חזור
יחזקאל
פרק ידוַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי
וַיָּבוֹא, ויבואו
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם!
בֶּן־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה היושבים לפניך, הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם. הם דבקים בעבודה זרה, והיא תופסת את לבם ומוחם.
לָכֵן דַּבֶּר־אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא אֲנִי ה' נַעֲנֵיתִי לוֹ בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו
לָכֵן דַּבֶּר־אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו, וּבָא אֶל־הַנָּבִיא בתקווה שהנביא אינו מכיר את מחשבותיו – אֲנִי ה' נַעֲנֵיתִי, אענה,
לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם
איני מתעלם ממנו – כפי שאולי היה ראוי – לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם, במחשבותיהם הרעות שהם מנסים להסתיר, אֲשֶׁר נָזֹרוּ, התרחקו מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם. אני מתריע וחושף את צפונות לבם כדי להודיע להם שאין ביכולתם להיסתר ממשפט ה'.
לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם וּמֵעַל כָּל־תּוֹעֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם
לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: שׁוּבוּ אל ה' וְהָשִׁיבוּ, העבירו את עצמכם מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם, וּמֵעַל כָּל־תּוֹעֲבֹתֵיכֶם, עבודת האלילים שאתם שטופים בה, הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם.
כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר־יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא לִדְרָשׁ־לוֹ בִי אֲנִי ה' נַעֲנֶה־לּוֹ בִּי
כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר־יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי, יתרחק ממני, וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו, וּבָא אֶל־הַנָּבִיא לִדְרָשׁ־לוֹ בִי, חוטאים אלה אינם נמנעים מלבוא אל הנביא, על אף מעשיהם ומחשבות העוון שבלבם, כי נוסף על אמונתם באליליהם הם מעוניינים לשמוע באמצעות הנביא גם את דברי ה'. אֲנִי ה' נַעֲנֶה־לּוֹ בִּי, בעצמי אענה לו –
וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמוֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'
וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא, אפנה להענישו, וַהֲשִׂמוֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים, אשים אותו לדגם ולסיפורים. כלומר, הקורות אותו יהיו דוגמה שתמחיש לאחרים את הפורענויות הבאות על אנשים מסוגו. וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'. הנביא אמנם פונה כאן לכל ישראל, אבל דבריו מכוונים תחילה למכובדים היושבים לפניו. הוא מדבר אליהם בזעם רב, מפני שהם, בלבם, שייכים לעולם של אמונות זרות, ובאים אל הנביא כדי לגוון את עולמם או לשם השגת מידע. מדברי יחזקאל הם שומעים שאם אכן ה' ידבר אליהם, יהיה זה רק חלק מעונשם החמור.
והַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל
ט ומצד שני, הַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר, כשבאים אנשים אל הנביא, נותנים לו כבוד גדול ומבקשים שידבר אליהם, הוא עלול להתפתות ולומר דבר שאינו ראוי, כדי לזכות בתשומת לב או בטובות חומריות, שהרי גם לנביא יש חולשות – אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא, אפשרתי לו ללכת בדרך שהוא בחר בה,
וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה
וְנָשְׂאוּ כולם באחריות עֲוֹנָם – כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ את הנביא ולבו פונה אל אחרים, כַּעֲוֹן הַנָּבִיא המתפתה לומר לשומעיו דברים שאינם ראויים יִהְיֶה. עונש שניהם שווה.
לְמַעַן לֹא־יִתְעוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא־יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
לְמַעַן לֹא־יִתְעוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי, וְלֹא־יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶם, וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. העונשים החמורים נועדו להסיר את החטא מלבות בני ישראל, ולהביא לנאמנותם לי. על הבאים אל הנביא לשמוע נבואתו להביא בחשבון שנבואה זו היא דבר ה', התובע מהם לקיים את דברו ומזהיר שאם לא יעשו כן – יאבדו.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃ הנבואה דנה תחילה במתרחש בעולם:
בֶּן־אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה
בֶּן־אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל, להתכחש אלי,
וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וְגם אם הָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, שהם מופת לרבים: נֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב. כל אחד מהצדיקים המפורסמים האלה שרד כיחיד בשל צדקתו.
לוּ־חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה
לוּ־חַיָּה רָעָה, מתקפת חיות טורפות אַעֲבִיר בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה, החיות יטרפו את בני הארץ, וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה,
שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה
שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אילו היו בְּתוֹכָהּ – חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ, צדקת האבות לא תציל את זרעם. הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה.
אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל־הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה
אוֹ אם חֶרֶב, מלחמה אָבִיא עַל־הָאָרֶץ הַהִיא, וְאָמַרְתִּי, גזרתי, או התרעתי מראש:
וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ
וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ – חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת, כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. אֱלוֹהִים, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת, כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ.
אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל־הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה
אוֹ מגפת דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל־הָאָרֶץ הַהִיא, וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, בהרג
וְנֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים אִם־בֵּן אִם־בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם
וְנֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ – חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־בֵּן אִם־בַּת יַצִּילוּ, אך הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם. אם באה פורענות, היא פוגעת בכול ואיש אינו חסין מפניה בגלל קשרי דם. גם הגדולים בצדיקי העולם, שצדקתם עומדת לעד וזכויותיהם רבות מספור, יכולים להציל רק את נפשם ולא אחרים.
כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה
כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַף כִּי, על אחת כמה וכמה כאשר את אַרְבַּעַת שְׁפָטַי, עונשי הָרָעִים, חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר, שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִַם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. אם בכל פורענות בפני עצמה, לא יינצלו אלא הצדיקים הגמורים, כל שכן במקרה של ירושלים, שבה אשלח את כל ארבע הפורעניות יחד – אמורים כל תושביה הרשעים להיכחד.
והִנֵּה נוֹתְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ
ובכל זאת הִנֵּה נוֹתְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה, הַמּוּצָאִים מהעיר, בָּנִים וּבָנוֹת, הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם, ישרדו פליטים צעירים שיוכלו לשאת את קשיי הדרך מירושלים לבבל, וכשיגיעו לבבל – וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם, מהם תלמדו על מה ולמה נענשה ירושלים. כשתבינו זאת, תצדיקו את הדין וְנִחַמְתֶּם, תקבלו תנחומים, יירגע יגונכם
וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם, אותם ניצולים יגרמו לכם נחמה, כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם, וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.