וּכְכַלּוֹת כָּל־זֹאת יָצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד־לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם

וּכְכַלּוֹת כָּל־זֹאת, יָצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושלים לְעָרֵי יְהוּדָה, וַיְשַׁבְּרוּ את הַמַּצֵּבוֹת של העבודה הזרה, וַיְגַדְּעוּ, כרתו את הָאֲשֵׁרִים, עצים המשמשים לפולחן, וַיְנַתְּצוּ אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן ־יְהוּדָה וּבִנְיָמִןוּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד־לְכַלֵּה, עד שסיימו את מלאכתם. הם התאמצו לטהר את הארץ מפולחן זר, וכשסיימו – וַיָּשׁוּבוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם.

וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת־מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה'

חלוקת הכהנים והלויים למשמרות נשארה כזיכרון תיאורטי בלבד, כי עבודת המקדש לא התקיימה בפועל, והמקדש עמד שומם למדי. כעת היה צריך לחדש את העבודה ולהחזיר את הסדר הישן על מכונו.וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת־מַחְלְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם, כסדרם הראוי, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, לְהקרבת קרבנות העֹלָה וְלִשְׁלָמִים, לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה', במקדש.

וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן־רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה'

וּמְנָת, חֵלק הַמֶּלֶךְ מִן־רְכוּשׁוֹ סיפק המלך לָעֹלוֹת, לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב – קרבנות התמיד וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים – קרבנות המוספים, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה'.

וַיֹּאמֶר לָעָם לְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'

וַיֹּאמֶר המלך לָעָם, לְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, שעליהם לָתֵת מְנָת, מתנות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'. כדי לאפשר למשרתים בקודש למלא את תפקידם במקדש, לקיים את ציוויי התורה וללמדה את העם העם צריך לתת להם את התרומות והמעשרות מיבולו.

וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ

ואכן יזמה זו יצאה אל הפועל: וְכִפְרֹץ, כאשר התחזק, או: התפשט הַדָּבָר – צו המלך, הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, שישבו בממלכת ישראל להביא רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ, יין וְיִצְהָר, שמן וּדְבַשׁ פֵּרות וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל, לָרֹב, הרבה הֵבִיאוּ.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם־הֵם מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַה' אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם־הֵם הביאו מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר מהקָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַה' אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ, וַיִּתְּנוּ, הם צברו עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת של תבואה ופֵרות, שחלקן נועד לכהנים וחלקן ללויים.

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי, סיוון, הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד, להיווצר, במשך כל הקיץ אנשים אספו את היבול ונתנו ממנו מתנות כהונה ולוייה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בתשרי כִּלּוּ, סיימו.

וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת־הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרְכוּ אֶת־ה' וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת־הָעֲרֵמוֹת, וַיְבָרְכוּ אֶת־ה', שבירכם בתוצרת החקלאית המרובה, וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שהביאו את המתנות.

וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־הָעֲרֵמוֹת

וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל, המלך שאל את הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל־הָעֲרֵמוֹת, האם כבר לקחו לעצמם מן היבול הרב שנאסף.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית־ה' אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת־עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר: מֵהָחֵל, מאז התחילה הַתְּרוּמָה לָבִיא, לבוא לבֵית־ה' אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר, אכלנו ושבענו והותרנו עַד שנשאר לָרוֹב, כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת־עַמּוֹ, וְהַנּוֹתָר אֶת, הוא עם הֶהָמוֹן הַזֶּה. המון היבול שאתה רואה הוא מה שנותר.

וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית ה'וַיָּכִינוּ

וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת, חדרים, שישמשו כמחסנים בְּבֵית ה'. וַיָּכִינוּ.

וַיָּבִיאוּ אֶת־הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה וַעֲלֵיהֶם נָגִיד כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה

וַיָּבִיאוּ אֶת־הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה, ביושר, וַעֲלֵיהֶם מינו נָגִיד – את כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי, וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ, אחיו שימש כמִשְׁנֶה.

וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַד כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית־הָאֱלֹהִים

וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ היו פְּקִידִים מִתחת יַד כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו, בְּמִפְקַד, בפקודת יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַעֲזַרְיָהוּ היה נְגִיד בֵּית־הָאֱלֹהִים, הכהן הגדול, שהוא הממונה הראשי על ניהול המקדש.

וְקוֹרֵא בֶן־יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים לָתֵת תְּרוּמַת ה' וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים

וְקוֹרֵא בֶן־יִמְנָה הַלֵּוִי, שהוא הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה, היה ממונה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים, לָתֵת לכהנים את תְּרוּמַת ה' וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

וְעַל־יָדוֹ עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן

וְעַל־יָדוֹ, תחתיו היו עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ, אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ, שמונו על החלוקה בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה, בנאמנות, לָתֵת לַאֲחֵיהֶם של הכהנים שבְּמַחְלְקוֹת, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, מנה שווה לכולם.

מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה לְכָל־הַבָּא לְבֵית־ה' לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם

המנות הללו שחולקו בערים מִלְּבַד, נוספו על הִתְיַחְשָׂם, התייחסם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה, לְכָל־הַבָּא לְבֵית־ה' לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם. הכהנים שבמשמר ובניהם הקטנים היו מקבלים חלקים מהקרבנות ומהמתנות בימים שעבדו בבית המקדש.

וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם

כאן באה הערה. כיוון שכעת הכהנים אינם רק אנשים בעלי מעמד כלשהו, אלא התחילו למלא תפקידים ציבורים, התעורר הצורך לעדכן את רשימות היוחסין: וְגם זאת ציווה חזקיהו – אֵת הִתְיַחֵשׂ, בחינת ייחוסם של הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה, בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם.

וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל־טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל־קָהָל כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹדֶשׁ

וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל־טַפָּם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל־קָהָל וקהל. הואיל וארגנו מחדש את סדר העבודה, ערכו מפקד של כל כהן ולוי במשמרתו. כִּי בֶאֱמוּנָתָם, בשמירת ייחודם ותפקידיהם בנאמנות יִתְקַדְּשׁוּ־קֹדֶשׁ.

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל־עִיר וָעִיר אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָתֵת מָנוֹת לְכָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם

ושוב בעניין חלוקת המתנות בערים: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים היושבים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל־עִיר וָעִיר, היו אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת שהיו אחראים לָתֵת מָנוֹת לְכָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל מי שהִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם. מסתבר שהלויים לא דאגו כל כך לייחוסם, גם משום שהכבוד הכרוך בו היה פחות וגם מפני שמשרתם מוגדרת פחות, ואין להם מגבלות נישואין כמו לכהנים. ואולם משקיבל מעמדם משמעות חדשה, גם הם באו וביררו את ייחוסם.

וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי ה' אֱלֹהָיו

וַיַּעַשׂ עודׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־יְהוּדָה, וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי ה' אֱלֹהָיו.

וּבְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל־לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ

וּבְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו – בְּכָל־לְבָבוֹ עָשָׂה וְגם הִצְלִיחַ.