וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם

וְשַׁבְתִּי אֲנִי להתבונן פעם אחר פעם במתרחש בעולם, וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשׁוּקִים, קרבנות העוולות אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, בעולם. וְהִנֵּה נראית דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם בכֹחַ וְאֵין, אין לָהֶם מְנַחֵם. העולם מלא רשעות וכאב.

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה

וְשַׁבֵּחַ, משבח, מעדיף אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים, שֶׁהרי כְּבָר מֵתוּ, מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה, עדיין, כי המתים פטורים כבר מן הצרות הללו, ואילו החיים מוקפים בחיי עוולה.

וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם – מן החיים ומן המתים – אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה, מי שעוד לא נולד, ר־עֲדֶן לֹא הָיָה,אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. על המתים נשאר רושם הרוע; החיים חווים אותו; ואלה שטרם נולדו – בהם הרוע כלל לא נגע.

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל העבודה וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי תופעה זו הִיא הבסיס או התוצאה של קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. פעמים רבות הצלחת עבודתו של אדם וכשרונותיו מעוררים את הזולת לקנא בו, אבל גַּם־זֶה – הקנאה בקנייני הזולת ובכוחותיו היא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ

מצד אחד הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו בחיקו, משום שהוא איננו עובד, וְלכן אין לו פרנסה ומזון והוא אֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ, בשרו נאכל והוא מת מרעב, או: 'אוכל את עצמו' מתסכול ומחידלון מעש.

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ

ומנגד טוֹב מְלֹא כַף אחת נָחַת, שלווה, יותר מִמְּלֹא חָפְנַיִם, ידיים מלאות עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, עבודה קשה שאינה אלא הבל.

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

וְשַׁבְתִּי אֲנִי להתבונן בעולם וָאֶרְאֶה שההתמסרות לעמל ולחריצות היא הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלוֹ גַּם־עֵינוֹ לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְ מִי אֲנִי עָמֵל ומְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא

כי למשל יֵשׁ אֶחָד, וְאֵין עמו שֵׁנִי, הוא אדם בודד או שאינו משתף אחרים במפעלו, גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלוֹ, גַּם־עֵינוֹ לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר. הוא רוצה עוד ועוד. אדם זה יכול לשאול את עצמו: וּלְמען מִי אֲנִי עָמֵל, הרי אינני צריך לפרנס איש מלבדי, ולשם מה אני מְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטּוֹבָה בעבודתי הקשה?! גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם

לעומת זאת, אפשר למצוא טעם בעמל המשותף: טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. שניים שעובדים יחד זוכים לרווח גדול יותר.

כִּי אִם־יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפֹּל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ

יתרונה של השותפות לסוגיה אינו רק כלכלי – כִּי אִם־יִפֹּלוּ – הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ. וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפֹּל כשהוא לבדו – וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם

גַּם, יתרון נוסף – אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם יחד – וְחַם לָהֶם, לפחות הם יחממו זה את זה, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם?! מי יחמם אותו?!

וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק

וְאִם מישהו יִתְקְפוֹ את הָאֶחָד מהשניים, הוא לא יעמוד לבדו מול התוקף אלא הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ. וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ, השזור, לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק, חוטים השזורים יחד הם חזקים יותר. ומכאן יתרונו של קשר בין שלושה על פני קשר בין שניים.

טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד

אפשר לחשוב כי התכלית שתצדיק את העמל מצויה בהורשת פֵּרותיו בעתיד. אולם גם העתיד אינו ניתן לשליטה, וגם הפרי הנצבר מן העמל אינו מבטיח כלום: טוֹב יֶלֶד, צעיר מִסְכֵּן, חסר כול וְחָכָם, יותר מִמֶּלֶךְ שיש לו הכול, אך הוא זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. בחכמה כרוכים זהירות ופוטנציאל הצלחה, ואילו מי שהוא סכל, גם אם הוא מלך, עלול לנהוג בפזיזות, להיכשל וליפול.

כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ

כִּי המלך הכסיל דומה למי שמִבֵּית הָסוּרִים, האסורים יָצָא לִמְלֹךְ, שהרי אין בידו הכלים הדרושים להנהיג ממלכה, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד, התגלה כרָשׁ, שהרי הוא עני בדעת ובכישורי הנהגה.

רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו

רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַחַיִּים, האנשים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד, הדור הַשֵּׁנִי, תקוותם המניעה אותם נעוצה ונתלית בדור הבא אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו, במקום הדור הראשון. כל דור משקיע את עמלו בדור שלאחריו, ומקווה שהוא יהיה מוצלח יותר מקודמיו.

אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ

אכן, אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם, לְכֹל דור אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם, שחי בעבר, וגַּם הדורות הָאַחֲרוֹנִים, המאוחרים לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ, בילד השני שהדור הנוכחי נושא עיניו אליו, כִּי־גַם־זֶה – הייחול כלפי הילד השני, התקווה הנתלית בשרשרת הדורות הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ.

שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים וקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע

שְׁמוֹר רַגְלְךָ, היזהר כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים. שים לב לתכלית הליכתך לשם והיֵה קָרוֹב לִשְׁמֹעַ תורה ומצווה מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח, מהשוטים המביאים קרבנות, כִּי הם בסכלותם אֵינָם יוֹדְעִים אפילו לַעֲשׂוֹת רָע.