חזור
דברי הימים ב
פרק אוַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד עַל־מַלְכוּתוֹ וַה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה
וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד עַל־מַלְכוּתוֹ, שלמה התבסס במלכותו, וַה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וַיְגַדְּלֵהוּ ה' לְמָעְלָה. שלמה ישב היטב על כיסאו, ומלכותו הלכה וגדלה.
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל־יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל־יִשְׂרָאֵל – לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת. הוא כינס את כל הנושאים בתפקידים צבאיים או ממלכתיים ואת כל הנשיאים המקומיים –
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל־הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי־שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' בַּמִּדְבָּר
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל־הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, כִּי־שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד של הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' בַּמִּדְבָּר. מה שנשאר מן המשכן שהוקם במדבר ועמד בשילה, הועבר אחר כך לגבעון.
אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם
אֲבָל רק אֲרוֹן הָאֱלֹהִים לא היה במשכן בגבעון, כי אותו הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּמקום שהֵכִין לוֹ דָּוִיד,
וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל
וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הגדול שהיה במשכן אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר, גם הוא הובא לארץ ואותו שָׂם שלמה
וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף
וַיַּעַל שְׁלֹמֹה, כלומר במצוותו העלו שָׁם עַל־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעַל, הכהנים העלו עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף.
בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ
בַּלַּיְלָה הַהוּא – שלאחר ההקרבה נִרְאָה אֱלֹהִים בחזון נבואי לִשְׁלֹמֹה. וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ. בַּקש מה שתרצה.
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים: אַתָּה עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל בכך שעשית אותו מלך מנצח ומושל, וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו.
עַתָּה ה' אֱלֹהִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל־עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ
עַתָּה, ה' אֱלֹהִים, יֵאָמֵן, יתאמת דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי, כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל־עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ, כל עם ישראל.
עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן־לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם־הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי־מִי יִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל
עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן־לִי, וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם־הַזֶּה וְאָבוֹאָה, כדי שאנהיג את העם,
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם־לְבָבֶךָ וְלֹא־שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ וְגַם־יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל־לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת־עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה: יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם־לְבָבֶךָ וְלֹא־שָׁאַלְתָּ, ביקשת עֹשֶׁר, נְכָסִים וְכָבוֹד וְלא אֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ, שייפלו אויביך לפניך, וְגַם־יָמִים רַבִּים, חיים ארוכים לֹא שָׁאָלְתָּ, וַתִּשְׁאַל־לְךָ במקום כל אלה חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת־עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו.
הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן־לָךְ אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה־כֵּן
לכן – הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ כמו שביקשת, וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן־לָךְ אף על פי שאותם לא ביקשת, אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה־כֵּן. מכיוון שלא למענך ביקשת את בקשתך, אלא למען צורכי ישראל, תקבל לא רק את בקשתך אלא גם מתנות נוספות.
וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל
וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה למחרת החיזיון לַבָּמָה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן כדי להודות על הבשורה שניתנה לו בלילה, ומשם המשיך אל יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד,
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם
תיאורים אחדים של גדולת מלכותו של שלמה: וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים. וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנִּיחֵם – את הפרשים בְּעָרֵי הָרֶכֶב, ערים, דוגמת מגִדו, שבהן היו אורוות גדולות מאוד, ובהן הוחזקו כלי הרכב, וְחלק מהרכב והפרשים נשאר עִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם אולי בתור חיל מצב.
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֶת־הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ באמצעות מעשיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. אנשים ראו את הכסף כאבנים, בהיותם כה מרובים ושכיחים.
וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר
וּמוֹצָא, מקור הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה היה מִמִּצְרָיִם, שהייתה מרכז גדול לגידול סוסים. וּבמצרים מִקְוֵא, מקווה, מקום איסוף הסוסים היה ביד סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ שלמה. את הזכות למכירת הסוסים קיבל שלמה, ומִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר. סוחרי המלך היו מוכרים את הסוסים לאחרים.
וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ
וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס – בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה כסף, וְכֵן היו סוחרי המלך מוכרים לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם אשר בְּיָדָם, ברשותם של סוחרי שלמה יוֹצִיאוּ. המלכים הללו היו צריכים לקנות אותם מסוחרי שלמה. שלמה פתח עסק גדול של תיווך בסוסים, שכן הסוסים היו סוסי מלחמה, והרכב – מרכבות קרב.
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' ובַיִת לְמַלְכוּתוֹ
וַיֹּאמֶר, החליט שְׁלֹמֹה אחרי שהתיישב במלכותו לקיים את צוואת אביו ולִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה', בית המקדש ולבנות גם בַיִת לְמַלְכוּתוֹ, ארמון מלוכה.