חזור
יחזקאל
פרק כבוַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ!
וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט, האם תרצה לשפוט אֶת־עִיר שופכי הַדָּמִים ירושלים,
וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ ועָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה
וְאָמַרְתָּ לה: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַת עִיר אשר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ כדי
בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת
בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת, נטמאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ, הבאת את ימייך אל קצם, וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ, הגעת לסוף שנותייך. עַל־כֵּן, נְתַתִּיךְ, אתן אותך חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה, ביזיון לְכָל־הָאֲרָצוֹת –
הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה
הארצות הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ, יתלוצצו עלייך, טְמֵאַת הַשֵּׁם, בעלת השם הטמא, רַבַּת הַמְּהוּמָה, העיר הפרועה, מלאת המהומות.
הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם
הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מלכי יהודה, שכל אִישׁ מהם פונה לכוח זְרֹעוֹ,
אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ
אָב וָאֵם הֵקַלּוּ, זלזלו בָךְ. לַגֵּר עָשׂוּ, עם הזרים התנהגו, לחצו או נטפלו
קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ
אַת, העיר ירושלים, אֶת קָדָשַׁי בָּזִית, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ,
אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפֹךְ־דָּם וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ
אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפֹךְ־דָּם, על ידי לשונות רעים שאמרו על אדם, גרמו לשפוך את דמו. וְאֶל, על
עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ
עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ, אנשים חטאו עם נשי אביהם,
וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ
וְאִישׁ אֶת, עם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה, וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ. לעתים חטאים אלה נעשים בביתו של אדם באונס, כגון אחות צעירה הנופלת קרבן לפגיעת אחיה המבוגר, או נידה המצויה עם בעלה האלים. שמא משום כך בשתי אלו נאמר לשון עינוי.
שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ שופטייך לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם, כדי שיגֵנו על רוצחים או יצדיקו רציחות. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, ריבית
וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ
וְהִנֵּה הִכֵּיתִי בכַפִּי לביטוי צער וכאב אֶל, על בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, וְעַל־דָּמֵךְ, שפיכות הדמים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.
הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ! אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי
הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ?! האם לבך יחזיק מעמד?! האִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, כוחך לַיָּמִים, ימי הנקם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ, מכין לך?! הרי תיהרסי כולך עד היסוד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, וכך אעשה.
וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ
ואז – וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִיךְ, אפזר אותך בָּאֲרָצוֹת, וַהֲתִמֹּתִי, אכלה את טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ, אולי עקב הגלייתך ופיזורך בכל העולם.
וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'
וְנִחַלְתְּ בָּךְ, תיווכחי שאת מחוללת
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִיגִים כֶּסֶף הָיוּ
בֶּן־אָדָם, הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג, חומר זר המעורב במתכת יקרה. כֻּלָּם כנְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר, תנורכּוּר, היתוך סִיגִים בכֶּסֶף הָיוּ. ישראל נעשו יסוד מזייף או מלכלך.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִַם
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים, לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִַם,
קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תּוֹךְ כּוּר לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם
את קְבֻצַת, אוסף הכֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל, אֶל־תּוֹךְ כּוּר, שבו מפרידים את הסיגים, לָפַחַת, לנפוח, לנשוב, ללבות עָלָיו אֵשׁ, לְהַנְתִּיךְ, להתיך. ירושלים תהפוך לכור מַצְרֵף, שבו האש תלהט ותפריד את הסיגים. כֵּן אֶקְבֹּץ אאסוף אתכם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם. המבנה החברתי של העיר, שלטונה ושאר מוסדותיה יתפוררו לגמרי.
וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ
שוב – וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ.
כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם
כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם
בֶּן־אָדָם, אֱמָר־לָהּ – לירושלים: אַתְּ אֶרֶץ שלֹא מְטֹהָרָה, מנוקה הִיא, שלֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. לא ירד עלייך גשם ושטף את זוהמתך.
קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ
קֶשֶׁר, חֶבֶר נְבִיאֶיהָ חבורה – לאו דווקא מאורגנת – של נביאי שקר שוקדת בְּתוֹכָהּ על חיזוק המצב הקיים. נביאים אלו אומרים הן לשלטון ולדעות הרווחות בעם, ובכך נעשים כַּאֲרִי שׁוֹאֵג כשטֹרֵף טָרֶף.
כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם
כֹּהֲנֶיהָ, שבאופן מסורתי הם אלו המלמדים את העם תורה, חָמְסוּ, השחיתו, או עשקו מהעם את תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי – בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, כל אלה לא נחשבו בעיניהם, וָאֵחַל, התחללתי בְּתוֹכָם. הכהנים נעשו חבורה של תאוותנים וחמדנים, והם מבזים את הקודש בהתנהגותם.
שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע
שָׂרֶיהָ, המנהיגים הפוליטיים בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף תאבים לִשְׁפָּךְ־דָּם, לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, באופן ישיר או עקיף לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.
וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים וַה' לֹא דִבֵּר
וּנְבִיאֶיהָ של ירושלים, במקום להצביע על הבקיעים ולעורר על הפרצות, טָחוּ לָהֶם, כיסו אותם בתָּפֵל, טיח שאינו מתקיים, חֹזִים חזונות שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב, שקר. הם אֹמְרִים: "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים", וַה' לֹא דִבֵּר.
עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט
לא רק המנהיגים הרוחניים והפוליטיים, אלא גם עַם הָאָרֶץ, האנשים הפשוטים עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, רימו וציערו, וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.
וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי
וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם, חיפשתי בתוכם אִישׁ שיפעל בכיוון הפוך – גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ, מגונן לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ – וְלֹא מָצָאתִי. לא היה אדם אחד בירושלים שזכותו תגן על העיר.
וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי, כעסי כִּלִּיתִים, גמול דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.