חזור
קהלת
פרק טכִּי אֶת־כָּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי ולָבוּר אֶת־כָּל־זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם
כִּי אֶת־כָּל־זֶה, לכל המציאות הנוכחית נָתַתִּי אֶל־לִבִּי, ואני מעוניין לָבוּר, לברר אֶת־כָּל־זֶה – מה נכון, טוב וחשוב, ומה שקרי, רע וטפל. וגיליתי אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, ההולכים אחריהם;
הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא
הַכֹּל יכול לקרות לאדם הפרטי כַּאֲשֶׁר, כמו שקורה לַכֹּל.
זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל־הַמֵּתִים
זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל, בין לרעים בין לטובים. לעיני אדם לא נגלה כל קשר בין מעשיהם של בני האדם לבין המוצאות אותם – עליותיהם וירידותיהם, ועל כן הוא חש שהחיים נטולי משמעות. וְגַם – קשור לעובדה הקודמת, מאחר שאין רואים את הקשר בין הטוב והרע לבין המקרים – לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת, שכרות ושיגעון בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם. וְאַחֲרָיו, אחריתו של הלב
כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת
כִּי רק למִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל־הַחַיִּים, אל כל אחד מסוגי החיים – יֵשׁ בִּטָּחוֹן. ולהמחשה – כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת.
כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם
כִּי רק הַחַיִּים יוֹדְעִים בוודאות שֶׁיָּמֻתוּ, וְאילו הַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְלא זו בלבד אלא – אֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם.
גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם וגַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה, הכול נמחק ונמוג לאחר מותם. וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. לא נותר זכר מתולדות חייהם, מעלליהם והרפתקאותיהם בעולם הזה. הרי שהביטחון שבעצם הידיעה, גם אם הוא מועט וגם אם הוא מעכיר את שלוות הנפש, מקנה לחיים, בעלי התודעה, עליונות על המתים שאינם יודעים דבר.
לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ
ומסקנה מן הדברים האמורים:לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ, כדאי שתמצא סיפוק בחייך הפשוטים ותימנע מלהיטלטל בין רגשות הקנאה, השנאה והתאווה, כִּי בצורת חיים זו תדע כי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ,
בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר
בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים. לבש בגדים נאים, פשוטים ונקיים, וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר. משח את שערך בשמן כדי לטפחו.
רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי זה הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
רְאֵה חַיִּים, חיה באושר עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ. גם אם אינך חכם, וחייך נטולי משמעות – ראוי שתהיה מאושר בחיי הבל אלו, ֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ. כִּי זה הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. זהו גורלך, שמח בו. גם אם לחיים אין משמעות בעבורך, לפחות שמח בחייך הסבירים ונטולי היומרות.
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, כל מה שבאפשרותך לעשות – עֲשֵׂה כאן ועכשיו, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה, אליה. לאחר המוות לא תוכל לעשות מעשים. אז גם לא יהיה מקום לשיקולים כלשהם. על כן ראוי להעדיף חיי הווה נוחים, נישואים מאושרים ומעשה ועמל המתאימים לאפשרויות.
שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה; וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר; וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם
אך מנגד, שַׁבְתִּי וְרָאֹה, וראיתי תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ שאין כל ערובה לביטחון ומרגוע גם בחיים הפשוטים, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, הריצה. לא תמיד יצליחו קלי הרגליים להימלט או לתפוס את מי או את מה שיבקשו לתפוס; וְלֹא מובטח לַגִּבּוֹרִים הַניצחון במִּלְחָמָה; וְגַם לֹא מובטח לַחֲכָמִים לֶחֶם, פרנסה; וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר; וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. אף שבעלי הידע עשויים להועיל לכול, לא תמיד הם מוצאים חן בעיני הבריות; כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם. חייו של כל אחד מבעלי הכישורים הללו עלולים להישחת.
כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם
כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ, את העתיד לבוא עליו. איש אינו יודע מתי יבוא כישלונו ומהיכן יצוץ. כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, רשת או מכמורת שכאשר הדג נתפס בה הוא סובל, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, מלכודת, כָּהֵם, כמותם יוּקָשִׁים, נלכדים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. גם בני האדם נלכדים לפתע ואינם יכולים להיחלץ. גם מי שמתמקד בחיי ההווה והוא מדחיק את המחשבה המטרידה על המוות ומסתמך על מעלותיו המוּלדות או על יתרונות שקנה לעצמו בחייו, אינו מוגן מפני מלכודות החיים ופגעיהם.
גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי
גַּם תופעה זֹה, זו רָאִיתִי בעניין החָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי, בעיני:
עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים
ישנה עִיר קְטַנָּה, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב, הקיף אֹתָהּ במצור, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים, חומות עזר להתקפה, גְּדֹלִים. .
ומָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ ואָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא
במצב זה נראה שאין לעיר סיכוי. ואולם מָצָא, נמצא בָהּ – בתוך העיר אִישׁ מִסְכֵּן, עני,
וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים
וְאָמַרְתִּי, והסקתי אָנִי שאמנם טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְזאת אף על פי שחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים, מקובלים ונזכרים, ואת תהילתו נוחלים אחרים.
דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים
עם זאת, בנסיבות אחרות יזכה החכם בהכרה, ודבריו יישמעו. הדבר יקרה הודות לאופן הדיבור שלו:
טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה
על כן בסופו של דבר, טוֹבָה חָכְמָה יותר מִכְּלֵי קְרָב, וְאולם, אין היא מבטיחה את גורלו של החכם, שכן חוֹטֶא אֶחָד הכופר בטובת החכם, יְאַבֵּד, יצליח להשכיח ולמחוק טוֹבָה הַרְבֵּה. פירוש חלופי: אף על פי שטובה חכמה מכלי קרב, אין היא מבטיחה את הצלחת הצבא, משום שגם אם הצבא פעל בעצת החכם, די בבוגד אחד כדי להכשיל הכול.