מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו ועֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא

מִי כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר?! אין מי שיבין את פשר הדברים כמו החכם. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, ובעקבות חכמתו עֹז פָּנָיו, עזות הפנים והיוהרה שהיו בחכם יְשֻׁנֶּא, ישתנה לטובה. החכמה מקרינה על פני החכם, והיא תשפיע על מידותיו.

אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר ועַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים

אֲנִי את פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר, שומר, שומע בקולו, ואני שומר גם עַל דִּבְרַת, דבר שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, השבועה שנשבעתי לאלוקים.

אַל־תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה

אַל־תִּבָּהֵל, תברח. מִפָּנָיו תֵּלֵךְ לאן שישלח אותך. אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע, כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה. אם תמרה את פי המלך, תמצא אותך רעה.

בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה

בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ, פקודתו של המלך היא האמצעי לשִׁלְטוֹן. וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה?! איש לא יערער על מעשיו של המלך, וכל שכן – על מעשיו של אלוקים.

שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם

שׁוֹמֵר מִצְוָה, שהיא צו המלך, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם. החכם זוכר את יום הפקודה הצפוי, ומציית לחוק בהווה מתוך מחשבה על המשפט העתיד לבוא, או: החכם יודע את הזמן והמתכונת הראויים לכל דבר,

כִּי לְכָל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו

כִּי לְכָל־חֵפֶץ, דבר יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו. נדרשת חכמה לאדם לזהות את הטוב והנכון בכל מעשה.

כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה־שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ

האדם חוטא משום שהוא מדחיק את תוצאות מעשיו – כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה־שֶּׁיִּהְיֶה בעתיד, כִּי כַּאֲשֶׁר, כפי שיִהְיֶה, יהיו תוצאות מעשיו, מִי יַגִּיד לוֹ עכשיו?!

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, ברוח החיים שלו עצמו לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ, למנוע את יציאתה מהגוף בבוא העת וְאֵין שִׁלְטוֹן לאדם בְּיוֹם, על עיתוי הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה. אין אדם יכול לשלוח אחרים להעביר אליהם את גורל המוות המיועד לו,חַת בַּמִּלְחָמָה. וְלֹא־יְמַלֵּט, יציל רֶשַׁע, הרעש והחרדה, כלומר רוב השתדלות, או: קיבוץ ממון אֶת־בְּעָלָיו מהמוות.

אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת־לִבִּי לְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ

אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי, וְנָתוֹן, ונתתי אֶת־לִבִּי לְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֵת אֲשֶׁר, כאשר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. שליטת אדם באדם באשר היא, מזיקה הן לשולט והן לנשלט. קיימת בעיה עקרונית בעצם השלטון.

וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ גַּם־זֶה הָבֶל

וּבְכֵן, ובאופן זה רָאִיתִי רְשָׁעִים שכעת הם קְבֻרִים וָבָאוּ, ששקעו ונעלמו, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, והרשיעו בו כרצונם, וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ. ולבסוף אבד זכרם ושכחו אותם אפילו בעיר שבה עשו את המעשים הללו. גַּם־זֶה – שכחת הרשעים הָבֶל.

אֲשֶׁר אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל־כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי־הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע

אֲשֶׁר, שכן אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם, משפט, פקודת גמול על מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה. עַל־כֵּן, מכיוון שהגמול איננו מידי מָלֵא, מעז לֵב בְּנֵי־הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע, מתוך הדחקת הפורענות העתידה להתרגש עליהם רק בעתיד הרחוק.

אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת ומַאֲרִיךְ לוֹ כִּי גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו

אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת, מאה פעמים, ואלוקים מַאֲרִיךְ לוֹ אפו ואינו גומל לו מיד כרעתו. כִּי, אבל גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר לאחר זמן יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו,

וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים

וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים, אלא חייו יכלו כַּצֵּל העובר על אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים.

יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל

אחרי שטען שבסופו של דבר יגיע הגמול הצודק, שוב הופך קהלת את הקערה על פיה: יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ, בעולם שלנו – אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם, להם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, ואף על פי כן אנשים מצפים לראות את הצדק והיושר. אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל, כי בגלוי אין העולם מתנהל כפי שהוא היה אמור להתנהל.

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

וְכיוון שכך שִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה הפשוטה, אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּא – המנהג הזה יִלְוֶנּוּ, ילַווה אותו בַעֲמָלוֹ ביְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה

למסקנה זו הגעתי כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת, להבין אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ, וגיליתי כִּי מי שעוסק בכך גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה, איננו מוצא מנוח.

וְרָאִיתִי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם־יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא

וְרָאִיתִי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא ולהבין אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשֶׁל אֲשֶׁר, שכן יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ פשר וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם־יֹאמַר, ירצה הֶחָכָם לָדַעַת – לֹא יוּכַל לִמְצֹא את משמעות המציאות. על כן אני משבח את השמחה הטבעית. טוב לאדם ששמחה זו מלווה אותו בעמלו, מנעימה לו את חייו ומניחה את נפשו.