וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם בנו של שלמה ויורש מלכותו שְׁכֶמָה, לשכם כִּי לשְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ ולערוך למלך החדש טקס הכתרה.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וְהוּא היה אז כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וְהוּא בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר, משום שבָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. בספר מלכים מסופר שירבעם היה גיבור חיל שהמרה את פי המלך שלמה, וכנראה גם אמר עליו דברים קשים. המלך ניסה לתפסו ואולי לאסרו, אבל הוא ברח למצרים. השלטון המצרי העניק לירבעם מקלט מדיני אולי משום שרצה לשמור על איזון כוחות כלשהו. וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם משנודע לו שמת שלמה.

וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר

וַיִּשְׁלְחוּ בית ישראל וַיִּקְרְאוּ־לוֹ שיהיה נציגם הבלתי-רשמי. וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם בטענה מוגדרת על המערכים הפולטיים לֵאמֹר:

אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ

אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ במסים הכבדים שגבה עקב הוצאות העתק שהיו כרוכות במפעלי הבנייה העצומים במרחבי ממלכתו. אף על פי שהמלך קיבל זהב רב מן החוץ, לא היה בכך די, והיה עליו להכביד את עול המסים. וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. אנחנו מוכנים לקבל את מלכותך, אבל קשה לנו לעשות זאת בתנאים הנוכחיים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: עלי לחשוב על הנושא. המתינו עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי. וַיֵּלֶךְ הָעָם.

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב לָעָם־הַזֶּה דָּבָר

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים, בשרים המבוגרים והמנוסים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, מציעים לְהָשִׁיב לָעָם־הַזֶּה דָּבָר?

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם־תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם־תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם, תְּרַצה אותם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, נעימים ומפייסים – וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, הם ישמרו לך אמונים כָּל־הַיָּמִים, לאורך זמן. הוצאותיו של רחבם היו קטנות משל שלמה, לכן הוותיקים ייעצו לו להיענות לבקשה זו. ייתכן שהם היו מודעים למרירות שרחשה בקרב העם, והבינו שכיוון שטרם התייצב שלטונו של המלך.

וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ הָעֹמְדִים לְפָנָיו

וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, שכן חשב שאינה לפי כבודו, וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים, הצעירים יותר, שהיו חסרי ניסיון מדיני או אחר, אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, הָעֹמְדִים לְפָנָיו כעת.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: "הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ"?ב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: "הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ"

וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי

וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: "אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ". כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם: "קָטָנִּי, אצבעי הקטנה עָבָה יותר מִמָּתְנֵי אָבִי. אם אבי היה גדול – אהיה אני עצום וחזק הרבה יותר.

וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים

וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד – וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי – בָּעַקְרַבִּים, שוטים שיש בהם קשרים, קרסים או קוצים". יועציו הצעירים מכירים רק את שלטונו המוחלט של שלמה, ומניחים שהשלטון לא יסור מידי ידידם בשום מצב. על כן הורו לו שלא יענה ברכּוּת ובריצוי כדי שלהעמיד את ירבעם והעם בפני מלוא סמכותו.

וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי

וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי.

וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים

וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ בלשון קָשָׁה. וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים, שהמליצו לו להתפשר ולהתרצות.

וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים

וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר: אַכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי – בָּעַקְרַבִּים.

וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם כִּי־הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים ה' אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט

וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם, אף שהיה עליו להבחין בהתמרמרות כנגד מדיניות השלטון. יתרה מזו, הרי הוא לא נתבע לעשות צעדים מידיים; וכיוון שמפעליו הגדולים של שלמה לא יימשכו באותו אופן, אפשר יהיה להפחית את המסים. ובכל זאת רחבעם לא היה ער ורגיש למצב, כִּי־הָיְתָה נְסִבָּה, סיבה לכך מֵעִם הָאֱלֹהִים, לְמַעַן הָקִים ה' אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט. הנבואה עצמה לא נזכרת כאן, אבל בספר מלכים מסופר באריכות שהנביא אחיה השילוני ניבא לירבעם שהוא ימלוך על ישראל בשל הפולחנים הזרים שחדרו לממלכה בתקופת שלמה.

וְכָל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל! עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו

וְכָל־יִשְׂרָאֵל, כאשר נוכחו כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם, וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: מַה, אין לָּנוּ חֵלֶק, קשר מהותי בְּמלכות דָוִיד, וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי. אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל! בקריאה זו השתמש שבע בן בכרי שמרד בדויד המלך עצמו. עַתָּה רְאֵה, השגח, מלוך על בֵיתְךָ, דָּוִיד, עסוק בשבט שלך ובמשפחתך. אנחנו איננו מעוניינים במלכותך. וַיֵּלֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. שבטי ישראל הכריזו על פרישתם מן האחדות ומכפיפותם למרכז השלטון שביהודה.

ובְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם

ואילו בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה והסמוכים להן – וַיִּמְלֹךְ, המשיך למלוך עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ־בוֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הֲדֹרָם אֲשֶׁר היה הממונה עַל־הַמַּס, והיה כנראה גובה המסים עוד בזמנו של דויד. נראה שהדורם היה כבר מבוגר ובעל מעמד, גם אם לא אהוד, ועתה היה גם נטול סמכות. רחבעם העמיד פנים כאילו דבר לא קרה. וַיִּרְגְּמוּ־בוֹ – באדורם בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, אבנים וַיָּמֹת. וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, שנכח במקום וראה את ההתפרעות ההמונית, הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס אל יְרוּשָׁלִָם.

וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה

וַיִּפְשְׁעוּ, מרדו יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.