אֶת־הֶעָרִים השוממות וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת.

וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר

וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה, השוממה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר.

וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְּשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ

וְאָמְרוּ זה לזה מי שיראו זאת: הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, ההיא הַנְּשַׁמָּה, השוממה הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְּשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת – בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ, הן נעשו מיושבות כערים מבוצרות.

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כשייראו את שיקום הארץ ועַמה, כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, אֲנִי הוא ה' שדִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי הן את הרעות שהתקיימו, הן את הטובות.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ, איענה לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם: אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן-אָדָם, הם יתרבו כצאן, ועם זאת יהיו בני אדם.

כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'

כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כעדרי הצאן הגדולים שהיו מובאים להקרבה בבית המקדש, בעיקר במועדים, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.