חזור
יחזקאל
פרק כוַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת־ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לגלות יהויכין,
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן־אָדָם דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים! חַי־אָנִי אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
בֶּן־אָדָם, דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים?! דרישתכם אותי אינה כנה.
הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם! אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם
הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם, הֲתִשְׁפּוֹט, בֶּן־אָדָם?! אל תדון בעניינם, אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. על זקנים אלה לשמוע את החשבון הגדול של המציאות, לא את חשבונם הפרטי.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: בְּיוֹם בָּחֳרִי, בזמן שבחרתי בְיִשְׂרָאֵל, וָאֶשָּׂא יָדִי, נשבעתי
בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת
בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי, חיפשתי לָהֶם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי, יפי, חמדה
וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
וָאֹמַר אֲלֵהֶם באותו הזמן: אִישׁ את שִׁקּוּצֵי, אלילי עֵינָיו, שהעיניים נשואות אליהם.
וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם
וַיַּמְרוּ, מרדו בִי, וְלֹא אָבוּ, רצו לִשְׁמֹעַ אֵלַי – אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ. כבר בארץ מצרים היו בני ישראל מרדנים.
וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל, כדי שלא יתחלל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם – לבני ישראל לְעֵינֵיהֶם ונשבעתי לישראל לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר
ולכן למרות שלא היו ראויים – וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר,
וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם
וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. משפטי ה' הם המעצבים את הדרך הראויה לחיות.
וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם
וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.
וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם
וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, החוקים והמשפטים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, לְכַלּוֹתָם.
וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם
וָאֶעֱשֶׂה בכל זאת לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם.
וְגַם־אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת
וְגַם־אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם – את היוצאים ממצרים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי להם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת,
יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ
יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ,
וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר
ועם זאת – וַתָּחָס עֵינִי, ריחמתי עֲלֵיהֶם מִלשַּׁחֲתָם, וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה, לא השמדתי אותם בַּמִּדְבָּר.
וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ
וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם, של היוצאים ממצרים, בַּמִּדְבָּר: בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ,
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם
כי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם,
וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
וַיַּמְרוּ־בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא־שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר
וַיַּמְרוּ־בִי גם הַבָּנִים – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא־שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. ושוב, כיוון שגם דור זה לא שמע בקולי – וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר.
וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם לְעֵינֵיהֶם
וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־יָדִי, נמנעתי, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם לְעֵינֵיהֶם.
גַּם־אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת
גַּם־אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי נשבעתי לָהֶם – לדור בניהם של יוצאי מצרים כבר בַּמִּדְבָּר, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת, לפזר אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת בבוא הזמן,
יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא־עָשׂוּ וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם
יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא־עָשׂוּ, וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.
וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם
וְגַם־אֲנִי – בהתאם להתנהגותם – נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם, חוקַי שהיו אמורים להיות לישראל לחיים ולברכה נהפכו להם לרועץ, גם משום שישראל נכשלו בהפרתם, גם מפני שסילפו את החוקים, וגם משום שהחוקים עצמם אינם מתאימים למי שאינו נאמן לה'.
וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם בְּהַעֲבִיר כָּל־פֶּטֶר רָחַם לְמַעַן אֲשִׁמֵּם לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי ה'
וָאֲטַמֵּא אוֹתָם, הנחתי להם לטעות
לָכֵן דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל בֶּן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל
לָכֵן דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֶּן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ, חירפו וביזו אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל, כדלהלן:
וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וַיִּרְאוּ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבוֹת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת־נִסְכֵּיהֶם
וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ בארץ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבוֹת, שענפיו עבים וצפופים, וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם, וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם, קרבנם המכעיס,
וָאֹמַר אֲלֵהֶם מָה הַבָּמָה אֲשֶׁר־אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם! וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה
וָאֹמַר אֲלֵהֶם: מָה הַבָּמָה, מה יש בה בבמה הגבוהה אֲשֶׁר־אַתֶּם הַבָּאִים, באים
לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים!
ומכאן לזמן ההווה: לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים, וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים?!
וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל־גִּלּוּלֵיכֶם עַד־הַיּוֹם וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל! חַי־אָנִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם
וּבִשְׂאֵת, בהרמת מַתְּנֹתֵיכֶם, כלומר בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ, אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל־גִּלּוּלֵיכֶם, עַד־הַיּוֹם, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם אם תדרשוני, בֵּית יִשְׂרָאֵל?! חַי־אָנִי, אני נשבע, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם. לא אענה לכם מפני שאינכם ראויים לכך, שהרי אתם מקיימים פולחנים מתועבים.
וְהָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן
וְהמחשבה הָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כלומר אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: "נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן, כדאי לנו לעזוב את ה' ולהיות 'עם נורמלי', לעבוד עץ ואבן".
חַי־אָנִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם
חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. מלכותי עליכם אינה תלויה ברצונכם.
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה
אתם לא תיטמעו בגויים כפי מחשבתכם – וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם, תפוצו בָּם, אך לא תזכו לצאת ולהתקבץ שמחים וטובי לב, אלא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. תגיעו לארצכם שבעי מלחמות, רדיפות, שחיטות וצרות אחרות.
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל־פָּנִים
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים, תנדדו מגולה לגולה מופקרים לטרף ולביזה,
כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת, עם אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם במדבר העמים, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית
וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט. כמו שסופרים כבשים – מעבירים אותן אחת אחת תחת מטה הרועים, כך אתם תיבחנו כולכם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת, בקשר, או בכבל הַבְּרִית.
וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'
וּבָרוֹתִי, אברור מִכֶּם את הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאולם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא, יבואו. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.
וְאַתֶּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם־אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ־עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם
וְאַתֶּם, בֵּית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים בלשון אירונית: אִישׁ את גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, לכו אחר האלילים כאוות נפשכם ואל נא תשובו אלי, וְאַחַר נראה אִם־אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי,
כִּי בְהַר־קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלוֹהִים שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם
כִּי בְהַר־קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל הנשארים מבֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ, לא במדבר העמים, שָׁם אֶרְצֵם, וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם, מתנותיכם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם, בכורות, ביכורים ותרומות.
בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם
ואז בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. הגויים ייווכחו שאני מחזיר אתכם לארץ ישראל, וכך שוב יקודש שמי.
וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם
וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם. אתם חושבים שתצליחו להתמזג בעמים שבקרבם אתם יושבים בגלות, ושתיפטרו מהתחייבויותיכם לי. לא כך יהיה. ברצונכם או שלא ברצונכם תחזרו לארץ שהבטחתי לאבותיכם, ואז תדעו שאני ה'.
וּזְכַרְתֶּם־שָׁם אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל־עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם
וּזְכַרְתֶּם־שָׁם – בארץ ישראל אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל־עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם בעבר. ולאחר שעולמכם ייהפך טוב יותר – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, תסתכלו על עצמכם בעבר ברגשי חרטה ובוז בְּשל כָל־רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.
וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.