חזור
דברי הימים ב
פרק לוַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם־אִגְּרוֹת כָּתַב עַל־אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית־ה' בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ שליחים עַל, אל כָּל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְלא רק לנמנים עם ממלכת יהודה – גַם־אִגְּרוֹת כָּתַב עַל־אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, לָבוֹא לְבֵית־ה' בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל־הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
וַיִּוָּעַץ, דנו וקיבלו החלטה הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל־הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת את קרבן הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר, במקום בחודש הראשון, ניסן.
כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא־הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי והָעָם לֹא־נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם
כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא, כִּי גם אילו הזדרזו בטיהור המקדש, הייתה בעיה אחרת – הַכֹּהֲנִים לֹא־הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי, לא היו מספיק כהנים טהורים. ויתרה מזו, הָעָם לֹא־נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם. גם מי שיצאו לדרך לירושלים, עלייתם לרגל ארכה יותר מהצפוי, שכן התחדש כאן מעשה ששנים רבות לא נעשה כמותו אפילו בממלכת יהודה, כל שכן בממלכת ישראל.
וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל
וַיִּישַׁר הַדָּבָר – דחיית הפסח בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל.
וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל־יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד־דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב
וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, החליטו לְהַעֲבִיר קוֹל להכריז בְּכָל־יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד־דָּן, בכל ערי ישראל לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם, כִּי לֹא לָרֹב, הרבה פעמים עָשׂוּ כַּכָּתוּב. גם מי שידעו מה שנאמר בתורה על הפסח, התייחסו לכך במשך שנים רבות, כאל דברים שכתובים בספר, ואין חובה לקיימם.
וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל־הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר
וַיֵּלְכוּ הָרָצִים מצוידים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, המכתבים התייחסו יותר לאנשי ישראל שאינם ביהודה, וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הכריזו השלוחים לֵאמֹר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ בתשובה אֶל־ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב, גם הוא ירחם וייראהו אֶל־הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר, אל שרידי ממלכת ישראל.
וְאַל־תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים
וְאַל־תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה, לשממה, או: לתימהון כַּאֲשֶׁר, כפי שאַתֶּם עצמכם רֹאִים.
עַתָּה אַל־תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ־יָד לַה' וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ
עַתָּה אַל־תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם, תתעקשו כַּאֲבוֹתֵיכֶם. תְּנוּ־יָד לַה', וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם, וְעִבְדוּ שם אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְיָשֹׁב, יסור מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ.
כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל־ה' אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא־יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם־תָּשׁוּבוּ אֵלָיו
כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל־ה', אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם הגולים והשבויים יינתנו לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם. השבאים יחוסו עליהם, וכך תהיה להם תקווה לשרוד וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא־יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם־תָּשׁוּבוּ אֵלָיו.
וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ־אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד־זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם
וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ־אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד־זְבֻלוּן, בכל השטח שהיה שייך לממלכת ישראל. וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים, צוחקים עֲלֵיהֶם – על שליחי מלך יהודה וּמַלְעִגִים בָּם, שהרי לא היו להם כל מעמד וסמכות באזורים אלו. הרעיון לבוא אל המקדש אחרי מאות שנים שבהן אפילו לא ביקרו בירושלים, היה מופרך ונלעג בעיני רבים.
אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם
אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן שלא היו גאים כבני אפרים – שהיה שבט גאה ולא קיבל עול אחרים
גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר ה'
גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים, סיוע עליון לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד. הייתה שם התרוממות רוח, ואנשים התעוררו לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר ה'.
וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם־רָב לַעֲשׂוֹת אֶת־חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד
וַיֵּאָסְפוּ אל יְרוּשָׁלִַם עַם־רָב לַעֲשׂוֹת אֶת־חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, קָהָל לָרֹב מְאֹד.
וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל־הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן
וַיָּקֻמוּ לפני שעשו את הפסח וַיָּסִירוּ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם, הן את הבמות שנועדו לעבודת ה', והן את המזבחות לעבודה הזרה, וְאֵת כָּל־הַמְקַטְּרוֹת, מקומות או כלים שבהם הקטירו קטורת,
וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית ה'
וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ, התביישו בהתרשלותם וַיִּתְקַדְּשׁוּ. מכיוון שהמקדש היה סגור ומוזנח במשך שנים, התקשו הכהנים להצטרף לקריאה, אולי לא האמינו בנכונותו של חזקיהו או בכנות כוונותיו,
וַיַּעַמְדוּ עַל־עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת־הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם
וַיַּעַמְדוּ עַל־עָמְדָם, מקום עמידתם, כל אחד עשה את תפקידו כְּמִשְׁפָּטָם, כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים, והַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת־הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם השוחטים את הקרבנות. מן הכתוב בתורה נראה, ששחיטת הקרבן איננה מצוות הכהנים ולכן כל אחד יכול לשחוט. לעומת זאת, קבלת הדם וזריקתו למזבח מוגדרות כחלק מעבודות הכהונה ואי-אפשר למסרן לידי אחרים.
כִּי־רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא־הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל־שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַה'
לאמתו של דבר, לא היו זקוקים ללויים לכך, כי באותם ימים ידע כל בעל בית כיצד לשחוט את בעלי החיים שלו, אבל הפעם עשו זאת הלויים כִּי־רַבַּת, הרבה
כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד
כִּי מַרְבִּית הָעָם, רַבַּת, הרבה מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי־אָכְלוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּלֹא, שלא כַכָּתוּב. כִּי אמנם הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד
כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ
כָּל מי שאת לְבָבוֹ הֵכִין והתאמץ לִדְרוֹשׁ את הָאֱלֹהִים, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וְלֹא הספיק לעשות כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.
וַיִּשְׁמַע ה' אֶל־יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת־הָעָם
וַיִּשְׁמַע ה' אֶל־יְחִזְקִיָּהוּ, וַיִּרְפָּא, כיפר ה' אֶל־יְחִזְקִיָּהוּ, וַיִּרְפָּא אֶת־הָעָם. נראה שגם משמים הכול הלך כראוי.
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת־חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה ומְהַלְלִים לַה' יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַה'
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת־חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, והיו מְהַלְלִים לַה' מדי יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַה'.
וַיְדַבֵּר יְחִזְקִיָּהוּ עַל־לֵב כָּל־הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל־טוֹב לַה' וַיֹּאכְלוּ אֶת הַמּוֹעֵד שִׁבְעַת הַיָּמִים מְזַבְּחִים זִבְחֵי שְׁלָמִים וּמִתְוַדִּים לַה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם
וַיְדַבֵּר יְחִזְקִיָּהוּ עַל־לֵב כָּל־הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל־טוֹב לַה', המלומדים יותר בתורה, שישפיעו על העם לדברים שבקדושה.
וַיִּוָּעֲצוּ כָּל־הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה
וַיִּוָּעֲצוּ כָּל־הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת נוסף על שבעת הימים שהם חובה מן התורה, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, כשם שעשו בחנוכת הבית הראשונה בימי שלמה,
כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה הֵרִים לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב
כִּי גם אם אנשים לא הגיעו מוכנים, חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה הֵרִים, תרם לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן, וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. בשל תרומות המלך ושריו היה בשר בשפע, וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב.
וַיִּשְׂמְחוּ כָּל־קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה
וַיִּשְׂמְחוּ כָּל־קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה.
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם, כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא הייתה כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם. חזרו לעשות מה שלא נעשה כבר שנים רבות.
וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרְכוּ אֶת־הָעָם וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם
וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרְכוּ אֶת־הָעָם, וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם, וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ, לַשָּׁמָיִם.