בֶּן־שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן־שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'. וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא־סָר מהן יָמִין וּשְׂמֹאול. התנהגותו הייתה ללא דופי.

וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן־הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת

וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר צעיר, כבן שש עשרה, הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו. בצעירותו הוא התפתח בכיוון מוגדר ונעשה מחובר יותר ויותר לעבודת ה' ולכל הקשור בה. וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה למלכו, בהיותו כבן עשרים, כשמלכותו כבר התבססה, הֵחֵל לְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן־הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת.

וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם

וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו, על פיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים, וְְאת הַחַמָּנִים, צלמי השמש או סמלים אחרים שהועמדו לפולחן השמש אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם – מעל המזבחות גִּדֵּעַ, שיבר, וְאת הָאֲשֵׁרִים, סמלי האשרה וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק, כתש ושחק, וַיִּזְרֹק את שרידיהם עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים של הַזֹּבְחִים לָהֶם, מי שזבחו להם בחייהם.

וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל־מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם

וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים לאותם פולחנים לאחר שמתו שָׂרַף עַל־מִזְבְּחוֹתָם כדי לבזותם ולהביע את טומאתם. וַיְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם,

ובְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד־נַפְתָּלִי בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב

וכך עשה בְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד־נַפְתָּלִי שבצפון הארץ, בְּחַרְבֹתֵיהֶם, לאחר שנחרבו סָבִיב. שטחה של ממלכת ישראל לשעבר היה תחת שלטון אשורי, אבל אשור הייתה קרובה כבר לסוף דרכה ההיסטורית, ואחיזתה בארץ התרופפה. לאחר שהוגלו התושבים לארצות רחוקות, נשארו באזורי ממלכת ישראל רק שרידים מישראל, ובחלקם הגדול נשארו שטחים ריקים. משיקולים פוליטיים ואף מסיבות דתיות החליט יאשיהו לספח אליו בפועל את האזורים הללו, ולכן המשיך במסע הטיהור שלו גם שם.

וַיְנַתֵּץ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל־הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם

וַיְנַתֵּץ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת, וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק, כתש היטב, וְכָל־הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם.

וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר־הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן־יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהָיו

וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ, כשסיים יאשיהו לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת, שָׁלַח אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ. שפן ובני משפחתו החזיקו בתפקיד הסופרים, שהיו מדינאים בכירים הקשורים גם ליחסי החוץ של המדינה, וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר־הָעִיר הממונה על העיר ירושלים – תפקיד חשוב של גדולה ושל נאמנות, וְאֵת יוֹאָח בֶּן־יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר, מעין ראש ממשלה בחצר המלך יאשיהו לְחַזֵּק אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהָיו, לערוך שיפוצים ראויים בבית המקדש.

וַיָּבֹאוּ אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ־הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם

וַיָּבֹאוּ אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ לו אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא לבֵית־אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָסְפוּ־הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף, הממונים על שמירת הכספים או הכלים שבמקדש מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, בלכתם לערי ישראל לטהר את הארץ כאמור לעיל, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם. הכסף שנגבה לא ניתן לצורכי הכהנים והלויים –

וַיִּתְּנוּ עַל־יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית ה' וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה' לִבְדוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת

וַיִּתְּנוּ את הכסף עַל־יַד, לרשות עֹשֵׂה, עושי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית ה', וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה' כדי לִבְדוֹק, לעשות בדק, לבחון ולתקן וּלְחַזֵּק את הַבָּיִת.

וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת־הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה

וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים, אומנים בחומרים קשים וְלַבֹּנִים על מנת לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת, קורות לחיבור חלקי הבניין וּלְקָרוֹת בהם אֶת־הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. היה צורך לקרות חלקים מהבניין בעצים ולקבע אבנים חדשות כדי לייצבו. כל זה הוזנח ואולי אפילו הושחת על ידי מלכי יהודה הקודמים, מנשה ואמון, במשך כמעט שישים שנה.

וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל־מֵבִין בִּכְלֵי־שִׁיר

וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה, בנאמנות בַּמְּלָאכָה, וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים, שתפקידם לְנַצֵּחַ, להשגיח ולהדריך שהעבודה תיעשה כראוי. וְהַלְוִיִּם, כָּל־מֵבִין בנגינה היה מנגן בִּכְלֵי־שִׁיר תוך כדי בדק הבית.

וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים

וְעַל הַסַּבָּלִים היו ממונים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, לכל עבודה ועבודה, וּמֵהַלְוִיִּם היו גם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים. הלויים מילאו את כל תפקידי האדמיניסטרציה השוטפת של המקדש.

וּבְהוֹצִיאָם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה' מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־ה' בְּיַד־מֹשֶׁה

וּבְהוֹצִיאָם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא אל בֵּית ה', מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־ה' בְּיַד־מֹשֶׁה. במשך שנים איש לא בדק את המקדש, בוודאי לא את אוצרותיו. עתה מצאו בהם כנראה את ספר התורה המקורי של משה רבנו.

וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל־שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן

וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל־שָׁפָן הַסּוֹפֵר: את סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה'. וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן.

וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים

וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר־נִתַּן בְּיַד, הוטל על עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים. העבודה מתבצעת כראוי.

וַיַּתִּיכוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית־ה' וַיִּתְּנוּהוּ עַל־יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל־יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה

וַיַּתִּיכוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית־ה', באותה תקופה טרם השתמשו במטבעות כסף של ממש, אלא בגושי כסף שקולים וחתומים. וַיִּתְּנוּהוּ עַל־יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל־יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. שפן דיווח בתחילה על התנהלות העבודה שהיה אחראי לה.

וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא־בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן. וַיִּקְרָא־בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו. מתגובתו של המלך אפשר להסיק ששפן קרא את דברי התוכחה המצויים לרוב בספר דברים. ייתכן שהספר נפתח בפניו בקטעים המתארים את העונשים והחורבן שיבואו על ישראל אם יחטאו.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַבְדּוֹן בֶּן־מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַבְדּוֹן בֶּן־מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ, אולי ממונה ראשי על העבודה, לֵאמֹר׃

לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת־דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה

לְכוּ ודִרְשׁוּ אֶת־ה', שאלו ובקשו בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא, כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת, כעס ה' אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת־דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה.

וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ ואֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תָּקְהַת בֶּן־חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת

וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הכהן הגדול ושאר האנשים אֲשֶׁר דיבר אליהם הַמֶּלֶךְ אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תָּקְהַת בֶּן־חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים. שלֻּם היה שומר הבגדים של המלך, ואילו אשתו הייתה נביאה שישבה בתוך עמה – וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה, אזור שנוסף על עיר דויד. וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת – על דאגתו של המלך מדברי הספר.

וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי

וַתֹּאמֶר לָהֶם בנבואה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי. בלשון הזו יש יהירות מסוימת כלפי המלך:

כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל־הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה

כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יוֹשְׁבָיו, אֵת כָּל־הָאָלוֹת, הקללות הַכְּתוּבוֹת עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה.

תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה

תַּחַת אֲשֶׁר, כי עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, וְתִתַּךְ, תישפך בשפע חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה.

וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּה' כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ

וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּה', וזה סגנון פנייה קצת אחר, כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בנוגע לכל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ:

יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת־דְּבָרָיו עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם־אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם־ה'

יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת־דְּבָרָיו שאמר עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו, וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי, וְגַם־אֲנִי מצדי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם־ה' –

הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל־אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר

הִנְנִי אֹסִפְךָ, אאסוף אותך אֶל־אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תיקבר בכבוד וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו. וַיָּשִׁיבוּ אנשי יאשיהו אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

כל נבואה רעה נתפסת בעצם כאזהרה, וההנחה היא שאם אנשים יעשו תשובה הנבואה לא תתקיים. משום כך מנסה יאשיהו ככל יכולתו לשנות את הגזרה. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־ה' וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד־קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית ה'

וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ אל בֵּית־ה', וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד־קָטָן, וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בתוך בֵּית ה', מתוך התורה עצמה.

וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' וְלִשְׁמוֹר אֶת־מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה

וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־עָמְדוֹ, במקום המיועד לו במקדש, וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' וְלִשְׁמוֹר אֶת־מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ, לַעֲשׂוֹת אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה.

וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

וַיַּעֲמֵד באופן טקסי ורשמי אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן כדי לשתפם בברית. וַיַּעֲשׂוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כּכל הכתוב בבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. הוא ארגן אותם והביאם לעשות מעשה שיוכיח את כריתת הברית, כדי שהיא לא תישאר הסכם שבדיבור גרידא.

וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָּל־הַתֹּעֵבוֹת מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֶת־כָּל־הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם כָּל־יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָּל־הַתֹּעֵבוֹת מִכָּל־הָאֲרָצוֹת, שטחי היישוב אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲבֵד, העביד אֶת־כָּל־הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל, כלומר הכריחם לַעֲבוֹד אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם כָּל־יָמָיו, ואכן לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. נבואת חולדה התקיימה. יאשיהו נשאר מלך כל ימיו ובזמן שלטונו לא הגיעה פורענות לארץ יהודה. אמנם יאשיהו בא אל קברות אבותיו, אבל הוא לא מת בשלום אלא כפצוע מלחמה. מותו סימן נקודת שבר וסיום לתקופה השלווה. מכאן והלאה הלך והידרדר מצבה של ממלכת יהודה.