וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁנֵי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה כנראה לגלות יהויכין בִּשְׁנֵי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, בחודש השנים-עשר, הוא אדר, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרֹתֶיךָ וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם

בֶּן־אָדָם, שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וְאָמַרְתָּ כפונה אֵלָיו: כְּפִיר, לאריה בין הגּוֹיִם נִדְמֵיתָ. ובצד התיאור המפאר את הממלכה, מופיע תיאור מדויק יותר ומשפיל יותר – וְאַתָּה כַּתַּנִּים, כתנין בַּיַּמִּים. זהו דימוי לזוחל עצמתי שרתיקותו לנהר ותלותו בו היא גם מקור חולשתו. וַתָּגַח, אתה יוצא ונגלה מדי פעם בְּנַהֲרֹתֶיךָ, וכשאתה עובר בנהרות – וַתִּדְלַח, אתה מעכיר ומלכלך מַיִם בְּרַגְלֶיךָ, וַתִּרְפֹּס, אתה רומס ומעלה רפש בנַהֲרוֹתָם. כלומר, אתה פוגע בארצות ועמים.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי בּקְהַל עַמִּים רַבִּים וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי

כֹּה אָמַר עליך ה' אֱלוֹהִים: וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי, כפי שעושים לדגים, בּאמצעות קְהַל עַמִּים רַבִּים, וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי, רשת הדייגים שלי. עמים רבים ייאספו ויצודו אותך.

וּנְטַשְׁתִּיךָ בָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ חַיַּת כָּל־הָאָרֶץ

וּנְטַשְׁתִּיךָ, אשליך, או: אפזר אותך בָאָרֶץ, עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ, וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ את כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ את חַיַּת כָּל־הָאָרֶץ. כיצור מים השלכתך אל היבשה תגרום למותך. ונבלתך המוטלת על פני השדה תמשוך אליה יצורים שונים לשבוע ממנה.

וְנָתַתִּי אֶת־בְּשָׂרְךָ עַל־הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ

וְנָתַתִּי אֶת־בְּשָׂרְךָ עַל־הֶהָרִים, וּמִלֵּאתִי אתעַל־הֶהָרִים, וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת ברָמוּתֶךָ, גאוותך. מצרים הייתה מדינה גאוותנית ורברבנית, וראתה את עצמה כנציגה המובילה של העולם התרבותי.

וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ מִדָּמְךָ אֶל הֶהָרִים וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ

וְהִשְׁקֵיתִי את אֶרֶץ צָפָתְךָ, ארצך, שמי היאור מציפים אותה, מִדָּמְךָ אֶל, על הֶהָרִים, וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ.

וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת־כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ

וְכִסֵּיתִי, כביכול, בְכַבּוֹתְךָ, כאשר אכבה אותך, את השָׁמַיִם, השמים ידמו כמכוסים, וְהִקְדַּרְתִּי, אחשיך אֶת־כֹּכְבֵיהֶם, שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ, וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ. התמוטטות המעצמה המצרית תשא אופי של אירוע קוסמי.

כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

ושוב – כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ, וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

וְהִכְעַסְתִּי לֵב עַמִּים רַבִּים בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ בַּגּוֹיִם עַל־אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם

וגם בארץ – וְהִכְעַסְתִּי, ארגיז לֵב עַמִּים רַבִּים בַּהֲבִיאִי את שֶׁמע שִׁבְרְךָ בַּגּוֹיִם, עַל־אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם. ההודעה על נפילת מצרים תזעזע את העולם. כיוון ששמעה של מצרים יצא בכל העולם, גם סופה יחריד את העמים כולם.

וַהֲשִׁמּוֹתִי עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים ומַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ עָלֶיךָ שַׂעַר בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם וְחָרְדוּ לִרְגָעִים אִישׁ לְנַפְשׁוֹ בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ

וַהֲשִׁמּוֹתִי, אגרום שישתוממו ויתאבלו עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים, ונפשות מַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ, יסערו עָלֶיךָ שַׂעַר, בְּעוֹפְפִי, כאשר אניף את חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, מדי רגע אִישׁ לְנַפְשׁוֹ, לעצמו, לחייו בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ. גם אם אין כוונה לפגוע בעמים אחרים, החרב האיומה המונפת על מצרים תפיל עליהם אימה.

כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ

כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ –

בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ עָרִיצֵי גוֹיִם כֻּלָּם וְשָׁדְדוּ אֶת־גְּאוֹן מִצְרַיִם וְנִשְׁמַד כָּל־הֲמוֹנָהּ

בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ, עָרִיצֵי גוֹיִם הם כֻּלָּם, וְשָׁדְדוּ אֶת־גְּאוֹן, תפארת מִצְרַיִם, וְנִשְׁמַד כָּל־הֲמוֹנָהּ. אכן, לרשותו של נבוכדראצר עמדו אנשי צבא קשוחים ואכזריים. באמצעותם הוא כבש כמה וכמה ממלכות והפך את בבל לאימפריה גדולה.

וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־כָּל־בְּהֶמְתָּהּ מֵעַל מַיִם רַבִּים וְלֹא תִדְלָחֵם רֶגֶל־אָדָם עוֹד וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם

וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־כָּל־בְּהֶמְתָּהּ, בהמת מצרים, מֵעַל מַיִם רַבִּים, מי הנילוס שגדלה עליהם, וְלֹא תִדְלָחֵם, תעכיר את המים רֶגֶל־אָדָם עוֹד, וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם. בדימוי, מי הנהרות ייוותרו צלולים כי לא יהיה מי שייכנס אליהם.

אָז אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן אוֹלִיךְ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

אָז אַשְׁקִיעַ את בוץ מֵימֵיהֶם לקרקעיתם, וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן צלול אוֹלִיךְ, ללא הפרעה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. לא תהיה בנהר פעילות – לא ישוטו בו ספינות, לא ירחצו בו ולא ישתמשו אדם ובהמה במימיו, וכך הנהר יצטלל.

בְּתִתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה וּנְשַׁמָּה אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'

כל זה יקרה – בְּתִתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה, וּנְשַׁמָּה, תיחרב אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ, כשארוקן את מצרים מכל נכסיה, בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ. שקט של מוות יאפוף את מצרים, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'. שברה הקיצוני של מצרים ילמד על כוחו של ה'.

קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ עַל־מִצְרַיִם וְעַל־כָּל־הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

קִינָה הִיא הנבואה הזאת, וְקוֹנְנוּהָ, הַשמיעו קינה זו. בְּנוֹת הַגּוֹיִם, העמים תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ בבוא הזמן, עַל־מִצְרַיִם, וְעַל־כָּל־הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר

נבואת קינה נוספת, שנאמרה לנביא כשבועיים לאחר הנבואה הקודמת:וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ שהוזכר קודם, הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

בֶּן־אָדָם נְהֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ ובְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר

בֶּן־אָדָם, נְהֵה, בְּכֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם, וְהוֹרִדֵהוּ, הורד בדבריך את המון מצרים, אוֹתָהּ – את הממלכה ואת בְנוֹת גּוֹיִם האַדִּרִם, ממלכות אדירות אחרות אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר, המתים.

מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים

הנביא 'מוריד' אומה אומה אל קברה – מִמִּי נָעָמְתָּ, פרעה?! האם אתה טוב ורצוי מאחרים?! רְדָה וְהָשְׁכְּבָה, שְׁכב אֶת, עם עֲרֵלִים, הבזויים, הרשעים שכבר מתו.

בְּתוֹךְ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל־הֲמוֹנֶיהָ

בְּתוֹךְ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפֹּלוּ המצרים, לחֶרֶב נִתָּנָה מצרים, מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְאת כָל־הֲמוֹנֶיהָ לשאול.

יְדַבְּרוּ־לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי חָרֶב

יְדַבְּרוּ־לוֹ, עליו אֵלֵי, אדירי הגִבּוֹרִים מִתּוֹךְ השְׁאוֹל, אלו שכבר מתו יאמרו על פרעה אֶת, עם עֹזְרָיו: "יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים, חַלְלֵי חָרֶב".

שָׁם אַשּׁוּר וְכָל־קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב

שָׁם – בשאול שוכנים אַשּׁוּר, המעצמה הקודמת שהובסה בידי הבבלים, וְכָל־קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו, ההמון הגדול שנקשר באשור בארץ החיים, שוכן סביבו גם בארץ המתים. כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב,

אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים

אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ של ממלכת אשור בְּיַרְכְּתֵי, בקצה הבוֹר. וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ. כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב, על אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית, הטילו מורא בְּאֶרֶץ חַיִּים. אלו שנתנו חיתתם על העולם – עתה הם מבוזים וחסרי אונים.

שָׁם עֵילָם וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר

שָׁם – בשאול עֵילָם, שהייתה בשעתה מדינה רחוקה בפרס, שהכול פחדו מחייליה, וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ, כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־יָרְדוּ עֲרֵלִים, מבוזים, רשעים אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם, לקחו עמם את בושתם אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר. גם הם ירדו מגדולה לחידלון.

בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי־חֶרֶב כִּי־נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן

בְּתוֹךְ החֲלָלִים שבשאול נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ – לעילם, בְּכָל, עם כל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו – סביבות המלך, או: בתחום משכבה קִבְרֹתֶהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי־חֶרֶב, כִּי־נִתַּן, ניתנה חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר, בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן עילם.

שָׁם מֶשֶׁךְ תֻבַל וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי מחוררי חֶרֶב כִּי־נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים

שָׁם – בשאול נמצאים גם חללי החרב של הממלכות מֶשֶׁךְ ותֻבַל וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי, מחוררי חֶרֶב, כִּי־נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים.

וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת עם גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם כִּי־חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים

וְלֹא יִשְׁכְּבוּ, ייקברו אֶת, עם גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים, שמתו בהילחמם אִתם, אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. נראה שגיבורי מלחמה נקברו, וחרבותיהם תחת ראשם, לאות כבוד. ואילו אלו ישכבו מדוקרים ומבוזים, ובמקום חרבות תחת ראשיהם – וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם, כִּי־חִתִּית, מוראם של גִּבּוֹרִים היו משך ותובל בְּאֶרֶץ חַיִּים. הנביא קובע את יחסו לחללי חרב אלה על פי מעשיהם בחייהם – הם היו קלגסים שהטילו אימה, לחמו והרסו ממלכות אחרות, ועם מותם פסקו התנכלויותיהם, והוטב לעולם בלעדיהם, והם עצמם ראויים למשכבם המבוזה.

וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי־חָרֶב

וְאַתָּה, פרעה, בְּתוֹךְ עֲרֵלִים, בין הרשעים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב, אֶת, עם חַלְלֵי־חָרֶב. לא תיקבר בכבוד אלא תוטל כהרוג בשדה. חַלְלֵי־חָרֶב.

שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְלֵי־חָרֶב הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר

שָׁמָּה – בין הערלים בשאול שוכנת גם אֱדוֹם, מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ, נכבדיה, אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם, עם כל גבורתם אֶת, יחד עם חַלְלֵי־חָרֶב. הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ, וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר.

שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל־צִדֹנִי אֲשֶׁר־יָרְדוּ אֶת־חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר

שָׁמָּה שוכבים נְסִיכֵי צָפוֹן הפיניקים כֻּלָּם וְכָל־צִדֹנִי אֲשֶׁר־יָרְדוּ אֶת־חֲלָלִים, בְּחִתִּיתָם, במוראם שהטילו מִגְבוּרָתָם, שלא עמדה להם – בּוֹשִׁים, וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר. בזמן נבואת יחזקאל טרם נכבשו הצידונים. הוא מדבר על שעתיד לקרות להם.

אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל־כֹּל־הֲמוֹנֹה חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל־חֵילוֹ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה מוטלים בשאול בביזיונם, וְנִחַם, ימצא נחמה בכך עַל־כֹּל־הֲמוֹנֹה, חַלְלֵי חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־חֵילוֹ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

כִּי־נָתַתִּי אֶת־חִתִּיתִי בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

כִּי־נָתַתִּי אֶת־חִתִּיתִי, במקום הפחד מפרעה וחילו, אטיל אני את מוראי בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. כאן מסיים יחזקאל את נבואותיו על מצרים. פרעה וחילו הגדול מצטרפים אל המתים ללא כבוד. יחזקאל רואה אותם ואינו רואה את גבורתם, את מסירותם ואת אומץ הלב שלהם. הוא רואה שאותם אנשים שהפילו אימה בעודם בחיים, במותם יתעלמו מהם. בחצר פרעה היו אנשים שראו בעצמם חכמים ונושאי דגל התרבות. במותם הם ישכבו עם כל החיילים ההרוגים האחרים. תפארתה של מצרים תהפוך חסרת ערך, ויישאר רק הביזיון הגדול – של סופו של פרעה.