בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם

בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם. וּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם.

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם. אף שבעיקרו של דבר הוא נהג כראוי, הוא לא השתדל לעשות מעבר לגבולות הקבועים, והבעיות שהיו נותרו במקומן.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו וַיַּהֲרֹג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו

אמציהו עלה לשלטון אחרי שאביו נהרג בידי אנשים שמרדו בו. נקודת מוצא זו בוודאי לא העמידה את המלך החדש במצב ברור ויציב. מעשיהם של האחראים לרצח המלך הקודם היו ידועים, אבל לא נגעו בהם לרעה בשל מעמדם התקיף. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה, התבססה הַמַּמְלָכָה עָלָיו, רק כשאמציה הרגיש ששלטונו חזק דיו, וַיַּהֲרֹג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו, יואש.

וְאֶת־בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא־יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא־יָמוּתוּ עַל־אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ

וְאֶת־בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית, אף שהיה מקובל מאוד לנקום במשפחה כולה, כִּי נהג כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר: לֹא־יָמוּתוּ אָבוֹת עַל, בגלל מעשה הבָּנִים, וּבָנִים לֹא־יָמוּתוּ עַל־אָבוֹת, כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ.

וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ אֶת־יְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם לְבֵית־אָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת לְכָל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיִּפְקְדֵם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה

וַיִּקְבֹּץ, כינס אֲמַצְיָהוּ אֶת־יְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם, הוא סידר אותם לְפי בֵית־אָבוֹת, משפחות, לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת לְכָל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן. וַיִּפְקְדֵם הוא מנה אותם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא, איש צבא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה, מגן גדול. זהו מספר קטן בהרבה מצבאות אבותיו.

וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר־כָּסֶף

כיוון שחשב שאין לו די לוחמים – וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל, שהייתה מדינה גדולה הרבה יותר, מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר־כָּסֶף.

וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל־יָבוֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין ה' עִם־יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם

וְאִישׁ הָאֱלֹהִים שלא פורש שמו, בָּא אֵלָיו לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ, אַל־יָבוֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל למלחמה, כִּי אֵין ה' הולך עִם־יִשְׂרָאֵל, עם כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם הללו. ה' לא עומד לצדם מפני שהם סרו מדרכיו.

כִּי אִם בֹא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ־כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל

כִּי גם אִם בֹא אִתם אַתָּה, ואפילו עֲשֵׂה חֲזַק, תתחזק לַמִּלְחָמָה, יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב, כִּי יֶשׁ־כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל.

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וּמַה־לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים יֵשׁ לַה' לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים: וּמַה־לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל, הלוא כבר שילמתי בעד הגיוס הזה? וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: יֵשׁ לַה' לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה. הוא יוכל להחזיר לך את התשלום הזה ויותר.

וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר־בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי־אָף

אמציהו ציית לדברי הנביא, וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר־בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם, ושלח אותם לָלֶכֶת חזרה לִמְקוֹמָם. וַיִּחַר אַפָּם, הם כעסו ונעלבו מְאֹד בִּיהוּדָה, שהשיבו אותם בלי להשתתף במלחמה, וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי־אָף.

וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת־עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים

וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג, הוביל אֶת־עַמּוֹ בפלישה לאדום, וַיֵּלֶךְ אל גֵּיא הַמֶּלַח, וַיַּךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִיר האדומים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. אדום מעולם לא הייתה אומה גדולה, ותמיד הייתה כפופה לשלטון מסוים של ממלכת יהודה, אבל מפעם לפעם היא הפכה אוטונומית יותר ולפעמים אף הגדירה את מנהיגיה מלכים. מלבד הצורך לרסן מדינה שכנה זו, היה לממלכת יהודה גם חשבון מדיני וכלכלי בעניין מפני שהאדומים החזיקו את הדרך לנמל אילת.

וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ

וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוחמים חַיִּים שָׁבוּ, לקחו בשבי בְּנֵי יְהוּדָה, וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע, וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע, וְכֻלָּם נִבְקָעוּ. הוציאו אותם להורג בזריקה מראש הסלע.

וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד־בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה

וּמנגד, באותו הזמן בְנֵי הַגְּדוּד של אפרים, שהיה גדול כצבא בפני עצמו, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת, מללכת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד־בֵּית חוֹרוֹן. הם השתוללו והתנקמו בערי יהודה על העלבון שגרמו להם, וַיַּכּוּ מֵהֶם – מאנשי יהודה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.

וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת־אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת־אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר

וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת־אֲדוֹמִים, וַיָּבֵא עמו אֶת־אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר ליהודה שכן פולחנם מצא חן בעיניו – וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר, יגיש קטורת מחמת אחווה או תחושת קרבה.

וַיִּחַר־אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת־אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ אֶת־עַמָּם מִיָּדֶךָ !

וַיִּחַר־אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא, שלא ברור מי הוא, וַיֹּאמֶר לוֹ: לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת־אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ אֶת־עַמָּם מִיָּדֶךָ?! אתה פונה לעבודה זרה, ולא זו בלבד אלא מאמץ אלילים כאלה, שהפסידו במלחמה כביכול.

וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל־לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי־יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי־עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי

וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ אמציהו: הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ, מינו אותך?! כיצד אתה מעז לומר לי מה לעשות ומה לא?! חֲדַל־לְךָ מלהתחצף, לָמָּה יַכּוּךָ. וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא מלדבר, וַיֹּאמֶר רק זאת: יָדַעְתִּי כִּי־יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ, כִּי־עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי. לא תהיה תפארתך בדרך הזו. נראה שאישיותו של אמציהו לא הייתה יציבה במיוחד. הוא נטה להתפרצויות, ואולי אף סבל מתנודות נפשיות קיצוניות. לפעמים ציית לכל מה שאמר לו הנביא על אף ההשלכות המסוכנות, ובזמנים אחרים הוא ראה עצמו גדול ומרומם כמלך מנצח, ואטם את עצמו משמיעת כל ביקורת.

וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים

וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְךָ, בוא נִתְרָאֶה, ניפגש פָנִים אל פנים במלחמה.

וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת־הַחוֹחַ

וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל תשובה יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, והוא ענה לו במשל לֵאמֹר: הַחוֹחַ, צמח קטן קוצני אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר: הרי שנינו שייכים לצמחיית הלבנון, לכן תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה. וַתַּעֲבֹר בינתיים חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס אֶת־הַחוֹחַ. החוח לא היה צריך להתיימר כל כך.

אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ

וכדי שלא יהיה שום ספק בהבנת הנמשל, ממשיך יואש ומסביר את כוונתו: אָמַרְתָּ לעצמך שהִנֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם, שאינה מדינה כה גדולה, וּכבר נְשָׂאֲךָ, הרימך לִבְּךָ לְהַכְבִּיד, להתכבד. בעקבות ניצחונך אתה רוצה להכריז עלי מלחמה, כי נדמה לך שאנחנו שווי כוחות. עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּ, ותיפול אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ? חבל עליך ועל אנשיך.

וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם

וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ לעצה הטובה הזו, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא, לְמַעַן תִּתָּם, כדי שאנשי ממלכת יהודה יינתנו בְּיָד אויביהם כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם.

וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה

וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל למלחמה על יהודה, וַיִּתְרָאוּ פָנִים, ערכו קרב מסודר, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו

וַיִּנָּגֶף, נחלה תבוסה יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ, ברחו אִישׁ לְאֹהָלָיו. ממלכת ישראל הייתה גדולה יותר ומלומדת בקרבות עם סביבתה, ואילו גבולותיה של ממלכת יהודה הקטנה היו בדרך כלל שקטים יותר. על כן לא היו לאמציהו סיכויים גדולים.

וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בֶּן־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד־שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה

וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בֶּן־יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, אך לא הרגו, וַיְבִיאֵהוּ אל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד־שַׁעַר הַפּוֹנֶה, שנקרא גם שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה, פרצה גדולה על מנת להראות את כוחו ולהרתיע את יהודה.

וְכָל־הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית־הָאֱלֹהִים עִם־עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן

וְכָל־הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית־הָאֱלֹהִים עִם־עֹבֵד אֱדוֹם, הממונה על שמירתם, וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ לקח יואש כשלל, וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת. מלכים גדולים נהגו להחזיק אצלם ילדים משבטים או עמים אחרים כערובה להתנהגות הוריהם, וההורים ידעו כי אם יפעלו נגד המלכות – בניהם ייפגעו. בני התערובות הללו לא היו רק נכס כלכלי אלא גם נכס פוליטי. וַיָּשָׁב לשֹׁמְרוֹן לאחר שניצח במלחמה.

וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה נוספות.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים – ההליכה בדרכי ה' וְהָאַחֲרוֹנִים – הידרדרותו כאשר עזב את ה', לבו גבה והוא המיט צרות גם על העם, הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.

וּמֵעֵת אֲשֶׁר־סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה'וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם

וּמֵעֵת אֲשֶׁר־סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה', הוא איבד לא רק את הקשר עם ה', גם בני אדם לא חיבבו אותו, וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר, התארגן נגדו מרד בִּירוּשָׁלִַם. וַיָּנָס לָכִישָׁה, ללכיש, שהייתה עיר מבצר של מלכי יהודה, וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו המורדים, שהיו חזקים מספיק, לָכִישָׁה, וַיְמִיתֻהוּ שָׁם. בממלכת ישראל כמעט לא הייתה שושלת שהאריכה ימים. תמיד היה מי שהרגיש שביכולתו למרוד במלך. לעומת זאת, ביהודה שושלת המלוכה הייתה יציבה. ובכל זאת היו גם בה דורות שבהם התערערה היציבות השלטונית. כך מצאו מלכי יהודה אמציהו ויואש אביו את מותם בידי מורדים.

וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל־הַסּוּסִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה

וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל־הַסּוּסִים מלכיש, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה, בירושלים.