וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל בְנֵי עַמּוֹן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם

בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל, עסוק בבְנֵי עַמּוֹן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם.

וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה

וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן: שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: האומה העמונית, יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח, כיוון שאת קוראת קריאות שמחה אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל, על מקדשי שחולל, וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה, חרבה, וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה. אף שהעמונים היו שותפים במידה מסוימת במרד צדקיהו בבבל, הם שמחו על חורבן יהודה כחלק מהעוינות המסורתית שלהם לישראל.

לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי־קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה וְיִשְּׁבוּ טִירוֹתֵיהֶם בָּךְ וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ

לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי־קֶדֶם, עמי המזרח ששכנו מחוץ לתחום המיושב של עמון, שמאוחר יותר הוגדרו כשבטים הערביים, לְמוֹרָשָׁה, וְיִשְּׁבוּ טִירוֹתֵיהֶם, הם יקבעו את מחנות האוהלים שלהם בָּךְ, בארצך, וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם, מגוריהם. הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ, וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ.

וְנָתַתִּי אֶת־רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת־בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ־צֹאן וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'

וְנָתַתִּי אֶת־רַבָּה, בירתה של ממלכת עמון, לִנְוֵה, מעון גְמַלִּים, וְאֶת־בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ־צֹאן, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'. ואכן בשלב מסוים השבטים הערביים התנחלו בארץ בני עמון ונשארו בה עד היום הזה.לְמִרְבַּץ־צֹאן, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.

כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל וַתִּשְׂמַח בְּכָל־שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל

כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים לעמון: יַעַן מַחְאֲךָ יָד, מחאת כפיים, וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל, כעין ריקוד, וַתִּשְׂמַח בְּכָל־שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ, בבוז מלא אֶל, על שממת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,

לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצוֹת אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'

לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ, וּנְתַתִּיךָ לְבַז, שוד לַגּוֹיִם, וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים, וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצוֹת, אַשְׁמִידְךָ כעם, וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'. באותה תקופה לא יצאו העמונים למלחמה של ממש נגד ישראל, אך הם נמנעו מכך רק מפני שלא היו רבים וחזקים דיים. איבתם לעם ישראל ניכרת בשמחתם במפלתו. לכן סופם להיאבד מן העולם.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל־הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה

ועתה נבואה על שכנות עמון שמדרום:כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן אֲמֹר, אמרו מוֹאָב וְשֵׂעִיר: הִנֵּה כְּכָל־הַגּוֹיִם שהיו ונעלמו, כך בֵּית יְהוּדָה. ויש באמירה זו חילול שם שמים.

לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת־כֶּתֶף מוֹאָב מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ צְבִי אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימוֹת בַּעַל מְעוֹן וְקִרְיָתָיְמָה

לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ בפני האויב אֶת־כֶּתֶף, קצה שטח בולט, כמו צלע הר מוֹאָב, מֵאזור הֶעָרִים, מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ, מערי הקצה שלו, שהן צְבִי, פאר אֶרֶץ – בֵּית הַיְשִׁימוֹת, בַּעַל מְעוֹן, וְקִרְיָתָיְמָה.

לִבְנֵי־קֶדֶם עַל־בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא־תִזָּכֵר בְּנֵי־עַמּוֹן בַּגּוֹיִם

אני פורץ את גבול מואב לִבְנֵי־קֶדֶם בבואם עַל־בְּנֵי עַמּוֹן, וּנְתַתִּיהָ – את עמון להם לְמוֹרָשָׁה, לְמַעַן לֹא־תִזָּכֵר בְּנֵי־עַמּוֹן בַּגּוֹיִם.

ובְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'

וגם בְמוֹאָב עצמה אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם

ולמדינה דרומית יותר:כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה, האדומים נקמו בממלכת יהודה, שברוב הזמן שלטה בהם, וגם תמכו באויבי יהודה בשעת החורבן, וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם, וְנִקְּמוּ בָהֶם,

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים וְנָטִתִי יָדִי עַל־אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וְנָטִתִי יָדִי, אפנה את כוחי עַל־אֱדוֹם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן, חבל ארץ או עיר באדום, וּדְדָנֶה, דדן. בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ.

ונָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת־נִקְמָתִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים

ובעתיד, נָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי, וְיָדְעוּ האדומים אֶת־נִקְמָתִי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם

כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים עִם ישראל בִּנְקָמָה, וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט, בבוז בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית, כדי לחבל באֵיבַת עוֹלָם, שנאה תמידית,

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים, כינוים של הפלשתים, אולי על שם מקום מוצאם – האי כרתים בים התיכון ליד יוון, המכונה 'כפתור', וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. הפלשתים אינם יושבי הארץ הקדמונים אלא פלשו מאיי הים והתיישבו באזור החוף.

וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם

וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם.