בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְאשַׁצַּר ואֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת־הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְאשַׁצַּר, ומלבד הדבר עצמו, גם אֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל, פשר המראה והתקיימותו על פרטיו הרבים נגלו לו, וּבִין, הוא הבין אֶת־הַדָּבָר, וּבִינָה, והסבר ניתן לוֹ בַּמַּרְאֶה.

בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים

וכאן עובר לגוף ראשון:בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי, דָנִיֵּאל, הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שוב על החורבן וספיחיו שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים, שלושה שבועות.

לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי וְסוֹךְ לֹא־סָכְתִּי עַד־מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים

לא התאבלתי מתוך צום גמור, אלא לֶחֶם חֲמֻדוֹת, לחם משובח שחומדים אותו, לֹא אָכַלְתִּי, אלא לחם פשוט וזול, וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי, וְסוֹךְ לֹא־סָכְתִּי, לא משחתי את גופי בשמן עַד־מְלֹאת, ששלמו שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. במשך שלושה שבועות חייתי בתכלית הפשטות, בלי מעדנים ותענוג.

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא חִדָּקֶל, שאינו רחוק מהעיר בבל.

וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בּכֶתֶם אוּפָז

וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, בגדי פשתן, וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בּחגורת כֶתֶם אוּפָז, זהב מובחר,

וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן

וּגְוִיָּתוֹ, גופו כְתַרְשִׁישׁ, התרשיש היא אבן יקרה וגם שם של ים, וּפָנָיו מאירות כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו – כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו, רגליו – כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל, מצוחצחת, וְקוֹל דְּבָרָיו – כְּקוֹל הָמוֹן, כקולם של אנשים רבים. זוהי דמות אדירה שכולה זוהרת.

וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת־הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא

וְרָאִיתִי אֲנִי, דָנִיֵּאל, לְבַדִּי אֶת־הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, אולי חנניה, מישאל ועזריה לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה, שהרי לא היה זה מראה לעיני בשר אלא התגלות נבואית, והיא לא הופנתה אליהם, אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. אף על פי שלא יכלו לראות את הדבר בחדות ובבהירות כדניאל, בהיותם אנשים גדולים, הם הרגישו באופן עמום אימה, ולכן – וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר־בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר־בִּי כֹּחַ לעמוד ולשאת את המראה, וְהוֹדִי, הדרי, מראה פני נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, הושחת, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.

וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל־פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה

וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל דְּבָרָיו של האיש, וּכְשָׁמְעִי אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם, שוכב ללא הכרה עַל־פָּנַי, וּפָנַי אָרְצָה, כלפי הקרקע.

וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי

וְהִנֵּה בעודי שוכב על הארץ כדמות יָד נָגְעָה בִּי, וַתְּנִיעֵנִי, היא הרימה אותי לעמוד עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי.

וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָמְדֶךְ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד

וַיֹּאמֶר אֵלַי: דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת, האיש הנחמד, הנבחר, הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָמְדֶךְ, על מקומך להקשיב לדברי כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ. וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד. דניאל אכן הצליח לעמוד, אבל הוא רעד מהאימה הגדולה שבנוכחות המלאך.

וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל־תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ

וַיֹּאמֶר אֵלַי האיש לבוש הבדים, שזוהה עם המלאך גבריאלֵלַי : אַל־תִּירָא, דָנִיֵּאל, כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ, נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ לפני ה', וַאֲנִי בָאתִי בִּגלל דְבָרֶיךָ.

וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס

וְשַׂר, המלאך, הכוח של מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי, ואנחנו במאבק זה עם זה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כדי להגן על ישראל מפני שר מלכות פרס היוצא ופועל בעולם. וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים, המלאכים הָרִאשֹׁנִים במעלה בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי במשך כל הימים שהיית מסוגף שָׁם, אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס.

וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים

וּבָאתִי עכשיו לַהֲבִינְךָ, להסביר לך אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי־עוֹד יהיה חָזוֹן לַיָּמִים הללו שיראה מה יקרה בהם.

וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי

וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי, השפלתי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי. לא יכולתי לדבר או להגיב בכלל.

וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל־הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ

וְהִנֵּה מישהו כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְׂפָתָי, וָאֶפְתַּח בעקבות זאת את פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה, וכך אמרתי אֶל־הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי: אֲדֹנִי, בַּמַּרְאָה, כבר בראותי אותך אני מרגיש כאילו נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי, נעקרו אברי הפנימיים, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.

וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹּחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי

וְהֵיךְ, איך יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה, אוכל אני לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה, אתך?! וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹּחַ, וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי.

וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי

וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי הדמות הנראית כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי, הרגשתי שהוא מחזק אותי,

וַיֹּאמֶר אַל־תִּירָא אִישׁ־חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי

וַיֹּאמֶר: אַל־תִּירָא, אִישׁ־חֲמֻדוֹת, שָׁלוֹם לָךְ, חֲזַק וַחֲזָק. וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי, וָאֹמְרָה: יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כִּי חִזַּקְתָּנִי, וכעת אני מסוגל לשמוע.

וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס ואֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא

וַיֹּאמֶר: הֲיָדַעְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ? – על מנת לספר לך מה קורה ומה עתיד לקרות. וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס. וכאשר אֲנִי יוֹצֵא ממלחמתי עם שר פרס, וְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא. לאחר ההתמודדות עם מלכות פרס, תשלוט בעולם מלכות יוון.

אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל־אֵלֶּה כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם

אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אף אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי, מסייע בידי להתגבר עַל־אֵלֶּה – השרים, כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם. מיכאל הוא אחד המלאכים הגדולים, וכשם שיש שרים למלכות פרס ולמלכות יוון, כך מיכאל הוא שר ישראל, והוא המייצג אותם. כשגבריאל ניסה לעזור לנביא, כביכול, להילחם נגד מלכי אומות העולם המשעבדים את ישראל, הגיע מיכאל לסייע בידו.