חזור
יחזקאל
פרק כחוַיְהִי דְבַר־ ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים
בֶּן־אָדָם, אֱמֹר לִנְגִיד, שליט, מלך
הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל כָּל־סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ
הִנֵּה, לפי תפיסתך חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שהיה מפורסם בחכמתו בבבל – בין שמדובר באיש המוכר מספר דניאל, בין שמדובר באישיות קדומה יותר.
בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ
בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל, הצלחת מאוד, וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ.
בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ
בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ, בכשרונך בתחום המסחר הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ, כוחך, וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן תִּתְּךָ אֶת־לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן תִּתְּךָ אֶת־לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים,
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל־יְפִי חָכְמָתֶךָ וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים, עָרִיצֵי גּוֹיִם, עמים אכזריים שלא יתחשבו במעלות ובגדולה שאתה מייחס לעצמך, וְהֵרִיקוּ, ישלפו חַרְבוֹתָם עַל־יְפִי חָכְמָתֶךָ, וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ, זוהרך.
לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים
לַשַּׁחַת, לקבר יוֹרִדוּךָ, וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל, מוֹת הרוגים בְּלֵב יַמִּים, המקום הבטוח בעיניך.
הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ
הֶאָמֹר תֹּאמַר: "אֱלֹהִים אָנִי, ואי אפשר לפגוע בי" לִפְנֵי הֹרְגֶךָ? וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל, מסוּר בְּיַד מְחַלְלֶיךָ, הורגיך.
מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
מוֹתֵי עֲרֵלִים, אנשים מאוסים,
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
גם כאן באה קינה לאחר נבואת המפלה. מלך צור אמנם לא היה צדיק, אבל היו לו הישגים מפוארים, ומותו נחשב מעין השחתת עולם: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי
בֶּן־אָדָם, שָׂא קִינָה עַל־מֶלֶךְ צוֹר, כאילו כבר מת, וְאָמַרְתָּ לּוֹ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית, משלים את המידה, או את הצורה.
בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שׁהַם וְיָשְׁפֶה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ
בעת שישבת במקומך, כמו בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל־אֶבֶן יְקָרָה הייתה מְסֻכָתֶךָ, חופתך – אֹדֶם, פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ, שׁהַם וְיָשְׁפֶה סַפִּיר, נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב. מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ, נקבי החלילים שהיו בָּךְ, עמך – בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. כלי הנגינה, המסמלים פינוק ועושר, נוצרו כביכול במיוחד בשבילך.
אַתְּ כְרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר־קֹדֶשׁ־אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ
אַתְּ דמית לכְרוּב מִמְשַׁח, מלאך עליון הַסּוֹכֵךְ, פורס כנפיו, שולט,
תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ
תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ, תדמיתך מושלמת – ולאו דווקא מבחינה מוסרית – מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ. נולדת ככליל המעלות עַד שנִמְצָא עַוְלָתָה, עוולה, חטא בָּךְ –
בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסּוֹכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ
בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ, מסחרך מָלוּ, מלאו תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא. דמותו השלמה של נגיד צור לא הייתה אלא פרי עיסוקו במסחר. בסופו של דבר עולמו היה עולמו של סוחר מוצלח, והתנהגותו שהונעה מאינטרסים עסקיים היא שדרדרה את התנהלותו. וָאֲחַלֶּלְךָ, הורדתי את כבודך מֵהַר אֱלֹהִים, וָאַבֶּדְךָ מהיות כְּרוּב הַסּוֹכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ, אבנים יקרות או מבריקות.
גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ
גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ. שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל, בגלל יִפְעָתֶךָ. פארך הצמיח את יהירותך, והיהירות השחיתה את חכמתך. על כן עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ, לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ, לראות במפלתך.
מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל־רֹאֶיךָ
מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ, גזל ותרמית, חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ, קדושתך, וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכְךָ והִיא שאֲכָלַתְךָ. המסחר שאליו הקדשת את כולך, הרס אותך. הוא הביאך לחוש כאילו אתה מורם וחסין בפני כל ביקורת, והדבר הביא לסופך. וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל־רֹאֶיךָ.
כָּל־יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד־עוֹלָם
כָּל־יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ, השתוממו עָלֶיךָ, מלך צור. בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד־עוֹלָם. היית ברייה מעוררת אימה, המצויה מעל לאמות המידה האנושיות, והפכת להיות פגיע, שביר ואנושי לגמרי.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־צִידוֹן וְהִנָּבֵא עָלֶיהָ
בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־צִידוֹן וְהִנָּבֵא עָלֶיהָ.
וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ
וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי עָלַיִךְ, צִידוֹן, וְנִכְבַּדְתִּי, אתכבד בְּתוֹכֵךְ. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ. קדושתי תוכר כאשר העיר הגדולה הזו תהפוך לשממה.
וְשִׁלַּחְתִּי־בָהּ דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ וְנִפְלַל חָלָל בְּתוֹכָהּ בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'
וְשִׁלַּחְתִּי־בָהּ דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ, וְנִפְלַל, נפל חָלָל בְּתוֹכָהּ בְּחֶרֶב שתבוא עָלֶיהָ מִסָּבִיב. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.
וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים אוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהִים
וְלֹא־יִהְיֶה מן הצידונים עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן, בן-שיח קוצני מַמְאִיר, פוגע, דוקר וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים, המואסים אוֹתָם. מכאן שבעבר התייחסו הצידונים לישראל בבוז, שמחה לאיד וחוסר התחשבות. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהִים.
כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּקַבְּצִי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב
ירושלים וצור היו בנות תחרות; ככל שירושלים קטנה – צור גדלה.
וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם
וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים, משפטים, עונשים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ בכך ישראל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.